עפר הארץ

על משפט ועל בכלל……..

שלום רב,

ברוכים הבאים לעפר הארץ, הבלוג של אל רום.

נושאי הכתיבה, משתרעים מאופק לאופק. אבל, הרבה מאוד, חומרים משפטיים.

אוטודידאקט. הכל לומד לבדי (כולל חוק ומשפט).

בחוק ומשפט, לא האמת היא החשובה. לא האמת, וגם לא כל האמת, וגם לא רק האמת כפי שמקובל לחשוב. אלא, האמת, עד עפר דק!

ההבדל בין האמת, לבין האמת "עד עפר דק" כפי השופטים, הרי בבחינת גיים צ'נז'ר בלתי נתפס.

בכלל, הרבה תפיסות שגויות, הרבה מיתוסים, הרבה דיעות קדומות לגבי השפיטה ומערכת המשפט. וכאן בבלוג, ובין היתר, על כך נעמוד.

תודה שביקרתם, תודה שהגבתם.

אז לפנינו הצעת החוק הכה מדוברת, שיסודה בתיקון של חוק יסוד: הממשלה, והקובעת שינויים בכל הנוגע ליציאה לנבצרות של ראש ממשלה מכהן. נדביק תחילה כותרי ייחוס, והתיקון עצמו:

אז מה בעצם מציעה הצעת החוק הזו (שהיא עוד בשלבים טרומיים למעשה):

הצעת החוק, רוצה לקבוע למעשה (קביעות שלא מצויות אגב בחוק היסוד המתוקן) כמה וכמה דברים:

תחילה, מי זה רשאי לקבוע שראש הממשלה יוצא לנבצרות. ועוד: איזה הן הסיבות בגינן ייצא ראש הממשלה לנבצרות. ועוד: פרוצדורות ספציפיות שנועדו לקיים התכליות האלו כאמור.

אז כך:

רק מסיבות של בריאות פיזית או נפשית, ייצא ראש הממשלה לנבצרות על פי התיקון (בחוק היסוד המתוקן, אין ציון של סיבות לנבצרות). בעיקרון, הממשלה קובעת נבצרות (ברוב של 3 רבעים מחבריה) אבל, יכול גם ראש הממשלה לקבוע זאת לעצמו ביחס לעצמו. אלא, שראש הממשלה יכול להתנגד להחלטת הממשלה בדבר נבצרותו, או כי אז, הכנסת תכריע ברוב של 90 מחבריה.

עוד קביעה למעשה, מאוד אסטרטגית ובעייתית בהצעת החוק:

שבג"צ למעשה, לא יוכל לדון ולקבוע בנושא. אם ידון ויקבע משהו, הצעת החוק קובעת, שיהא זה למעשה "אפס משפטי". חסר תוקף.

טוב, ברור שעסקינן פה בשינוי אסטרטגי ממש. בבג"צ הנבצרות של אולמרט דאז (בגין חקירות פליליות) בג"צ היה מוכן להניח (מבלי לחתוך רסמי הדבר) שהיועמ"ש יש לו סמכות לקבוע נבצרות. וגם להניח שתיתכן נבצרות בגין חקירה פלילית. היועמ"ש התנגד לכך, מתוך הצהרה, שבנסיבות האלו, זה לא ענין להכרעה משפטית. אלא, ענין להכרעה ציבורית פוליטית יותר. נצטט:

עד כאן:

אבל, מה שתמוה בהצעת החוק הזו (תמוה בלשון המעטה) זה שההצעה קובעת בדברי ההסבר, נצטט:

כלומר, הצעת חוק זו אינה משקפת שינוי של הדין הקיים אלא הבהרת הליך היישום שלו

למה זה. מכיוון שעסקינן על פי דברי ההסבר, בהחלטה ריבונית. של הריבון הטבעי. נצטט:

בהינתן שראש ממשלה מכהן שואב את כוחו וסמכותו מהעם באמצעות נציגיו, הצעה זו משקפת בעיני מציעיה את התפיסה הקיימת ולפיה הדחת המנהיג נגד רצונו תהיה בקביעת נציגי העם בלבד מבלי מעורבות של זרוע לא- נבחרת.

עד כאן:

מעבר להבלות הרוח העקרונית פילוסופית בקביעה כזו, הרי שהצעת החוק, מתעלמת לחלוטין מחוק יסוד: השפיטה ( חוק יסוד יודגש). חוק יסוד זה, מעניק סמכות לכאורה לבג"צ, להורות בצו לממשלה או לרשות ציבורית, לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה. זה מקרה קלאסי. לא התערבות אפילו במעשי חקיקה של הכנסת. אלא, בקשר לממשלה ולרשות מבצעת.

אז הצעת החוק, אפילו לא מציינת מה שמקובל לציין בהצעות חוק או תיקונים:

שלמרות הקביעות בהצעת חוק יסוד: השפיטה, לא יחולו כך הדברים במקרה נניח דנן של יציאה לנבצרות.

שאם לא כן, מתי בג"צ על פי חוק יסוד: השפיטה מתערב ? נצטט את חוק יסוד השפיטה(סעיף 15 (ג)(2)) בחלק רלבנטי שקובע את סמכויות בג"צ. הנה:

לתת צווים לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, לפקידיהן ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין, לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה במילוי תפקידיהם כדין, ואם נבחרו או נתמנו שלא כדין – להימנע מלפעול;

עד כאן:

אז ברור, אינספור פעמים, הפעיל בג"צ סמכותו זו, באינספור מקרים. כלפי הממשלה. כלפי ראש ממשלה וכדומה. הצעת החוק, אפילו לא מנסה ליישב הדברים ככה על הנייר.

נחיה ונראה. ברור שתהא עתירה לבג"צ, כאשר תגיע הרכבת לתחנתה הסופית.

פוסט חשוב מאוד, אקטואלי מאוד, עלה בבלוג של צ'ארלי דונלאפ ( Lawfire):

ישנה מחלוקת אקטואלית קשה בקהיליה הבינלאומית בקשר לשימוש בבינה מלאכותית בשדה הקרב ( על ידי שימוש בנשק אוטונומי מה שנקרא, או אוטונומי למחצה וכו…).

יש הקוראים לאמנה האוסרת שימוש בכלי נשק אוטונומיים ובבינה מלאכותית בשדה הקרב, הכל מסיבות אתיות מוסריות שונות ומשונות.

יש הטוענים כמובן, נהפוך הוא: בינה מלאכותית, יש לה פוטנציאל חזק מאוד, לצמצם פגיעות באזרחים כמובן. די ברור למה. קור רוח, ודיוק רב מאוד.

פוסט חשוב. מומלץ. הרבה לינקים חשובים. ארה"ב מתנגדת כמובן לאמנה כזו שתאסור שימוש בבינה מלאכותית ( למותר יהא לציין שישראל בראש אחד בטח תהא). יחד עם זאת, ארה"ב מנסה להיות המובילה הגלובלית באתיקה בתחום הזה.

נעלה בעתיד פוסט יותר מסודר, שיביע השינויים הפוטנציאלים היותר קונקרטיים שזה יביא בשדה הקרב לא עלינו.

אז כבר הוכחנו פה בעשרות פוסטים, ובפוסט לאחרונה, כיצד בשקט השמאל/ מרכז יכול היה לבוא בטענות לבג"צ, על היותו שומר החומות של הימין בכלל. כך גם בקשר לרפורמה המשפטית. ממש לאחרונה.השופטת ע.ברון, עלק שמאל אליטי, עוצרת והודפת כל הנסיונות של השמאל / מרכז, לטרפד הרפורמה דרך הגשת שלל בגצי"ם.

והנה נדביק כאן, עוד ניסיון נואש של השמאל/ מרכז, ושוב השופטת השמאלנית האליטית עלק, ע. ברון, הודפת כל ניסיון. 3 עמודים. נדחה על הסף. אבל, נדביק כאן הכל, עם דגשים כהרגלנו בקודש:

מה עוד היה לוקח לשכנע, אפילו אדם משוכנע לגמרי ? אין ימין/ שמאל/ מרכז אצל שופטים. עצירה מלאה ! לא מדובר פה במרכז מפלגה, איזה וועד עובדים באיזה עירייה או אללה. זוהי ליגה לגמרי אחרת. ומי שיעשה עצמו לא קולט, ולא מבין. אז הרי ברור כשמש, מה ניתן לטעון לגביו.

עמדנו כבר בכמה פוסטים בעבר, על ההבדל, או למעשה הזהות, שבין חופש הביטוי וחופש מביטוי. במדינת ישראל, הדוקטרינה לא מפותחת. בארה"ב, אחת היא על פי התיקון הראשון לחוקה. אי אפשר להכריח אדם להביע עמדה או ביטוי שהוא לא מעונין להביע. זה כמו מניעת ביטוי כשלעצמו.

למי שרוצה להעמיק אז כאן וכאן פוסטים בעבר פה בבלוג.

זה הקייס לפנינו (בארה"ב כמובן). בעקבות הירי ההמוני בבאפלו (ניו יורק) נעשתה חקירה, וחוקק חוק, אשר אמור להתמודד עם ביטויי שנאה, פשעי שנאה וכדומה. ונחשו מה:

ברור, שופט פדרלי מחוזי בארה"ב, הקפיא בצו את האכיפה של החוק, בטיעון ככה בגדול, שהוא סותר התיקון הראשון לחוקה. קולטים ? בחוקה האמריקנית, אין שום הרשאה, לשום בית משפט, לבטל שום חוק. בטח לא מפורשות. אבל, שם שופטים מבטלים חוקים, על ימין ועל שמאל. הכל לעומת בג"צ פה, לכנות אותו ביישן בטירוף, זה בלשון המעטה ממש. אנשים מתנפלים פה כמו מפגרים על שופטים בכלל, ועל בג"צ בפרט. טירוף דעת.

כותרי הייחוס של הפסק דין:

מי שמעונין, יכול לקרוא על פסק הדין (וגם ערב רב של תגובות) בבלוג של פרופ' ג'ונתן טורלי מארה"ב. בלוג מאוד פופולרי (בארה"ב, ובעולם בכלל).

לא ניכנס פה להכל, אבל, ככה בגדול: 

החוק מחייב רשתות חברתיות (אלו התובעים) לייצר מנגנון של קבלת תלונות וטיפול בהן, בקשר לביטויי שנאה. אבל, ישנה בעיה. מה בכלל ההגדרה של ביטויי שנאה ? החוק מגדיר היטב. אבל, השופט הקפיא האכיפה של החוק בין היתר, בגלל שההגדרה של המחוקק, הינה הגדרה מחייבת. אבל, פנים רבות לה להגדרה. ולכן, יש פה בעצם, כפיית ביטוי. שהרי, הרשתות החברתיות, יש להן זכות עריכה. חופש ביטוי כמובן. וייתכן בהחלט, שהמחוקק והם לא רואים עין בעין, את ההגדרה של ביטויי שנאה. 

אשר על כן (בין היתר, לא נוכל להיכנס פה לסיבוכים פסיכים) רשתות חברתיות, ייאלצו או נאלצות (החוק כבר תקף מדצמבר 2022) לקיים ולאמץ מדיניות בקשר לחופש ביטוי, שלא נראית להן. זוהי כפיית ביטוי כאמור, והיא אסורה בארה"ב. 

נצטט: 

קולטים ? רוצחים כמו חיות אנשים בארה"ב. אי אפשר לתאר את כמויות הירי ההמוני. מדינות (אפרופו משילות) מנסות להתמודד עם התופעה, ובין היתר באמצעות חקיקה. לא……. בא לך שופט, אומר לך, כדבר הזה לא ייעשה. ומקפיא חוק של הריבון. ואם צריך, מבטלו ככה בגדול.

אנשים פה חיים בפלאפלנד. לא קולטים מה הם כותבים, מה הם אומרים. זה מטורף.

שני בגצי"ם לפנינו. בגצי"ם מעין הסערה ממש. נתניהו, הסו קולד רפורמה משפטית, הסדרי ניגוד עניינים של נתניהו וכדומה. בשני המקרים, העתירות נדחו. שלא כפי שחושבים, בג"צ מסרב להתערב בהליכי החקיקה, כל עוד לא בשלו, הכל מחמת כיבוד הדדי של ערכאות וכדומה. צודקים העותרים שיהיה אולי מאוחר מדי. שהרי, אם יחוקק כך שבג"צ לא יוכל להתערב בחוקי יסוד הבאים עלינו, אזי, יהיה מאוחר מדי (אלא אם כן, עד אשר יכנסו לתוקף, בג"צ יבטלם. מה שכשלעצמו, לא פשוט כלל וכלל). אבל, בג"צ גרס חד משמעית: יש לחכות להשלמת ההליכים. נראה מה יהיה ואיך יהיה. לא יהיה פשוט קרוב לוודאי. כלל וכלל לא.

פה לבג"צ בקשר לתיקון חוק יסוד השפיטה.

פה לבג"צ באותו ענין, ונושא של הסדר ניגוד עניינים וכדומה.

ועוד כותרי הייחוס שלהם:

והשני:

נ.ב: ואיך שכחנו ? השופטת המובילה בשני הבגצי"ם שנדחו, עלק בשמאל. שמאל אליטי. השופטת ענת ברון. אחר כך השמאל מיבב שבג"צ הכשיר כל הדרך את נתניהו למרות כתבי אישום מדהימים. והימין ? אין צורך לפרט. תקצר היריעה. נו……

אז לפנינו בג"צ בקשר להשעיית ראש עיריית חדרה דאז (צבי גנדלמן). השעייה כתוצאה מהגשת כתב אישום כנגדו. אבל, כהרגלנו בקודש, כותריי הייחוס של פסק הדין תחילה:

אז נזכיר תחילה, ידידי בית המשפט כנקוב בכותרי הייחוס: מומחים לתחום, אשר מביעים דעתם בקשר לענין בו צריך להכריע בית המשפט. הם לא צדדים להליך המשפטי, אבל, ידידים, וחוות דעתם נלקחת בחשבון.

ועוד, לא הבהרנו כאן בבלוג, מהו צו על תנאי שמוציא בג"צ תדיר:

צו על תנאי, הינו צו שמוצא על ידי בג"צ, בו נדרשת רשות ציבורית, להתייצב, ולבאר את עמדתה בקשר לעמדת העותר ולסיבות בגינה הוגשה עתירה. אחרי ההסבר, בג"צ מכריע, והופך הצו על תנאי, למוחלט אם לאיו. כלומר, אם יקבל בג"צ את עמדת העותר ככה בגדול מאוד, הצו על תנאי (תנאי, משמע: כפוף להסבר או לעמדת הרשות הציבורית) הופך למוחלט.

רק ראוי לציין, שפה גם הוצא צו ארעי או צו ביניים, שמשעה את החלטת הוועדה (שבתורה השעתה בתחילה את ראש העיר, אבל, לא האריכה את תוקף ההשעיה). צו ביניים, הוא צו שמקפיא מצב דברים, או מונע ממצב דברים להמשיך ככה בגדול מאוד, לא ניכנס פה לסיבוכים.

עד כאן, כמה פרוצדורות חשובות:

כרגיל, לא נוכל להיכנס פה להכל. אבל, ככה בגדול:

יש לנו ראש עיר. ראש עיריית חדרה. הוגש נגדו כתב אישום. האישומים נוגעים לטוהר מידות. הפרת אמונים. עמידה במצב של ניגוד עניינים מבלי לדווח ועוד. וועדה מסויימת, שמתפקידה, לבדוק ולהחליט על השעייה של ראש עיר שמוגש נגדו כתב אישום, החליטה על השעייה בתחילה ( בגין חומרת האישומים) ואחר כך, החליטה להפסיק ההשעייה. עתרו לבג"צ כנגד ההחלטה השניה, שמפסיקה ההשעייה, ובג"צ באחידות דיעים, קיבל את עמדת העותרים, וביטל את החלטת הוועדה (השניה כאמור) להפסיק עם ההשעייה של ראש העיר.

עד כאן בגדול מאוד:

אבל, נשית ליבנו לפינת הגיחוך שלנו:

שלשה שופטים, שמאלנים עלק. אליטים עלק. באו לך על ראש עיר, שהוא מה: ממחנה "יש עתיד". לא פחות לא יותר. הוועדה מבחינתה שקלה באופן שנראה סביר לחלוטין הדברים. בהתחלה גרסה שמפאת חומרת האישומים, הוא חייב להיות מושעה. אחר כך, מפאת התמשכות ההליך הפלילי בין היתר נגד ראש העיר, ועינויי דין לכאורה, צריך להפסיק ההשעייה שלו. קולטים ? לא: אותם שופטים שמאלנים אליטים, הפכו בהפוך על הפוך, למרות שהכל נראה סביר לכאורה ככה בגדול:

וגרסו, שום בטיח. שום נעליים. האישומים חמורים. טוהר המידות בשירות הציבורי, הוא שיקול ראשון במעלה. למרות חזקת החפות. למרות עיקרון היסוד הסוברני של הזכות לבחור או להיבחר (נזכיר, ראש עיר, הוא נבחר ציבור, ונבחר ישירות על ידי הריבון הטבעי. אפילו לא באופן ייצוגי רחוק. אלא, על ידי העם או תושבי העיר). ההליך לא ממש מתמשך לשיטת השופטים. הוא מתנהל באופן סביר. הוא מורכב יחסית. אין אפשרות לשקול שיקול כזה במצב דברים כזה, אליבא דה דעת כל השופטים.

ומאיפה הוא זה ראש העיר ? יש עתיד. אין מצב, שהשופטים, שקלו אפילו לרגע אחד, את ההשתייכות הפוליטית שלו (לפחות בעבר). הכל מקצועי. שקוף. ללא משוא פנים. ללא שום קשקוש מוטה. אפרופו נתניהו, הלכת פנחס דרעי, ושאר זיבולי שכל שציבורים אוכלים תדיר בתקשורת ובמקומות אחרים.

נצטט ככה על קצה המזלג:

עד כאן:

וכפי שכתבתי בתגובות כאן לאחרונה: מי שבאמת עממיקו עלק. דואג לעם. לריבון הטבעי. שידאג להפחית מן העומס הבלתי נתפס על בתי המשפט. עם ישראל, הוא אלוף העולם בהתדיינות משפטית. כל דבר תובעים פה בבית משפט. העומס עצום. זה מביא לעינויי דין. מעצים סבל של קורבנות. לזה שידאגו כל העממיים עלק. שידאגו לבעיה קשה מאוד של תת ייצוג. הרבה אוכלוסיות מוחלשות, נופלות בהעדר ייצוג משפטי בבית משפט. צריך לזה כסף. צריך עורך דין. ים הוצאות. נעלה על נושא סבוך זה, פוסט נפרד.

לזה שידאגו כל החברמני"ם העממיים עלק. קודם כל לזה. אלו בעיות של ממש. למרות שהשופטים פה מעולים. מן המעולים שבעולם. אבל, העומס קשה מאוד.

אז לפנינו (באדיבות אתר Ynet) תגובת היועמשי"ת על מה שמכונה רפורמה משפטית וכדומה, אני מניח שהמוח שלכם הופצץ ללא הרף לאחרונה על כך בכלי התקשורת וכדומה.

הדו"ח עצמו מחזיק 112 עמודים, לא פשוט כלל לגמרי להבין ולקרוא הכל (אבל, יותר פשוט מפסק דין ככה בגדול). לא ניכנס להכל, אלא רק לנושא אחד, שהוא כלל לא מובן, והכי קריטי גם בסיפור, וזה: נושא ביטול עילת הסבירות.

הבעיה היא, שלפעמים סמנטיקה או מיתחם סמנטי מוכר ומצוי וידוע, חורץ גורלות שלא בצדק כלל. השופטים קוראים לזה "סבירות". אבל, לא כפי שרבים חושבים, אין עסקינן בשאלה, האם משהו הוא סביר, נורמלי, נורמטיבי, סטטיסטית כך וכו… גם לא קשור למה שנקרא בחוק ומשפט "האדם הסביר". אין לזה ממש קשר. בגלל שאין קשר, זה חרץ גורלות פשוט. והתפיסה הינה לחלוטין מוטעית. זה לא ענין יחסי כלל. לא קונטקסט תרבותי נורמטיבי וכדומה.

היועמשי"ת מציגה הדברים נכון. אין אפשרות בלי סבירות. אזרחים נפגעים ממעשי רשות שלטונית. מעשים גורפים. לא הגיוניים. לא חוקיים. מעשים שהמניע שלהם הוא פסול. מעשים שהשיקול דעת הטבוע בהם, פסול, או לא הגיוני. ומי יעזור לאזרחים במצוקה ממעשה שלטוני גורף. התזכיר המוצע (תזכיר הרפורמה כאמור) גורס בהבלות רוח מזעזעת: שהכנסת אמורה. אבל, איך הכנסת ? הכנסת, לא יכולה להוציא צו בו במקום, ולהורות לרשות שלטונית, לעשות מעשה, או להימנע מעשות מעשה שיפגע באזרחים באופן שרירותי.

על כך, התזכיר המוצע, לא מגדיר אפילו מהי סבירות. ברור, ספק רב אם מחבר התזכיר, מבין בכלל מהי סבירות. כל מה שהוא ראה לנגד עיניו, זה לשלוט. לשלוט ללא עוררין, בלי שיתקעו לו מקלות בגלגלים. אלא שיש פה בעיה:

במשטר דמוקרטי, אזרחים הם לא פיונים עלובים. הם לא דגיגים שנאכלים תדיר על ידי כרישים. הם תובעים את עלבונם. לא מוכנים להיות טרף לכרישים, בלי לתבוע עלבונם וסעדם בבית משפט. אין אפשרות כזו.

ואת זה, הכנסת לא יכולה לעשות. להוציא מיד כמו בג"צ, צו על תנאי, צו ביניים, ולהורות מיד לרשות, לחדול ממעשה, לבוא לתת הסברים על המעשה, ואם צריך, לבטל המעשה, או למנוע אותו.

אגב, הדו"ח מדגיש, שום שופט עד היום, לא לכאורה ימני, לא שמאלני לכאורה, גם לא רומנטי כפי שאוהבים להזכיר את לנדוי, לא גורס שצריך לבטל לחלוטין את עילת הסבירות. נצטט:

עד כאן: והנה כי כן, שום שופט, לא בעבר, לא כיום, לא בימין, לא בשמאל לכאורה, לא גרס, שיש לבטל כליל את עילת הסבירות כפי שהתזכיר מציע. מה פתאום לעשות דבר כזה ? אי אפשר בכלל לעשות דבר כזה. זה כמו לגרוס, שבית משפט, לא ישפוט, לא ירשיע נאשם. אין דרך.

יודגש כאן: היועמשי"ת גורסת, שאין חקיקה המסדירה ביקורת בתי המשפט על רשויות מנהליות שלטוניות. יש ויש. רק שאין קודקס אחד ויחיד ואחיד ומאוחד ( כפי בארה"ב הפדרלית למשל). יש הרבה כותרים, אשר ביחד, מגבשים את הביקורת השיפוטית ואת עילת הסבירות (על ידי היקשים כמובן). למשל:

חוק חופש המידע. חוק זה, מטיל על הרשות להפעיל שיקול דעת הוגן וסביר בגילוי מידע לאזרחים, ומורה את בית המשפט ממילא, לבקר את הרשויות הציבוריות, בקשר להפעלת שיקול הדעת. נצטט למשל מן החוק:

אז עיננו הקוראות: עתירה על החלטת הרשות הציבורית, תידון בבית משפט לענינים מינהליים. ומה יעשה בית המשפט לעניינים מינהליים במקרה ועתרו אליו: יעביר ביקורת על שיקול הדעת של הרשות הציבורית, בקשר לחשיפת מידע לאזרח. כך זה בחופש מידע, כך זה גם בתחומים אחרים. בין אם להלכה, בין אם למעשה.

טוב, לא יכולנו להסביר באופן שיטתי יותר, מהי עילת הסבירות. נעשה זאת בפוסט אחר מאורגן.

נ.ב: רק משאיר רצ"ב לינק, על מנת להמחיש קוד אחיד ושיטתי, בקשר לביקורת שיפוטית על החלטות רשות שלטונית ( סבירות כאמור). כפי שאיזכרתי, בארה"ב, יש קוד, שהוא יותר שיטתי ומאוחד. החוק נקרא:

Administrative procedure act

אפשר שם להגיע לפרק או לחלק היותר רלבנטי:

Judicial review ( משמע: ביקורת שיפוטית, ביקורת בתי משפט על רשויות ציבוריות וכו..).

כאן:

https://bit.ly/3YmV9e2

באדיבות ג'וריסט, לפנינו אינדקס מדד השחיתות העולמי של TI ראשי תיבות של: Transparency International.

האינדקס עצמו, מדרג את ישראל במקום ה- 31 מתוך 180 מדינות סה"כ (לשנת 2022). מיקום לא רע. ראשונה דנמרק (הכי פחות מושחתת) אחרונה: סומליה.

צריך רק לשים לב:

המדד עצמו יותר סובייקטיבי מאשר אובייקטיבי (בנוי על פרספציה (perception) כפי הודאתם וטענתם של יוצרי המדד). לטענתם, שחיתות מטבעה אינה גלויה. הוא מוכמנת כמובן. נפשעת. מתחת לרדאר. לכן, הם עושים סקרים בקרב בכירים ומוסדות משפיעים וחשובים במדינה, וכך יצרו איזה מדד שחיתות.

כמובן שזה די שגוי. אפשר על פי פרמטרים לחלוטין גלויים, למדוד באופן אובייקטיבי האם מדינה הינה מושחתת ועד כמה. למשל:

עד כמה בכירים בשירות הציבורי, עומדים לדין. עד כמה אנשי אכיפת חוק בשירות הציבורי עומדים לדין. עומדים לדין ומורשעים. כמובן שזה כשלעצמו יוצר פרדוקס:

ככל שעומדים לדין, אפשר להבין שהמדינה בו זמנית, מושחתת וגם לאיו. שהרי, עצם ההעמדה לדין וההרשעה לא כל שכן, מעידים על שחיתות. שהרי, הרבה פשעו בדבר. זה מחד. מאידך:

עצם ההעמדה לדין, והרשעה לא כל שכן מנגד, מעידים על מלחמה נמרצת בשחיתות. וזה מעיד כלשעצמו, על מדינה לא מושחתת. אז ממה נפשך ?

טוב, דברים כאלו מאוד מורכבים ובעייתיים. יש הרבה פרמטרים אובייקטיבים אבל, חשוב לציין. המחשנו בהמחשה חשובה, אבל, אחת מיני רבות. זה לא כזה פשוט או בלתי ניתן להשגה.

אז לפנינו פסק דין חשוב ומענין (בייחוד בימים אלו). פסק דין של המחוזי (מינהלי, מרכז-לוד). מינהלי, משמע, משפט ציבורי, לא פרטי ככה בגדול. עסקינן בהתנצחות משפטית בין תושבים דתיים וחילוניים, במושב בית אלעזרי, הכל בקשר לסירוב המועצה והוועד המקומי של המושב, להקמת מיקווה בתחומי המושב.

אבל, לפני כן, כהרגלנו, כותרי הייחוס של פסק הדין:

לא נוכל להיכנס לכל הפרטים כמובן. אבל, למען הנוחות האקונומית והכללית, תמצית חובקת כל איכשהוא. הנה:

עד כאן התמצית:

אז כפי שאתם מבינים מן התמצית, הרי יש לנו ענין פה, עם מושב, שרובו חילוני. לא המועצה האזורית, לא הוועד המקומי של המושב, לא חשקו ואישרו שום מיקווה ביישוב ושום בטיח. 

השופט, וואלק, סתם שופט מצוי. בעיני רבים, הוא בטח ובטח, שייך לאליטה השמאלנית הדיקטטורית שיפוטית במדינת ישראל. למה לא? קורות החיים שלו, ממש מצויים בנוף השופטים ובכלל. הנה: 

והנה, הוא פסל בצורה נחרצת את הגישה המשפטית והכללית של הוועד המקומי של המושב, ושל המועצה המקומית. הוא הורה על תחילת הליכים להקמת המקווה. שימו לב, איך הוא מכנה את הגישה של המועצה מבחינה משפטית, נצטט:

קולטים ? אפרופו עילת הסבירות, שכל כך הרבה שוטים מתפלצפים עליה, בלי לקלוט כלום מה הם מדברים וכותבים. הסברתי כבר, אי סבירות, הינה אי חוקיות. הסבירות הינה הפנים הקונקרטיות של החוקיות. הסבירות הינה היישום החוקי אם לאיו, של החוק המופשט והכללי. מה במקרה הזה בין היתר למשל, נצטט:

קולטים הדבר ? הסמכות לגבי הקמת מיקווה, על פי החוק ממש, הינה זו של המועצה המקומית. לא של וועד היישוב. אבל, וועד היישוב החליט, והמועצה המקומית החרתה אחריו. כל זה בלי בכלל דיון ראוי במליאה של המועצה המקומית. וועד היישוב יש לו סמכות לגבי ניהול שוטף בענייני דת (בין היתר) אבל, לגבי הקמת מיקווה, הסמכות של המועצה, והיא לא האצילה כדין הסמכות, ליישוב בכלל. לא סביר, וגם לא חוקי. לא סביר, זה לא חוקי. האי סבירות יסודה בשיקול דעת קלוקל. בהתנהלות קלוקלת. בתמהיל שיקולים לא הגיוניים. אבל, בסוף, זה מתממשק עם: אי חוקיות, או, סתירה בין ההתנהלות ושיקול הדעת, לבין: עקרונות יסוד משפטיים.

והנה, נראה רצ"ב, שופט חילוני, איך שוקל שיקולים מהותיים יותר בקשר לחופש הדת (קולטים, חופש הדת, על ידי שופט חילוני, שמאלני אליטי עלק). הנה נצטט אותו:

אז זה נשמע לכם, כמו איזה אליטה שמאלנית. עוכרת דת. עוכרת ישראל וכדומה ? הבלות רוח פסיכית שמוחות של אנשים נשטפים בה ללא הרף.

אולי תאמרו, סתם שופט ישר, בבחינת צדיק בסדום. גיחוך ! הוא עצמו, לא הסתמך רק על החוק. אלא על הפסיקה. של מי ? של העליון רחמנא ליצלן. שופטי בג"צ הדיקטטורים. הנה נצטט מפסקי דין שהוא הסתמך עליהם:

קולטים הטוויסט ? לא רק חוק יבש. לא רק זכות על פי הלכה. אלא, אני מורכב. גם מנהגים ללא חובה הלכתית במובן המצומצם. עוד מוסיפים טוויסטים השופטים פה. מנה רגילה, מצויה, לא מספיקה להם.

אז יתהה התוהה:

מי כאן שמאל ? מי כאן ימין ? הרי שמאלני היה צריך לרתוח מפסק דין כזה. מקביעות כאלו.

אז הימין מתחרע על השופטים. השמאל גם. באותם עניינים צולבים. והמשמעות היא אחת ויחידה כפי שמוכח כאן תדיר בבלוג:

הם לא בימין. לא בשמאל (השופטים). הם רק עושים העבודה שלהם. על פי חוק. על פי פסיקה. ביושרה. בשכל. וכאן קוראים זאת בבלוג. לא הפשטות מפגרות בעלמא. טיעונים בעלמא. לא מבוססים על כלום, רק על סברות כרס. אלא: זה מומחש במדוייק. עם סכין כירורגית ממש. מומחש ומוכח.

אז שוב, אתם קוראים אינספור סיפורי בדים. אלף לילה וקהווה. רק מה שנכתב בבלוג הזה. זוהי האמת הפשוטה והיחידה.

אז לפנינו בג"צ מענין (בייחוד בימים אלו). עסקינן בעותר אשר מגדיר עצמו כמעין טרנסג'נדר. הוא מסרב להסתפר (בשירות הצבאי כמובן). טוען לאי שיויון וכדומה. בילה במחבוש 3 פעמים בגין סירובו. עתר לבג"צ לבסוף.

אז תחילה, כהרגלנו בקודש, כותרי הייחוס של פסק הדין:

אז העותר מוגדר על ידי הצבא ועל ידי עצמו, כ- "ג'ינדר-קויר" (או בהמשגה אחרת: "סיסג'נדר שונה מגדרית").

ויקיפדיה מגדירה זאת כך:

גֶ'נְדֶרְקְוִויר (מאנגלית: Genderqueer, לרוב ניתן להחלפה עם א-בינארי) הוא מי שזהותו המגדרית אינה רק "גבר" או רק "אישה". הזהות המגדרית הג'נדרקווירית עשויה להיות מורכבת מזהות כגבר וכאישה יחד, בשילובים שונים, או שונה ונפרדת לחלוטין משתיהן. זהות ג'נדרקווירית עשויה אף להשתנות מביטוי מגדרי אחד לאחר (genderfluid).כיוון שהזהות המגדרית של ג'נדרקווירים לא תואמת למגדר שיוחס להם בלידה (בן או בת), ג'נדרקווירים נחשבים לרוב כחלק מהקשת הטרנסג'נדרית.

עד כאן ויקיפדיה:

אז מה הוא טוען למעשה, נצטט:

עד כאן טיעוניו של העותר:

טוב, לא ניכנס פה להכל. בג"צ, באחידות דיעים, דחה העתירה. בג"צ לא מוכן להתערב. זוהי פררוגטיבה ( סמכות ייעודית וייחודית וטבועה של הצבא) של צה"ל. פררוגטיבה שלו להחליט, מה יהיו כללי המשמעת. המשמעת בצבא עוגנת בין היתר, על אחידות. אחידות במראה. יש חריגים. וזה מה שמענין בסיפור:

הצבא גורס, שהוא בוחן תדיר, מעת לעת, הנורמות החברתיות, וכל הזמן משתכלל ומתאים עצמו. מן הבחינה הזו, העותר נופל בין הכסאות. אין מענה אינדיבידואלי לבעיה שלו. הצבא לא יצא עד כדי כך מן הבינאריות שלו (גבר או אישה). לא לעת הזו.

אבל, בג"צ רמז, ששומה על הצבא להתאים עצמו ככה בגלובל. לבחון מידי פעם את הנורמות והתפיסות החברתיות המקובלות, ולראות אם צריך להתאים ולשנות. כפי שעשה עם חיילות לוחמות. עם טרנסג'נדרים, הומואים וכדומה.

במצב הקיים, בג"צ מסרב להתערב. העתירה נדחתה כאמור. אבל, הצבא לוקח זאת ברצינות. יש אפילו כפי לעי"ל, יועצת לרמטכ"ל לענייני מגדר. נצטט:

ועוד:

ואילו העותר עצמו, נצטט כיצד נפל בין הכסאות:

עד כאן ציטוטים:

יש הרבה עבודה פה לאותו אבי מעוז. אלוהים. הוא הולך לקרוע את התחת. רק ההגדרות פה צריך מחקר של ממש. צבא שיש לו מדינה מחד יש הגורסים. "ממשלת ימין על מלא" מאידך. וצבא ? אתה לא מוצא הרגליים והידיים, גברים נשים עירובין ואללה. עוד נכונו לנו ימים.