• עפר הארץ

    על משפט ועל בכלל……..

    שלום רב,

    ברוכים הבאים לעפר הארץ, הבלוג של אל רום.

    נושאי הכתיבה, משתרעים מאופק לאופק. אבל, הרבה מאוד, חומרים משפטיים.

    אוטודידאקט. הכל לומד לבדי (כולל חוק ומשפט).

    בחוק ומשפט, לא האמת היא החשובה. לא האמת, וגם לא כל האמת, וגם לא רק האמת כפי שמקובל לחשוב. אלא, האמת, עד עפר דק!

    ההבדל בין האמת, לבין האמת "עד עפר דק" כפי השופטים, הרי בבחינת גיים צ'נז'ר בלתי נתפס.

    בכלל, הרבה תפיסות שגויות, הרבה מיתוסים, הרבה דיעות קדומות לגבי השפיטה ומערכת המשפט. וכאן בבלוג, ובין היתר, על כך נעמוד.

    תודה שביקרתם, תודה שהגבתם.

    לקבלת תוכן חדש ישירות לתיבת האימייל.

  • הומניטרי,אבל קטלני

    wikipedia/world vision

    גזר דין חשוב ומענין ואקטואלי מאוד לפנינו. כידוע, ישנו הסיפור שמסעיר העולם, עם הכרזה של ארגונים הומניטריים פלסטינאים או מעין, כארגוני טרור. בארה"ב מוחים נמרצות. ארגוני זכויות אדם מוחים נמרצות. באירופה גם וכדומה. 

    יש לנו הזדמנות כאן, להעיף מבט ברזולוציה יותר מעמיקה, מה קורה או עשוי לקרות בארגונים כאלו, דרך פילוח של גזר הדין של מוחמד חלבי שהיה מנהל בכיר בארגון: World vision ארגון הומניטרי גלובלי וכו… ובעצם, סייע לחמאס ולזרוע הצבאית שלו ברצועת עזה וכו… 

    אבל, תחילה, וכהרגלנו, נדביק כותרי הייחוס של גזר הדין ( הכרעת הדין, חסויה אגב). הנה: 

    אז מה בעצם קרה פה ? נצטט מגזר הדין כאמור:

    אז ברור כשמש הדבר: זוהי מעילה קשה באמון. ארגונים הומניטריים, צריכים להיות נייטרלים. לעזור באמת ובתמים לאוכלוסיה נזקקת. אפילו הצפון קוריאנים, נותנים לארגונים הומניטריים לפעול בשטחם, ולעזור לאוכלוסיות במצוקה. הוא הנאשם, במסווה של מנהל בכיר בארגון הומניטרי, עשה מעשים שהם בעליל לא נייטרלים, לא חבוקים בדאגה לרווחת התושבים בעזה וכדומה. הכל כמצוטט ומודגש לעי"ל. זוהי פגיעה קשה באמון. פגיעה באמון, שבסוף תפגע באנשים, אשר באמת ובתמים זקוקים לעזרה של ארגונים הומניטריים. שהרי, הרבה מאוד תרומות של אנשים נדיבים ואצילים בעולם, תרומות בכסף לעזור לנזקקים באמת. אז יפסיקו לתרום. זה הולך לטרור.

    שימו לב כמובן, כיצד פעולה הומניטרית אזרחית, הרי בסוף מממנת ומסייעת לטרור. אם אדם מקבל דמי אבטלה פיקטיביים ( או כמצוטט ומודגש לעי"ל משכורות פיקטיביות) אזי, במקום לעבוד, הוא עוסק בטרור. אז זה תומך טרור. כנ"ל הרי מכרזים תפורים למשל כמצוטט לעי"ל.

    אין ספק, שכל אדם, צריך להביע את הסלידה ושאט הנפש מפעילות כזו.

    יש לציין כאן, בית המשפט העליון בארה"ב, פסק מפורשות:

    שאין לאבחן ממש, בין סיוע אזרחי לארגון טרור, לבין סיוע לטרור רסמי. אין לדעת בסוף, איך גבולות מיטשטשים, ולאיפה הכסף הולך בדיוק:

    בקייס הידוע : Holder v. Humanitarian law project היה מדובר בסיוע לארגון הטרור PKK (וגם לטמילים). ואחד הדרכים שרצו לסייע להם, היה נניח בהדרכה משפטית, בקשר למשפט בינלאומי. פשוט לתת להם חינוך וכלים וידע וכדומה. מה הבעיה פה אז לכאורה ? נצטט העליון שם:

    There is evidence that the PKK and the LTTE, in particular, have not "respected the line between humanitarian and violent activities

    יש הוכחות שהם חצו הקוים, באבחנה שבין פעילות הומניטרית, ופעילות אלימה. ועוד נצטט:

    כלומר, סבירות גבוהה שכל עזרה או תמיכה, תסתיים בסוף בתמיכה לפעילות אלימה, אפילו שהכוונה המקורית, הייתה כלל וכלל לא אלימה, מבחינת השופטים, והמימשל עצמו.

    כל מה שצריך אגב, זה לנפנף לאמריקנים עם פסק הדין הזה. העליון שלהם. לא פה. אל תתבלבלו. לא היה פה משחק כסאות.

    אז בסוף נגזר עונשו כך, נצטט:

    אז, אי אפשר כמובן להכליל. אבל, לא לחשוב, שזה לגמרי מופרך. יש הטוענים, שכל ההכרזות האלו, פשוט נועדו בין היתר, ליצור לחץ על אבו מאזן, והרשות בכלל, בקשר לחקירה הפלילית בהאג פה. לא באנו פה לנטוע מסמרות לגבי כל מקרה ומקרה, וכל ארגון וארגון. אבל, לא לחשוב, שזה מראש מופרך. אל תטעו פה. דברים כאלו קורים, והם נתעבים.

  • מינהלי/פרטי/כלאיים

    ויקיפדיה/ רן קוניק

    אז לפנינו פסק דין חשוב ומענין. המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. עסקינן בחסימה של מגיב בטוויטר, הכל בחשבון הטוויטר של ראש עיריית גבעתיים: רן קוניק. 

    ותחילה, נדביק כותרי הייחוס של פסק הדין:

    אז כמה הערות מקדימות פרוצדורליות:

    מחוזי מנהלי, כלומר, עוסק במשפט ציבורי מינהלי, ולא פרטי כפי שהסברנו לא פעם. 

    הסברנו גם, שיש מקרים, שבהם היועמ"ש מתייצב בהליך מסויים, וטוען טיעוניו, למרות שהוא לא צד ישיר. זה כאשר יש ענין ציבורי בהליך, ענין ציבורי כללי, שחורג מן האינטרס הישיר של הצדדים לפסק הדין. אז משמיע היועמ"ש את דברו, ומייצג את הציבור ואת שלטון החוק. כפי שפה לעי"ל.

    הסברנו גם את הדוקטרינה של ידיד בית המשפט ( מרכז השלטון המקומי פה). גוף או אדם, להם מומחיות בתחום הנדון, והם משמיעים דעתם, ועוזרים לבית המשפט להכריע. 

    אז מה קורה פה ? ראש עיריית גבעתיים, יש לו חשבון טוויטר אישי. פרטי לכאורה. אלא מאי: נדונים שם בחשבון, עניינים הנוגעים לעירייה בין היתר. והעותר שנחסם, כך כתב והגיב, מצטט, וכולל התגובה של ראש העיר, ורקע כללי קצר. הנה:

    עד כאן הציטוט:

    אז העותר, מתלונן כמובן על החסימה. זכותו להביע דיעה בעניינים הנוגעים לעיר, בחשבון הטוויטר של ראש העיר. אלא מאי:

    החשבון הוא פרטי נטען. לא ממומן על ידי העירייה כלל. לא מתופעל על ידי העירייה. בחשבון גם נדונים עניינים, שהם לא רק נוגעים לעירייה. מכאן לטענת ראש העיר, מדובר בחשבון פרטי, לא חלים עליו כללי המשפט המינהלי ציבורי, וזכותו לחסום העותר בגין השמצות וכדומה.

    אז רגע, יתהה התוהה:

    יש לנו פה פרטי נ' ציבורי/ מינהלי. מה עושה את ההבדל בדיוק ? אם כך, ההבדל הוא הבדל של שמיים וארץ:

    על חשבון מינהלי, חלים כללים מינהליים. כללים המחייבים תום לב מוגבר. כללים המחייבים סבירות. שיוויוניות. שקיפות.הנמקה ברורה. כללים המחייבים לעשות רק מה שמותר במפורש, וכלום שלא הותר במפורש.

    אז ברור למה העותר רוצה שהחשבון ייחשב מינהלי. ולמה ראש העיר, זועק זה חשבון פרטי.

    ובכך השופטת הייתה צריכה להכריע. ודוק: אין ממש בסיס חוקי ומאסדר להכרעה כאן. יש דוחו"ת ציבוריים ( נניח דו"ח מבקר המדינה). יש מחקרים. יש משפט משווה ( סקירה של פסיקה וחקיקה מן העולם, המערבי בעיקר) אבל, לא תכל"ס חקיקה. חקיקה ישראלית.

    אז השופטת נאלצה להכריע עם מה שלפניה:

    והיא הכריעה: זהו חשבון פרטי. כל המאפיינים מעידים על דומיננטיות של חשבון פרטי. אפילו לא ממש כלאיים (כלומר, הייבריד, בין לבין). ולכן, היא לא יכולה לתת שום הוראה לגבי הסרת החסימה לטובת העותר שלנו כאן.

    נצטט קצת:

    ועל סמך מה הגיעה למסקנה, נצטט:

    ועוד טיעונים לכאן ולשם והכרעה, הנה :

    עד כאן הציטוטים:

    חבל רק, שלמעשה נקודה מאוד חשובה, לא נדונה כאן (ולא הייתה הכי רלבנטית להכרעה הספציפית). והיא: מה קורה, אם החשבון פרטי, והחסימה שרירותית. כלומר, במקרה שלנו הייתה השמצה. אבל, נניח שהייתה חסימה, בגלל סיבה שרירותית ( נניח חשבון אישי בין שני יריבים, בעוד, התגובה עצמה ברשת החברתית הייתה עניינית ומנומסת). האם גם אז פרטי היה מאפשר חסימה ? לא כל שכן, בחשבון של ראש עיר ! זוהי נקודה בעייתית ביותר, שלא נדונה מטבע הדברים בפסק הדין.

    ועוד, אנו שוב נוכחים, כיצד החיים מסבכים המשפט, ולא המשפט את החיים כמובן. כיצד, האירועים, ההתפתחויות החברתיות והטכנולוגיות, מקדימות את החקיקה, ואז, יריבות בין אנשים, מביאה הכרעה לבית משפט, ובית משפט, צריך להכריע, בלי דבר חקיקה תואם. אז שוב, זה לא אקטיביזם שיפוטי. אין דבר כזה. זוהי המציאות. אלו החיים. והם מסבכים המשפט בטירוף. רק כאשר זה פוליטי, אז הציבור נרעש. אבל, שלטון החוק, לא ממש מאבחן, בין פוליטי, ללא פוליטי.

  • באמת, ובזמן אמת II

    wikipedia/ DoD

    עוד יוזמה ברוכה של הממשל האמריקני.

    באחד הפוסטים הקודמים, תיארנו, כיצד הממשל האמריקני, שוקד על מנגנון, שיזהה ויאבחן מראש, פשעים בינלאומיים, מעשי טבח בינלאומיים וכדומה, וידאג או ימטב הסיכויים למנוע אותם. 

    כאן לפנינו, מדובר על יוזמה של משרד ההגנה האמריקני:

    במסגרת יוזמה זו, מנסים להחליף דיסקט. עקרונות של לחימה ומשפט בינלאומי, מבוססים בגדול על דוקרטינה אחת מרכזית (על פי אמנת ג'נבה):

    "מקבילית כוחות", בין החשיבות האסטרטגית שבתקיפה או לחימה, לבין הנזק האזרחי האגבי. כלומר:

    ככל, שיש חשיבות אסטרטגית גדולה יותר למטרה הצבאית, הצבא יכול להרשות לעצמו, יותר פגיעה באזרחים בלתי מעורבים, ופגיעה באובייקטים לא צבאיים או אזרחיים למעשה. 

    הצבא האמריקני, מנסה עכשיו לצאת מהראש הזה, שלמעשה, מכשיר ומתיר חוקית, לייצר הרס והרג בלתי נתפס של אזרחים ותשתיות אזרחיות. לשים במרכז או במיקוד יותר חזק, מניעת פגיעה באזרחים לא מעורבים, ופגיעה בתשתיות אזרחיות. זה פוגע מבחינתם בהצלחה האסטרטגית של לוחמה בסופו של יום (מעבר לתפיסה ערכית כמובן). 

    נדביק פה כותרי ההודעה לעיתונות:

    וכאן הציטוט המדוייק של ההודעה כאמור:

  • שְׁחֹרָה מִשְּׁחוֹר….

    אז באחד הפוסטים הקודמים, הצגנו והסברנו לגבי הצו חיפוש בביתו או אחוזתו של טראמפ בפלורידה. הסברנו, שלכל צו, מלווה תצהיר. התצהיר, הינו מסמך הכתוב על ידי קצין רשמי, ומתאר את העילות לחיפוש. אז לא היה לנו התצהיר, רק הצו כאמור. עכשיו, מששוחרר התצהיר לציבור, אפשר לקרוא אותו. צריך לציין, שהתצהיר עצמו מושחר בחלקו. זוהי פרקטיקה מקובלת בחוק ומשפט ויסודה בשקיפות ומדתיות. כלומר, אם אפשר לפרסם מסמך, ולהשחיר (מעין צנזור) חלקים סודיים, חסויים וכדומה, אז עדיף לשחרר משהו, מאשר להעלים הכל. התמונה לעי"ל, ממחישה את ההשחרה של חלקים חסויים. חלקים חסויים ברור למה: יכול לפגוע בחקירה. בעדים. מקורות מודיעין. פגיעה בבטחון לאומי וכדומה.

    אז התצהיר אכן, מפרט את העילות לבקשה לצו חיפוש. אז ברור אכן, שמדובר במסמכים סודיים שהוחזקו בביתו של טראמפ משום מה. התצהיר מפרט את הסיבות לחיפוש, ומדגיש, שיש מצב, שמסמכים מאוד סודיים, נשארו באחוזתו, וחייבים לתפוס אותם ( כולל הביסוס החוקי הכללי, לחיפוש כזה).

    בארה"ב, אין משמעות לתפיסה סובייקטיבית או לכוונה סובייקטיבית בחיפוש ומעצר. על פי הפסיקה בארה"ב ( בית משפט עליון בקייס: whren et al v. unidet states ) אין לנתח את הכוונה הסובייקטיבית של החיפוש ושל השוטרים ( שם בפסק הדין היה מדובר על עבירת תנועה קטנה, על שחורים, ונמצאו סמים. כלומר, כוונה של הפליה גזענית מוכמנת או פוטנציאלית בחיפוש ועיכוב וכדומה, לא רלבנטית בניתוח המשפטי). מה שרלבנטי, זה רק הסבירות של החיפוש ( כן, אותה סבירות שפה כה אוהבים לבקר באופן נלעג ומגוחך להדהים). רק הסבירות קובעת אכן, לא הכוונה הסובייקטיבית ( במקרה שלנו, כוונה סובייקטיבית, משמע: רדיפה פוליטית אחרי טראמפ, בעקבות האפשרות שהוא ירוץ שוב לנשיאות ב- 2024).

    טוב, צריך להדגיש. התצהיר עצמו, בסדר. אין מה לעשות. על פניו העסק סביר וחוקי עושה רושם.

    בסך הכל, מבוסס, מוסבר היטב. פרוטקולי מאוד. מאורגן. יש שם למשל בצוות החיפוש:

    צוות נפרד (the privilege review team) עצמאי, אשר דואג להפריד בין מסמכים עליהם יש פוטנציאל, של חיסיון עורך דין לקוח, לבין מסמכים אחרים. כידוע, אסור בעיקרון (בעיקרון, אבל, לא לישון )לתפוס ולחפש מסמכים, הנוגעים לשירות שבין לקוח לעורך דין. על האחרונים חל חיסיון. אז צוות האף בי איי שם, מאוד נזהר לשים בצד מסמכים כאלו פוטנציאלים, ולהחיל עליהם פרוצדורה נפרדת.

    יש שם גם נוסח המכתב של עורך הדין של טראמפ, לראש הצוות וכדומה. שם הוא מלין על החיפוש והאופן בו נוהגים בטראמפ. ומלין גם על הפגמים החוקתיים וחוקיים שבחיפוש. מאוד מענין.

    אז ימים יגידו עוד.

    רק תיקון טעות בלינקים:

    הלינק לתצהיר כאן מוטבע בטעות בהפניה לפסק הדין האמריקני כאן, וההיפך. אז לשים לב. איתכם הסליחה.

  • קואליציה פיננסית .

    ויקיפדיה/ פאינה קירשנבאום

    לפנינו פסק דין חשוב בעליון. ערעור פלילי, של פאינה קירשנבאום ורמי כהן (על מחוזי ת"א). תחילה התעקשו לערער על הכרעת הדין, וגזר הדין. בהמשך ירדו מזה, והתרכזו המערערים, רק בגזר הדין. עסקינן בעבירות שוחד ועבירות אחרות.

    ותחילה, נדביק כהרגלנו את כותרי הייחוס של פסק הדין:

    לא ניכנס להכל פה. רק קצת ניגע בפאינה קירשנבאום. מה היא עשתה ככה בגדול, נצטט מפסק הדין:

    עד כאן הציטוט:

    אז ברור כשמש, היא חלשה על כספים קואליציונים, ובתמורה להעברתם לגורמים שונים היא דרשה הטבות. הטבות שייטיבו איתה, עם מקורביה ומפלגתה.

    המחוזי גזר את עונשה ל: 10 שנות מאסר בפועל. מאסר מותנה. קנס כספי של 900,000 שח', וחילוט בסך של מליון שח'.

    בכל זאת, מה שמענין בקייס הזה, זה שהעליון, הקל קצת בעונשה. באחידות דיעים אגב של שלשת השופטים.

    עבירת השוחד, נחשבת עבירה קשה מאוד. כך רואה זאת המחוקק (ענישה קשה למשל). בטח ובטח השופטים. קשה לתאר הרבה עבירות, שהבטן של שופט מתהפכת מהם, כפי עבירת השוחד. עבירת שוחד, חייבת בעיקרון להיגמר במאסר. אין פה חוכמות.

    בכל זאת, הקלו קצת. מה היו השיקולים של השופטים:

    ותחילה, גילה המתקדם יחסית (67).

    ועוד: ריצוי העונש בכלא נשים. יש רק כלא נשים אחד (נווה תרצה). שם אין חלוקה ואבחנה בין אסירות, על פי חומרת העבירה וכדומה. על פי עבירות צווארון לבן, כחול, שחור או אללה. לא פשוט.

    יש רק כלא אחד. התנאים שם לא פשוטים.

    מעל הכל, ולמרות שהיא לא חסכה זמנו של בית המשפט. ניהלה הליך משפטי עד הסוף ממש. עמדה על כל תג ותג, כל זיג וזג מכתב האישום (שזה שיקול משמעותי יכול להיות בגזר הדין) הרי שבתקופה בה היא עברה העבירות, הנהלים והפרוטוקולים והתקנות בקשר לשימוש ראוי בכספים קואליציונים, לא היו הכי מחודדים. השופטים הקלו עליה קצת בגין כך. נצטט השופט המוביל ( י.עמית):

    עד כאן הציטוט:

    ותכל"ס, הוקל כך אחרי העליון:

    עד כאן הציטוט:

    מענין לקרוא הפסק דין. לשים לב, יש גם נושא של סיקור חיובי בתקשורת (אפרופו משפט נתניהו). אנו נקדיש לכך פוסט נפרד ומעמיק.

  • הלך הסרסור לעורב

    ויקיפדיה/ בית הסוהר גלבוע

    אז לפנינו פסק דין ( המחוזי מרכז-לוד) בקשר לפרשה הנודעת " פרשת הסירסור בסוהרות".

    המערער מוחמד עטאללה, מערער על החלטה של שלום (ראשל"צ) בקשר לפרסום שמו בקשר לפרשה כאמור.

    ותחילה, נדביק כהרגלנו, את כותריי הייחוס של פסק הדין:

    אז זה מצב טריוויאלי בחוק ומשפט:

    נאשם, חשוד וכדומה, מערערים על פרסום שמם. לפעמים כמובן, יש איפול על חקירה. איפול על חקירה יכול לנבוע מהרבה סיבות, לרוב, פגיעה בחקירה עצמה. אז צו בית משפט, מתיר איסור פרסום פרטים על החקירה, וכמובן, גם קובע איסור פרסום מלכתחילה.

    כמובן, שזה מעיד על הכלל. והכלל הוא זה, שצריך לפרסם. צריך לפרסם בייחוד פרטים על הליך משפטי.

    הכלל נובע מעיקרון השקיפות כמובן. צדק צריך להיראות גם, לא רק להיעשות.

    נצטט הסעיפים שקובעים הכלל ( כלל הפרסום):

    חוק יסוד השפיטה, קובע כך בסעיף 3:

    פומביות הדיון

    1. בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק.

    עד כאן:

    אז הכלל הוא פומביות הדיון, אלא, אם כן קבע אחרת בית המשפט, והכל על פי חוק כמובן.

    עוד כלל, וכולל חריגים לכלל, נקבע בחוק בתי המשפט. החריג הרלבנטי לענייננו ( שהוא המערער, מוחמד עטאללה, שלא רוצה שיפורסם שמו) הוא סעיף 70 (ה1) (1) לחוק בתי המשפט, וכך נצטט:

    בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני הענין הציבורי שבפרסום; הורה בית המשפט על איסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, יפקע האיסור עם הגשת כתב האישום נגד החשוד, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת;

    עד כאן הציטוט:

    אז על כך עמד הקייס. איזון בין נזק חמור לחשוד נ' הענין הציבורי שבפרסום. כאן לא היה ספק לשופט שיש להעדיף הענין הציבורי בפרסום, על פני נזק לחשוד. ונצטט עיקר השיקולים של השופט:

    עד כאן:

    אנו עוד נעקוב, ונסכם את הפרשייה המזעזעת הזו.

  • אז איך יהרגו בדיוק?

    Photo by Alena Shekhovtcova (pexels.com)

    אז לפנינו פסק דין אמריקאי מענין. מדובר בבית משפט פדרלי, השמיני במספר, וערעור על פסק דין מחוזי פדרלי(מחוז מזרח מדינת ארקנזס).

    אסירים נידונים למוות. אלא, שזה לא כל כך פשוט להוציא להורג כפי שחושבים. כאן חל התיקון השמיני לחוקת ארה"ב. התיקון עצמו, אוסר על ענישה חריגה ואכזרית, קנסות מופרזים וכדומה. נצטט:

    Excessive bail shall not be required, nor excessive fines imposed, nor cruel and unusual punishments inflicted

    ובתרגום (לא שלי):

    ערבות מופרזת לא תידרש, קנסות מופרזים לא יוטלו ועונש אכזרי ובלתי רגיל לא יושת

    עד כאן התרגום:

    כלומר, אם עצם ההוצאה להורג, תייצר כאב וסבל, קשים לא כל שכן. אם יש חלופה בכלל על מנת לייצר מינימום כאב וסבל, אזי, השלטונות חייבים לדאוג לכך. אסור להוציא להורג, אם הכאב קשה. אם יש חלופה וכדומה.

    מזה שנים, שערכאות משפטיות בארה"ב מתכסחים עם הסוגיה הזו. זה לא פשוט כפי שזה עשוי להישמע.

    אז במקרה שלנו, מדובר על עתירות אסירים, אשר עומדים להיות מוצאים להורג. והם טוענים טענה למעשה תיאורטית:

    שפרוטוקול ההוצאה להורג, הינו בניגוד לתיקון השמיני. למה ? כאב חזק מאוד. סבל חזק מאוד. ויש חלופה. חלופה טובה. מדובר על פרוטוקול של זריקות, בשלש שלבים: הרדמה. שיתוק. והרג תכל"ס ( הלב מפסיק לפעום). הם טוענים, שההרדמה לא ממש יעילה. יש לה "תקרה" מסויימת. ממנה והלאה לא משפיעה על ניטרול כאב וכדומה. אבל, זה תיאורטי. המינון כל כך גבוה, שלעולם לא יוכלו לעשות ניסוי על בני אדם בריאים. ועדות אתיקה לא יאפשרו פשוט. ואי אפשר הרי לתחקר אדם מורדם, ובטח אחרי שהוא מת, האם עבד לא עבד, ועד כמה כאב וכדומה.

    סיפור באמת לא פשוט ואכזרי. והשופטים היו צריכים להתכסח פה, עם עמדות מדעיות מנוגדות ( לגמרי שגרתי מבחינת עבודת שופט).

    פה בארץ, יש מזה שנים ויכוח על נושא הוצאה להורג של מחבלים טרוריסטים. יש התומכים כמו אביגדור ליברמן, בן גביר ועוד. יש המתנגדים. יש טיעונים לכאן ולשם:

    למשל, שהם יהפכו לשהידים. שזה לא ימנע פיגועי טרור. ממילא הרבה מהם מתאבדים. התדמית בעולם. אכיפה בררנית נניח. יש גם יהודים שרצחו למשל באכזריות בלתי נתפסת. מה יהיה איתם ? יש כמובן שאלות פילוסופיות. העונש מוחלט. מי זה יכול לקחת חיים בכלל וכדומה.

    אבל, בדרך כלל, לא חושבים על בעיה פשוטה כפי המוצג כאן (מטבע הדברים כמובן):

    וזה איך יהרגו אותם ? ישראלי מן היישוב בטח יתהה: ים מתנדבים להרוג אותם. בעשרים אלף דרכים שונות ומשונות אפשריות. איזה בעיות יש לנו כאן?

    פה אין חוקה ותיקון שמיני, נכון. גם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לא דן בעונשים אכזריים וחריגים. אבל, אפשר ליצור נגזרת או לקרוא לתוך החוק ענין כזה. מה כן יותר תכל"ס וודאות ? כן, ישראל חתומה על האמנה למניעת עינויים. חתומה ומאושררת. מחוייבת לכך ממש. והרי על פי האמנה, ממש בנוסח דומה לתיקון השמיני האמריקני, אסור להוציא לפועל עונשים חריגים ואכזריים.

    נניח שהיה מתקבל כאן עונש מוות ( מאוד סבוך כשלעצמו. לא פשוט כפי שחושבים). ברור שארגוני זכויות אדם פה, היו עותרים לבג"צ על ימין ועל שמאל, לגבי אופן ההוצאה להורג. כפי שבארה"ב זה סיפור רציני, כך גם פה.

    לך תשבור הראש, איך הורגים.

  • כבוד האדם והמת .

    ויקיפדיה/ הפלג הירושלמי

    מניח שקראתם בתקשורת על המהומות בקרב החרדים, ובהובלת הפלג הירושלמי, בקשר לנתיחה לאחר המוות של הפעוט שנחנק.

    החלטה של בית משפט השלום המורה על ניתוח שלאחר המוות, נעתרה לבג"צ, ובוטלה בבג"צ.

    נדביק תחילה כותרי הייחוס של הבג"צ:

    אז כאמור, בית משפט שלום אפשר הנתיחה. בג"צ הפך ההחלטה. בעיקרון, נתיחה כזו, נדרשת על מנת לקבוע את סיבת המוות, כאשר סיבת המוות אינה טבעית. כרוכה בעבירה אולי. אין הסתברות גבוהה ממה מת האדם. צריך לנתח על מנת להבהיר הסיבה. 

    נצטט הסעיף הרלבנטי המרכזי, בחוק חקירת סיבות מוות. הנה, סעיף 19, וגם סעיף 26 בתכוף:

    מת אדם ויש יסוד סביר לחשש שסיבת מותו אינה טבעית או שמותו נגרם בעבירה, וכן מת אדם בהיותו נתון במעצר או במאסר או בהיותו מאושפז בבית חולים לחולי נפש או במוסד סגור לילדים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית, רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, קצין משטרה, רופא או כל אדם מעונין, לבקש מאת שופט של בית משפט השלום שבתחום שיפוטו אירע המוות או נמצאת הגוויה (להלן – שופט חוקר) לחקור בסיבת המוות.

    וסעיף 26 נצטט:

    שופט חוקר רשאי, אם הדבר דרוש לבירור סיבת המוות בחקירה לפי סעיף 19, לצוות על בדיקתה או ניתוחה של הגוויה על ידי רופא או מומחה אחר, על דחיית הקבורה עד לאחר הבדיקה או הניתוח, או על פתיחת הקבר והוצאת הגוויה לשם ביצוע הבדיקה או הניתוח.

    עד כאן הציטוט:

    אבל, יש לנו בעיה. כאשר ההסתברות גבוהה מאוד (כפי במקרה שלנו) שהפעוט מת מחנק, אזי, צריך לאזן בין:

    כבוד האדם. כבוד המת. כבוד המשפחה, לבין הצורך לגלות האמת בדבר המוות, או, הצורך לחקור בעבירה ובאשמים. במקרה שלנו, בג"צ ביטל ההחלטה של השלום, מכיוון, שלדעתו, זהו "דייג" מיותר. רוב הסיכויים שהפעוט (שהיה בריא אגב) מת מחנק. הנתיחה, רק תייצר וודאות מעין מוחלטת, במקום, בו יש ממילא וודאות גבוהה מאוד. זה עושה חיים יותר קלים לפרקליטות אמנם, אבל, לא מתאזן עם כבוד המת, וכבוד המשפחה כאמור. 

    נצטט:

    עד כאן הציטוט:

    אז מעבר לטראגיות שבמקרה הזה:

    שימו לב, השופט המוביל ד.מינץ ( ימני לכאורה. חובש כיפה. מתנחל) מחיל כאן, מה שבעיני רבים מתקרא "אקטיביזם שיפוטי". והוא הרי חסר בסיס. בבחינת הבלות רוח מוחלטת. אין כדבר הזה אקטיביזם שיפוטי. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בשום אופן, לא מאזכר שום כבוד מת. מה פתאום אז לפרשן ולהשחיל פה את כבוד המת, מה שהמחוקק לא נקב בו בשום אופן וצורה ? הפרשנות הזו, הנה הכרחית וטבעית, ולא קשורה להשקפת עולם אישית פוליטית של השופט. זוהי כפי שהסברתי לא אחת, העבודה הטבועה של שופט. החובה לפרש, מה שהמחוקק לא נקב, ולא יכול היה לנקוב, ולא יכול היה לצפות גם. זה הטבע של העבודה ושל שיקול הדעת השיפוטי. והוא לא מאפיין, לא ימין. לא שמאל. לא מרכז, ולא בטיח. נכון, שלא כל השופטים מסכימים עם כל הנגזרות הערכיות של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (נניח שיוויון כנגזרת. או חיי משפחה כנגזרת). אבל, הנגזרות הלא נקובות, כשלעצמן, הכרחיות. ממש כפי שפה בבג"צ.

  • חיפוש עליך טראמפ

    אז באדיבות אתר היל יש לנו את צו החיפוש שהוציא השופט הפדרלי (שופט פדרלי מחוזי, מחוז דרומי של מדינת פלורידה.המסמך כלוא בכתבה, תוכלו להורידו למערכת שלכם, על ידי הבר כלים שם).

    כמה הערות:

    תחילה, מה שחשוב זה תצהיר הקשור לצו. התצהיר, הינו פרקטיקה, שבמסגרתה, קצין משטרה או קצין ממשלתי אחר, מתאר לשופט, את העילות לבקשה להוצאת הצו. השופט צריך לקרוא התצהיר, ואז להוציא צו. הצו עצמו, מעין טופס או פורמט של טופס. התצהיר, הסיבות לבקשת החיפוש, יותר חשוב לענייננו. אבל, אין לנו התצהיר כמובן. רק הצו עצמו.

    שימו לב לדבר מענין:

    יש סימוני וי (v) במשבצות ( באנגלית: check/uncheck). מה שמענין, זה שהשופט סימן v על מסגרת זמן החיפוש (כלומר, מתי יתבצע החיפוש). אבל, לא סימן, שהוא מאשר לא להודיע לבעל הנכס ( טראמפ לענייננו) מראש בדבר החיפוש. זה לא אומר עדיין, שמותר או אסור היה ל- FBI להודיע או לא להודיע. אבל, העובדה היא, שהשופט, לא סימן, לא אישר לא להודיע לטראמפ מראש על החיפוש. כאן רצ"ב אפשר לראות זאת, מסומן בחיצים אדומים:

    ועוד אפשר לקרוא על התכולה של תוצאות החיפוש. כלומר, מה באופן כללי חיפוש ותפסו וכו…. שימו לב, מסמכים מסווגים. חסויים. מוגדרים כסודיים ביותר. הפירוט היחידי הממשי, זה מסמך שנוגע לרוג'ר סטון, אחד היועצים של טראמפ, שטראמפ חנן אותו בזמנו, ומשהו שנוגע לנשיא צרפת לא ברור. הנה:

    טוב, יש גם סברה עם נשק גרעיני משהו. נלמד אולי בהמשך על מה מדובר בדיוק.

  • תיקון/שדרה, חמישי

    Wikipedia/Trump Tower

    טראמפ נחקר למי שלא יודע, על ידי מדינת ניו יורק (שם מצוי המגדל שלו אגב בשדרה החמישית) בקשר להונאות מס וכדומה ( Popeple of the state of New York v. The Trump organization).

    הוא מצוי תחת המון חקירות והליכים משפטיים, מזה שנים כך. מה שמענין בקייס הזה לענייננו, זוהי ההצהרה שלו. נצטט:

    I once asked, “If you’re innocent, why are you taking the Fifth Amendment?” Now I know the answer to that question. When your family, your company, and all the people in your orbit have become the targets of an unfounded, politically motivated witch hunt…you have no choice

    נתרגם ספונטנית:

    פעם הייתי תוהה: אם אדם תמים וחף מפשע, למה לו לשמור על זכות השתיקה (או התיקון החמישי נניח) ? היום, אני יודע התשובה: כאשר משפחתך, החברה שלך, חוג מכריך, כל הסובב אותך, הופכים להיות מטרה לרדיפה משפטית פוליטית חסרת יסוד (בקיצור, צייד מכשפות) הרי, אין לך ברירה פשוט.

    עד כאן התרגום:

    ברור שציניקנים יגרסו, שהוא סתם איזה אופורטוניסט חסר עקרונות. יכול להיות. אבל, אפשר גם לטעון לפיכחון מסויים (או יותר ממסויים).

    הוא עצמו, חסיד הביזור. עממיקו עלק. יוצא קשות נגד מפלצת הדיפ סטייט.שלטון פקידים עלק. פקידים שמאלניים אליטיים. והנה לנו, פתאום הוא מגלה, שהדברים סבוכים. לא פשוטים כפי שנחזים להיראות או להישמע על פניהם. האינטואיציה לא עוזרת:

    אכן, זוהי אינטואיציה של שכל ישר. של חכמת המונים עלק. עממית עלק. אם אדם חף מפשע. תמים. למה הוא צריך את זכות השתיקה ?

    אדם צריך אותה לא פעם, בלי קשר, אם הוא חף מפשע. כדאי לפרט קצת על הפילוסופיה של הזכות הזו, על מנת להבין שזה לא כזה פשוט ואינטואטיבי, כפי שהדיוטות חושבים או מדמים לעצמם:

    ותחילה, הזכות פוטרת אדם, מדילמה בעליל בלתי אנושית. בלתי מוסרית. מבקשים מאדם לירות לעצמו ברגל. זה לא אנושי. הנה כך מצטט מבג"ץ 6319/95 יוסף חכמי נ' דוד לוי (נא (3) , 750) :

    "זכות השתיקה באה כדי למנוע מאדם להיקלע לדילמה בה הוא מטלטל בין החובה המוסרית והמשפטית לומר את האמת לבין החולשה האנושית לשקר כדי להציל את עורו, לבין הסתבכות בביזיון בית המשפט עקב סירובו להעיד. כל אלה נמנעים על ידי זכות השתיקה."

    עד כאן הציטוט:

    ועוד, בלי קשר אם אדם הוא חף מפשע (או חושב שהוא חף מפשע) הרי פערי הכוחות בינו לבין המערכת, בלתי נתפסים. אדם מן היישוב, הדיוט בענייני חוק ומשפט. בלחץ עצום. מול חוקרים מיומנים. עושים בו ולו מניפולציות ותרגילי חקירה מתוחכמים על מנת להפיל אותו ברשת. הוא לא מבין אפילו באופן בסיסי את זכויותיו, או אם מה שעושים לו, הוא חוקי ועד כמה וכדומה. הוא מנותק מסביבתו התומכת. בדד אל מול חוקרים נחרצים ומיומנים, נחושים להפילו. זכות השתיקה, נותנת לו אפשרות, לא להתמודד כרגע בעודו בנחיתות טוטאלית, עד אשר למשל, יתיעץ עם עורך דין. עורך דין, שאיכשהוא, ישווה הכוחות, וימנע ממנו לעשות מבלי דעת, טעויות פטאליות, בלתי נתפסות בכלל.

    הנה נצטט מן הקייס של גלעד שרון בזמנו ( בנו של אריק שרון ז"ל, ב-רע"פ 8600/03 מדינת ישראל נ' גלעד שרון ) . הנה:

    הקנייתה של זכות שתיקה מוחלטת לחשוד – הזכות שלא לומר דבר בחקירה גם אם אין בכך כדי להפלילו בעתיד – נגזרת, לשיטת אלה הדוגלים בה, מכמה טעמים עיקריים. אחד הטעמים נעוץ בדאגה לחשוד. במהלך חקירה פלילית, ניצב החשוד לבדו אל מול חוקריו, ללא כל סיוע משפטי. בנסיבות אלה, קיים החשש כי חוקרי המשטרה ישתמשו לרעה בכוח המצוי בידיהם, על מנת לגבות הודאות מחשודים. הטענה היא כי יש להבטיח את זכותו של חשוד לשתוק, שעה שהוא ניצב בסיטואציה המאיימת והעוינת של חקירה במשטרה, כדי להגן עליו מפני התנהגות לא ראויה של חוקריו. טעם נוסף, הקשור בטעם שהוזכר, נעוץ ברצון להגן על שיטת המשפט מפני הודאות שווא של חשודים. הטענה היא, שהסיטואציה שבה נחקר אדם הנה כה מאיימת, מעצם טבעה וטיבה, עד שיש לאפשר לו לשתוק באופן מוחלט, בכדי למנוע מצבים בהם יענה שקר לשאלות בחקירה, בשל הבלבול, הלחץ והמצוקה בהם הנו שרוי. הודאות שווא כאלה תסכלנה את מטרות החקירה – גילוי האמת והתחקות אחר עבריינים. טעם נוסף הנו, השאיפה להימנע מלהטיל על אדם חובות עשה, במיוחד לאור פגיעתה של החקירה בפרטיותו ובכבודו. הדבר מתיישב גם עם אופיו האדברסרי של ההליך הפלילי, לפיו על התביעה לגייס את הראיות ולא על הנאשם לספקן. אציין בהקשר זה, כי הקנייתה של זכות שתיקה מוחלטת לחשוד, מבטיחה שהחשוד לא יסתכן באמירת דברים אשר בדיעבד יסתבר שהיה בהם כדי להפלילו, גם אם בשעת החקירה נראה היה שאין בדברים כדי להוות ראיה מפלילה בעתיד

    עד כאן הציטוט:

    לא ממצה הכל. אבל בכל זאת ( עוד רציונל למשל מוזכר לעי"ל בציטוט, הרצון להימנע מהודאות שווא, בגין בלבול ולחץ, ופגיעה בכך, בחתירה לאמת פשוט).

    אז רואים אנו, בנושא ממש לא סבוך. בסך הכל זכות השתיקה. עד כמה האינטואיציה של אדם הדיוט, לא יכולה לעזור לו להבין המציאות המשפטית.

    לכן, כפי שמסביר לא פעם. כפי שאדם לא מתעסק עם רפואה. כימיה. פיזיקה גרעינית. דברים שאין לו בהם מושג קלוש. כך פי כמה גרוע עם נושאים משפטיים. משאירים זאת, לעורך דין. למשפטנים. לשופטים מעל הכל. זה לא משחק להדיוטות, או משחק לניחוש שני/ שלישי. זה שהנושאים מעוררים מיד את האינטואיציה, ואת תחושות המוסר בנפש האדם, לא עושה את זה רומנטי, פשוט, ממודר, וקל לתפיסה.

    האבסורד הוא, שהוא נגד הדיפ סטייט הדמיוני. אבל, בהודאה שלו שעכשיו הוא מבין את הצורך בזכות השתיקה, הוא בעצם תומך בדיפ סטייט הזה, או מבין, את שלטון הפקידים עלק, או הנחיצות שלו למעשה. אלו דברים סבוכים. מעין מדע מדוייק סבוך. מזקיק בקיאות. מקצועיות. אין חלופות אחרות. אז לזה קוראים שלטון פקידים. חד וחלק. וזה נחוץ להגנה על זכויות אדם בין היתר. על האדם הפשוט. זוהי לא אליטה מנותקת כפי שמדמים בקרים לערבים.

    ספק אם זה יוציא אותו מן הסרט הזה של דיפ סטייט. אבל, זה יכול לבוא בתהליך הדרגתי לא ממש מודע.

לקבלת תוכן חדש ישירות לתיבת האימייל.