עמדנו כבר בכמה פוסטים בעבר, על ההבדל, או למעשה הזהות, שבין חופש הביטוי וחופש מביטוי. במדינת ישראל, הדוקטרינה לא מפותחת. בארה"ב, אחת היא על פי התיקון הראשון לחוקה. אי אפשר להכריח אדם להביע עמדה או ביטוי שהוא לא מעונין להביע. זה כמו מניעת ביטוי כשלעצמו.

למי שרוצה להעמיק אז כאן וכאן פוסטים בעבר פה בבלוג.

זה הקייס לפנינו (בארה"ב כמובן). בעקבות הירי ההמוני בבאפלו (ניו יורק) נעשתה חקירה, וחוקק חוק, אשר אמור להתמודד עם ביטויי שנאה, פשעי שנאה וכדומה. ונחשו מה:

ברור, שופט פדרלי מחוזי בארה"ב, הקפיא בצו את האכיפה של החוק, בטיעון ככה בגדול, שהוא סותר התיקון הראשון לחוקה. קולטים ? בחוקה האמריקנית, אין שום הרשאה, לשום בית משפט, לבטל שום חוק. בטח לא מפורשות. אבל, שם שופטים מבטלים חוקים, על ימין ועל שמאל. הכל לעומת בג"צ פה, לכנות אותו ביישן בטירוף, זה בלשון המעטה ממש. אנשים מתנפלים פה כמו מפגרים על שופטים בכלל, ועל בג"צ בפרט. טירוף דעת.

כותרי הייחוס של הפסק דין:

מי שמעונין, יכול לקרוא על פסק הדין (וגם ערב רב של תגובות) בבלוג של פרופ' ג'ונתן טורלי מארה"ב. בלוג מאוד פופולרי (בארה"ב, ובעולם בכלל).

לא ניכנס פה להכל, אבל, ככה בגדול: 

החוק מחייב רשתות חברתיות (אלו התובעים) לייצר מנגנון של קבלת תלונות וטיפול בהן, בקשר לביטויי שנאה. אבל, ישנה בעיה. מה בכלל ההגדרה של ביטויי שנאה ? החוק מגדיר היטב. אבל, השופט הקפיא האכיפה של החוק בין היתר, בגלל שההגדרה של המחוקק, הינה הגדרה מחייבת. אבל, פנים רבות לה להגדרה. ולכן, יש פה בעצם, כפיית ביטוי. שהרי, הרשתות החברתיות, יש להן זכות עריכה. חופש ביטוי כמובן. וייתכן בהחלט, שהמחוקק והם לא רואים עין בעין, את ההגדרה של ביטויי שנאה. 

אשר על כן (בין היתר, לא נוכל להיכנס פה לסיבוכים פסיכים) רשתות חברתיות, ייאלצו או נאלצות (החוק כבר תקף מדצמבר 2022) לקיים ולאמץ מדיניות בקשר לחופש ביטוי, שלא נראית להן. זוהי כפיית ביטוי כאמור, והיא אסורה בארה"ב. 

נצטט: 

קולטים ? רוצחים כמו חיות אנשים בארה"ב. אי אפשר לתאר את כמויות הירי ההמוני. מדינות (אפרופו משילות) מנסות להתמודד עם התופעה, ובין היתר באמצעות חקיקה. לא……. בא לך שופט, אומר לך, כדבר הזה לא ייעשה. ומקפיא חוק של הריבון. ואם צריך, מבטלו ככה בגדול.

אנשים פה חיים בפלאפלנד. לא קולטים מה הם כותבים, מה הם אומרים. זה מטורף.