אז לפנינו הכרעת הדין במשפט החוזר של זדורוב. אין צורך בהקדמות מיותרות אני מניח. אבל, מדובר בהכרעת דין אימתנית ממש (מבחינת ההיקף והסיבוך וכדומה). נדביק פה לשם הנוחות האקונומית, את תקציר הכרעת הדין:

עד כאן התקציר:

לא נוכל להיכנס פה להכל. ניכנס לזה בהמשכים בפוסטים עתידיים כמובן. לרוב, הזמן והאמת הם בני לוייה קבועים. הזמן לרוב, מחמיא לאמת. אולי זה הקייס פה. ככל שעובר זמן, פרספקטיבות צצות. אחרות מתאיינות ומופרכות. עניינים מתגבשים, והופכים לחדים יותר. אולי זה הקייס.

למשל: ההרשעה התבססה על הודאה. השופט חשין ז"ל, היה מכנה את ההודאה, כמלכת הראיות. אבל, יש והודאה לא משקפת באמת ובתמים את האמת. מיותר מדי סיבות שעוד ניכנס אליהן.

או: האישיות לכאורה של זדורוב. חומרים פדופיליים במחשב. התעסקות עם חומרים אלימים וכדומה. בסוף, לדעת 2 שופטים לפחות, לא היה כלל וכלל מבוסס הדבר.

או: פרטים מוכמנים שרק הרוצח יכול היה לדעת אותם על פי הפרקליטות והמשטרה. אבל, לדעת השופטים המזכים, לא היו אלו ממש פרטים מוכמנים.

כדאי לצטט באמת:

או:

לכן הבלוג מתכנה: עפר הארץ. האמת והצדק נעשים לא פעם (ברוב הפעמים) על ידי כך, שהראיות, העדויות, הטענות, נטחנות עד עפר דק כדברי השופטים. ושוב:

מה שחשוב באמת במשפט, זה לא האמת. גם לא כל האמת. גם לא רק האמת. אלא:

האמת עד עפר דק. שם נמצאת באמת האמת.