אז תיארנו בעבר בבלוג פה, בכמה וכמה פוסטים עד כמה טראמפ מסובך בערב רב של הליכים משפטיים. שקדנו גם על סיבוכים בענייני מין ותקיפה מינית וכדומה ( בפוסט: יזהר המחזר והקונה). בפוסט כאמור, תיארנו את כתב התביעה של העיתונאית ג'ין קרול ( E.Jean Carrol) כנגד טראמפ, אחרי שלטענתה, ניסה ממש לאנוס אותה בחנות היוקרתית בניו יורק ( ברגדוף גודמן ( Bergdorf Goodman) באמצע שנות ה-90). 

הקטע הוא ממש תבניתי: 

האישה המותקפת, פורצת עם סיפור על תקיפה מינית וכדומה. טראמפ מכחיש. טוען שהן פשוט שקרניות, וממציאות סיפורי בדים על מנת לזכות ברייטינג לכתוב ולמכור ספר וכדומה. אלא שבכך, טראמפ מוציא דיבתן רעה. מציג אותן כשקרניות מובהקות. והן תובעות על דיבה. 

אז זה מה שיש לנו גם כאן. החלטה לפנינו של בית המשפט ( מחוזי פדרלי דרום ניו יורק). אותה קרול העיתונאית, תבעה כאמור את טראמפ על דיבה בעיקרון. הוא טוען וטען שהיא משקרת פשוט. ההחלטה נסובה על כך, שאותה קרול העיתונאית התובעת, מציגה הוכחות מן העבר, לתבניות בהתנהגות ובאמירות של טראמפ, בכל מה שנוגע לתקיפה מינית של נשים, והיחס שלו לנשים וכדומה, הכל בשביל להוכיח את גרסתה שלה לגבי התקיפה המינית שעברה על ידו. אם תוכיח זאת, אזי הוא קרא לה שקרנית, ואז, היא תזכה כמובן בתביעת הדיבה. שהרי היא תוכיח שלא שיקרה. והדברים התרחשו, משמע: הותקפה מינית על ידו ולא שיקרה בכך. 

אבל, בחוק ומשפט יש לנו בעיה:

אי אפשר בקלות כזו, להביא תבניות מן העבר לגבי אדם נאשם או נתבע, המעידות על שיטתיות באמירות, בהתנהגות, במעשים וכו… בשביל להוכיח משהו בהווה. לא תמיד זה כזה פשוט. למשל, בחוק איסור לשון הרע אצלנו, כך נצטט סעיף 22: 

ראיות על אפיו וכו' של הנפגע

במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע אין להביא ראיה או לחקור עד בדבר שמו הרע של הנפגע או בדבר אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו הפגומים, אלא במידה שפרטים אלה נוגעים במישרין ללשון הרע המשמשת נושא למשפט, או שבית המשפט התיר הבאת ראיה או חקירת עד כאמור

עד כאן הציטוט:

אז טראמפ טען שאין להביא תבניות שיטתיות נטענות מן העבר לגבי מעשיו או תקיפות מיניות שקריות לגבי דידו. התובעת לעומת זאת, הציגה הקלטות שלו לגבי התבטאויות שלו ויחסו לנשים בנוגע לסקס, ועוד, עדויות של נשים שחוו תקיפה מינית לטענתן, על ידי טראמפ עצמו.

נצטט למשל חלק רלבנטי בעדות מובאת של כותבת או עיתונאית אחרת שהותקפה על ידו לטענתה (נטאשה סטויינוף, Natasha Stoynoff):

אז ברור הדבר: התובעת מביאה עדות של בחורה שהותקפה בעבר ( ממש באחוזה של טראמפ בפלורידה). שוב ושוב לטענתה ניסה לבצע בה את זממו וכדומה, ורק המשרת הראשי שנכנס בטעות לכאורה לחדר, גרם להפסקה של המעשה אגב על פי הנטען בהמשך וכדומה.

טראמפ התנגד לכל העדויות הללו. טוען שזה אסור. מנוגד לדיני הראיות. לא ניכנס לכל הפרטים, אבל, השופט לא קיבל זאת. גרס שיש רלבנטיות. רלבנטיות מהותית ביותר. הרי טראמפ לשיטתו של השופט, גורס שוב ושוב שהיא משקרת. היא מצידה תובעת לשון הרע. שהרי היא לא משקרת, והוא מציג אותה כשקרנית. אז בעצם, העסק עומד על האם אירע הדבר אם לאיו (האירוע של התקיפה המינית הנטענת על ידה). אזי מבחינת השופט, להביא היסטוריה של טראמפ ותקיפות מיניות, בהחלט רלבנטי. להוכיח השיטה. גם של התקיפות, וגם של הקביעות של טראמפ בתקשורת, שהן פשוט ממציאות ומשקרות.

חשוב להדגיש, ככלל זה אסור (הצגת תבניות מן העבר). אבל, הקונגרס החריג תקיפות מיניות או עבירות מין.

כאשר מדובר על כן, בעבירות מין, מותר להביא תבניות ראייתיות מן העבר ככה הכל בגדול מאוד. נצטט:

עד כאן:

אז אנו נמשיך ונעקוב פה ושם ונעדכן מה קורה עם ערב רב של תביעות כנגדו. אגב, אפשר לקרוא ידיעה תמציתית בג'וריסט על כך.

יהיה שמח.