• עפר הארץ

    על משפט ועל בכלל……..

    שלום רב,

    ברוכים הבאים לעפר הארץ, הבלוג של אל רום.

    נושאי הכתיבה, משתרעים מאופק לאופק. אבל, הרבה מאוד, חומרים משפטיים.

    אוטודידאקט. הכל לומד לבדי (כולל חוק ומשפט).

    בחוק ומשפט, לא האמת היא החשובה. לא האמת, וגם לא כל האמת, וגם לא רק האמת כפי שמקובל לחשוב. אלא, האמת, עד עפר דק!

    ההבדל בין האמת, לבין האמת "עד עפר דק" כפי השופטים, הרי בבחינת גיים צ'נז'ר בלתי נתפס.

    בכלל, הרבה תפיסות שגויות, הרבה מיתוסים, הרבה דיעות קדומות לגבי השפיטה ומערכת המשפט. וכאן בבלוג, ובין היתר, על כך נעמוד.

    תודה שביקרתם, תודה שהגבתם.

    לקבלת תוכן חדש ישירות לתיבת האימייל.

  • טראמפ נ' טוויטר נ' בכלל

    ויקיפדיה/ טוויטר

    לפנינו פסק דין אמריקאי, חשוב מאוד, מענין מאוד.

    טראמפ ואחרים, תובעים את טוויטר, בגין השעייה לצמיתות נגיד ככה, את החשבון שלהם בטוויטר כמובן.

    אפשר לקרוא כתבה תמציתית למעונין, בג'וריסט, על הפסק דין וכדומה.

    הנושא בכללותו חשוב מאוד. מסעיר את ארה"ב מאוד (ראו למשל, את הרכישה של אלון מאסק את טוויטר, אפשר לקרוא בויקיפדיה, הלינק מוטמע לעי"ל). לא נוכל להיכנס לכל סיבוכי הפרטים של הפסק דין. אבל, נעסוק ככה בראש חץ אחד עיקרי חשוב ומענין.

    נציין תחילה, שהתביעה לפיצויים, להשבת פעילות החשבון וכדומה עוד דברים, נדחו על ידי בית המשפט (מחוזי פדרלי, צפון קליפורניה). אם כי, בית משפט נתן להם עוד צ'אנס לתקן התביעה.

    אז מה קרה כאן ? בעקבות ציוצים שונים אשר מייצרים לטענת טוויטר דיסאינפורמציה לגבי מגיפת הקורונה. בעקבות ציוצים מסיתים בקשר למהומות בגבעת הקפיטול בבחירות האחרונות בארה"ב (6 בינואר) טוויטר השעתה החשבונות וכדומה. הם תובעים בין היתר, השבה של פעילות החשבון, ופיצויים. לצורך כך, תבעו כאמור בבית המשפט.

    טוב, חופש הביטוי מקודש בארה"ב. זה ידוע. אבל, צריך להבדיל כמובן, בין חופש ביטוי בספירה הפרטית. לבין הספירה הציבורית. התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, אשר עוסק בחופש הביטוי, מגן על חופש הביטוי מפני עושק המימשל. נגד עריצות המימשל. אבל, במישור הפרטי, דווקא העדר חופש ביטוי מבחינת פיקוח ואכיפה, תואמים מבחינת האמריקנים, את ערכי החופש והחירות, ולמעט חריגים.

    נצטט מפסק הדין:

    אז ברור כשמש הדבר לכאורה. טוויטר חברה פרטית. חובות חוקתיים בקשר לחופש הביטוי לא חלים עליה. זה פשר החירות האמרקנית גם. אבל, עורכי הדין של טראמפ טוענים לחריג מסויים. החריג הינו זה, שאם חברה פרטית, פועלת בספירה ציבורית. בצבעי מדינה. לוקחת על עצמה תפקיד קלאסי ומסורתי של מדינה או גוף מדינתי (נניח שיטור קלאסי) אזי, החובה החוקתית לחופש ביטוי חל עליה, משל הייתה מדינה או מימשל, שהרי היא פועלת בשם המימשל או בנעלי המימשל. מתפקדת מימשלית ממש.

    אבל, השופט לא התרשם מן הטיעון. הטיעון מבחינה משפטית מושגית וכללית, אכן נכון. אבל, לא יכול להיות מיושם במקרה של טוויטר פשוט.

    התובעים טענו כך:

    כל מיני חברי קונגרס דמוקרטים, הצהירו והצהירו שוב ושוב, שיש להגביל את חופש הביטוי או הניהול של חופש הביטוי של טוויטר ואחרים. יש לחוקק בדבר. יש הרי בארה"ב מעין חסינות לגופי מדיה אינטרנטיים (ידוע כ- Section 230) יש לשים קץ לרגולציה העצמית הזו של חברות האינטרנט או הרשתות החברתיות וכדומה. יותר מדי אסונות. מכאן:

    טענו עורכי הדין של התובעים, שהם בעצם, פעלו כמעין שלוחה או סוכנים של המימשל, והתבטאויות אלו, הם היו הגורם להשעיית החשבונות.

    השופט לא קיבל זאת. לא זיהה כלל וכלל, התבטאויות כלליות (להבדיל מאיומים מפורשים, בדבר אכיפה של חוק או סנקציות וכדומה) של מחוקקים, בדבר הצורך לחוקק, עם השעיית החשבונות. כל חשבון הושעה בגין סיבות ספציפיות ונפרדות. וההתבטאויות כאמור, הינן לגיטימיות, טבועות בתפקיד (של חקיקה) ולא נשאו שום איומים כלפי טוויטר. טוויטר פעלה על דעת עצמה לגמרי מבחינתו. נצטט, למשל את קמלה האריס דאז (היום סגן הנשיא כמובן):

    Then -Senator Kamala Harris is quoted three times for calling for "Trump's Twitter account (to be) suspended" and calling on dorsey to "do something about this Tweet" from Trump, but conspicuously missing is any threatening remark directed to Twitter

    אז היא קראה שלש פעמים להשעיית חשבונו של טראמפ. אבל, ברור כשמש לגבי דידו של השופט, שמה שחסר פה, זה איומים מפורשים וישירים כלפי טוויטר עצמה.

    הנושא הזה של חופש הביטוי ברשתות חברתיות, תופס נתח נכבד מסדר היום הציבורי בכל העולם כמעט. לא ברור עדיין כיצד יש לנהוג. יש ערכים נוגדים ומתחרים בצורה קשה בספירה הזו. אבל, ברור שאפשר להניח, שהרגולציה תלך ותשתכלל. שיכלול יותר סביר, מאשר כסח טוטאלי.

  • מה כבר יש, בשטח אש?

    ויקיפדיה/ מסאפר יטא

    לפנינו פסק דין של בג"צ. פסק דין חשוב וקלאסי.

    אנו חיים במדינה מטורפת. קטנה מאוד. שסועה. מגוונת בטירוף. דיאלקטית בטירוף. פלסטינאים שחיים (או מעין) בשטח אש אשכרה (שטח אש 918). הם טוענים, ששטח אש כזה באזור מחייתם לכאורה, מנוגד לדין הבינלאומי. הם טוענים להתיישבות קבע במקום. כל טענותיהם נדחו בפסק הדין. הצבא עשה מאמץ מעל ומעבר. הם לא שעו לפשרות ולגישורים וכדומה. בעולם, זה נתפס כמקרה קלאסי של אפרטהייד ונישול תושבים בשטח כבוש וכדומה.

    מיקרוקוסמוס קלאסי של הסכסוך הישראלי פלסטינאי.

    ונתחיל עם הדבקה של כותרי הייחוס של פסק הדין (לינק מוטמע לפסק הדין):

    אז תחילה, קצת רקע עובדתי היסטורי על האזור, נצטט מויקיפדיה:

    אז הפלסטינאים שם, טוענים להתיישבות קבע. המדינה טוענת, להד"ם. הם התחילו בהתיישבות קבע, רק בשנים האחרונות. אנו ניסינו להתפשר איתם. הוצע גישור. הוצעו פשרות. מיתווים שונים. נתנו להם חודש חודשיים בשנה, לרעות את הצאן במקום. אבל, הם התעקשו על הכרעה משפטית בסוף. הכרעה משפטית בלבד.

    השופטים השתכנעו כולם:

    לא היו שם יישובי קבע. רק בשנים האחרונות זה התחיל לעלות. העותרים, העידו מומחים שונים ומשונים. הביאו תצלומי אויר וכדומה. השופטים ירדו על הדברים, עד עפר דק. השתכנעו לחלוטין.

    על כך, גם פרוצדורלית, היה צריך לדחות טענותיהם על הסף. הכל מחמת מה שנקרא בעגה המשפטית:

    שיהוי. בחוק ומשפט, יש לנו שיהוי. יש לנו התיישנות. כפי שכבר הסברתי אגבית, ההתיישנות, הינה פרק זמן קבוע בחוק (מדגיש:בחוק) אשר במסגרתה, תובע רשאי להביא תביעתו לבית משפט (לרוב: 7 שנים). ואילו השיהוי:

    בחינה עניינית, של פרק הזמן שעבר, בין הגשת התביעה, לבין התגבשות עילות התביעה נניח. גם אם נופל הדבר בתוך זמן ההתישנות. אז בגין שיהוי בין היתר, נדחתה תביעתם. הם חיכו הרבה זמן. עשו דין לעצמם. היו צווי ביניים. להקפיא המצב לא לבנות שם, עד אשר הסכסוך ייושב. אבל, למרות צוי הביניים, הם המשיכו ובנו שם מבנים בשטח האש וכדומה.

    למה דוקטרינת השיהוי בחוק ומשפט. נצטט מפסק הדין:

    עד כאן הציטוט:

    אז כפי שהסברתי לא פעם. סכסוך שכנים מפגר, על צינור מים, יעסיק המערכת הזו, עד סוף כל הדורות. כל כולה יעסיק. אם לא יהיה סדר. משמעת. הקפדה על זמנים. הקפדה על סדרי דין. גם חשוב להדגיש: נתבע פוטנציאלי, זכאי בסוף לישון בשקט. ולא שתהא חרב מתהפכת למראשותיו, תדיר, ויהא הוא נתון עד אין סוף לאיום של תביעה. צריך לגמור עניינים לפעמים, ולפתוח פרקים חדשים. לשים הכל מאחוריך. אחרת, נתבע, יצטרך לחשוש אינספור שנים, מתביעה, או אותה תביעה שתצוץ לו פתאום. הוא צריך שקט והסתמכות. נניח תובע שם כסף בצד, כי הוא חושש מתביעה שתבוא. בסוף, לא ישאיר הכסף בצד עד אינסוף. זכותו בסוף לדעת, שעברה הסכנה אם לאיו.

    לזה יש פרקי זמן קצובים (התיישנות) אם לאיו (שיהוי). לפעמים יש חריגים להתיישנות או שיהוי. אבל, זה הכלל.

  • לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ

    לא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ: אֲנִי, יְהוָה. (ויקרא, יט, טז)

    Pexel.com /Photo by ayyub jauro

    אז לפנינו פסק דין מענין. בית המשפט המחוזי בתל אביב. תיק אזרחי.

    יש חוק במדינת ישראל, בהשראת מורשת ישראל, כותר החוק:

    חוק לא תעמוד על דם רעך, תשנ"ח-1998

    הסעיף העיקרי בו, הוא זה:

    1. (א) חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו.

    אז די פשוטים וברורים הדברים. אם אדם נמצא במצוקה מיידית, לנגד עיניו של אדם אחר, עקב אירוע פתאומי, אז הוא צריך להושיט עזרה. זוהי חובה. חובה של ממש. הכל בלי להסתכן או לסכן את זולתו כמצוטט.

    זה הקייס לפנינו.

    קצת רקע עובדתי כללי:

    מדובר על רביעיית רופאים. שני זוגות חברים. התובעת, אשתו של הרופא המנוח שמת ממצוקה רפואית. שלח בקשת עזרה בווטסאפ. לכאורה סורב לבקשה (על ידי הרופא החבר). והתובעת עצמה, אשתו כאמור, תובעת אותו, על הפרת החוק הזה (הוא גם נחקר במשטרה והתיק נסגר יש לציין). שהרי, בעלה שלח לרופא החבר הודעת מצוקה, והוא סירב להושיט יד לכאורה. רק לכאורה הדבר כך:

    אז איך קורה, שרופא מקבל הודעה בווטסאפ. הודעת מצוקה. מחבר. ולא מושיט יד או עזרה ? אז צריך להבין כמובן הרקע. השתלשלות העניינים עד עפר דק. כך דברים לפעמים נראים מבחוץ. לא מובנים. קשה לשחזר. קשה להבין מה עובר במוח של אדם. בכל מיני מצבים שונים ומשונים. הקייס הזה, המחשה לא רעה. ואל תטעו. לא המחשה אולטימטיבית, אלא, לא רעה בסך הכל. שתבינו כמה סבוכה ואיומה עבודה של שופטים כך כך הרבה פעמים.

    אז אשתו של המנוח, הייתה בניו יורק. הוא לא ענה לטלפון. היא הייתה במצוקה. בעלה נשאר לבד. הוא עצמו רופא מרדים. יש לו חומרי הרדמה שהוא היה מכור להם או מעין. הוא גם היה שתיין לא קטן מסתבר. סבל מחמרמורת גם. היה משתמש בחומרי הרדמה להירדם וכדומה. החבר שלו, זה הרופא מנגד, ידע על השתיה שלו. לא ממש על התמכרות לחומרי הרדמה וכדומה. חשב שזה מצב טריוויאלי. אמר לו, תשתה קצת בירה, ויעבור (בירה מסיבות רפואיות, "אלכוהול קטן", אחרי "אלכוהול גדול", עוזר להנגאובר וכדומה). אשתו התקשרה אליו. והוא פטר אותה בכך שלא ביג דיל נניח, והוא לא ייסע לראות ולדרוש בשלומו או מצבו וכו.. הרופא נפח את נשמתו. ומכאן התביעה.

    אלא שמסתבר מתוך השתלשלות העניינים, הרבה מאוד דברים מוזרים:

    קודם כל, ההודעה הראשונה, בה נטעו זרעי ה-"זאב זאב" נניח. השופטת הצליחה לגבש, אחרי תרגום מרוסית, את הנוסח קרוב לוודאי של הודעת הווטסאפ הזו. נצטט:

    עד כאן הציטוט:

    אז החיבור פשוט. הוא יודע שהוא שותה הרבה. חגיגות שנה אזרחית. המינוח מתפגר ברוסית, הינו מעין ביטוי פארפרזי, כפי שאדם יגיד לך: "הרוס מהחיים". "שבר כלי" וכדומה. אי אפשר להבין זאת ליטרלית בהכרח.

    ההודעה השניה, נצטט:

    עד כאן הציטוט:

    אחרי הזאב זאב הראשון, ותשע שעות לאחר שנשלחה ההודעה השניה, זו למעשה המכריעה, בה הרופא המנוח עמד למות, הרופא מנגד, לא שעה לגמרי להודעה. לא שעה גם לטלפון של האישה מניו יורק, להגיע ולבדוק מה מצבו.

    בכל זאת, הוא יצא נקי מהסיפור. השופטת סירבה להחיל עליו את החוק. מדוע ? נצטט:

    עד כאן הציטוט:

    אלא שמסתבר, שאשתו של המנוח, בעצמה רופאה. מנהלת מחלקה. לא ידעה לטענתה על השתיינות של בעלה. לא ידעה שהוא מחזיק או הכירה חומרי ההרדמה בבית לטענתה. טוענת שלא יודעת להכניס עירוי. זה אחיות. לא רופאים לטענתה. קשה מאוד להתמודד עם המון גרסאות שונות ומשונות. מוזרות בעליל. נצטט:

    עד כאן הציטוט:

    שימו לב לתמיהתה של השופטת, נצטט:

    גם לא חסכה מנגד ביקורת מן הרופא המואשם, נצטט:

    עד כאן הציטוט:

    טוב, לא נכנסנו כרגיל לכל הפרטים. היו חוות דעת מקצועיות פה. הייתה טענה של "יחסי מטפל -מטופל" (ממש, בין הרופא המנוח, לבין הרופא המואשם וכדומה). אבל:

    שוב, חשוב להבין, עד כמה דברים כאלו סבוכים. אנשים מתנהגים בזמן אמת באופן מסויים. תחת דיסוננס מסויים. בדיעבד, מתרצים אחרת הדברים. לפעמים בלי שום כוונות זדון אפילו. וצריך לחפור ולחפור ולהבין מניעים לפעמים. בפלילים, מניעים, מצב נפשי, חורץ גורלות. זה לא פשוט, כלל ועיקר לא.

  • בדרך להפוך על הראש……

    ויקיפדיה/ פסק דין רו נגד וייד

    ידיעה מדהימה פורסמה ממש היום/ אתמול בארה"ב ( על ידי פוליטיקו, היל, אמריקה היום ועוד).

    לפוליטיקו נפל מסמך שהודלף על ידי מן דהוא בבית המשפט העליון משהו כנראה. המסמך הינו טיוטה של החלטה צפויה של בית המשפט העליון שם, אשר כנראה תהפוך על הראש, את פסק הדין המפורסם של: Roe v. Wade.

    קצת רענון:

    ב- 1973 הוחלט בפסק הדין הזה בארה"ב, לאסור על איסור ביצוע הפלות בארה"ב בשליש הראשון של ההיריון (על ידי המדינות שם). בקיצור: הפסק דין, מאזן בין: זכותה של אישה על גופה, זכותה לפרטיות וכדומה (התיקון ה- 14 לחוקת ארה"ב) לבין זכות העובר לחיים, כאשר הוא בשלבים של נקרא לזה: חיות משמעותית או חיות של ממש.

    לאחרונה, הרוחות סוערות שם, מהרבה חקיקות במדינות האוסרות הפלות בניגוד לפסק הדין המנחה הזה.

    עכשיו, נפל כאמור המסמך הזה לידי פוליטיקו. יודגש: זוהי רק טיוטה. לא מאושרת ממש. לא מאומתת פורמלית. אבל, כנראה אותנטית. נזכיר, שעל פי התפיסה הרווחת לחלוקת שופטים על פי שמרנים נ' ליברלים, אז יש רוב עכשיו של שופטים שמרנים בבית המשפט העליון ( 6 נ' 3).

    זו תהא רעידת אדמה של ממש. קשה לתאר ההשלכות הצפויות.

    אנו נעקוב ונעדכן.

  • לעולם, לא לעולם חוסן….

    כפר דרום/ ויקיפדיה

    לפנינו פסק דין חשוב מאוד. מענין מאוד. בית משפט עליון, ערעור אזרחי. עסיקנן בתביעת פיצויים נגד הרשות הפלסטינאית ואחרים, בקשר לפיגוע דאז, בכפר דרום.

    נדביק תחילה כהרגלנו את כותרי הייחוס של פסק הדין:

    אז קצת רקע כללי עובדתי ומשפטי, נצטט:

    עד כאן הציטוט:

    בבבית המשפט המחוזי, קיבלו התביעה ונפסקו פיצויים. על מה התבסס בית המשפט המחוזי, נצטט:

    עד כאן הציטוט:

    טוב, לא נוכל להיכנס פה לכל הפרטים כמובן. מדובר באמת בטירוף חושים בלתי נתפס. נציין תחילה, שבית המשפט העליון, ככה בגדול לענייננו, קיבל ואישר את אחריות הרשות הפלסטינאית לאירוע עצמו וכו… כל זאת, למרות שנטענה בין היתר, טענה של חסינות מדינה או מעין וכדומה.

    ככלל כפי שכבר ציינתי פה בתגובות, פעולות ריבוניות של מדינה, הינן חסינות. אבל, ההנחה הפילוסופית הינה זו, שפעולות של מדינה, חייבות להיות חוקיות על פניהן. מה שלא חוקי על פניו, אפילו נעשה על ידי המדינה לכאורה, על ידי שלוחיה וסוכניה בפועל, לא יכול להיות מוכשר בשם המדינה עצמה.

    ניקח למשל את הפלישה של רוסיה לאוקראינה. צבא שלם, עצום ורב פלש. צבא רוסי בפועל. אבל, משפטית זה לא הצבא הרוסי או רוסיה כמדינה שחבים או אחראים מבחינה פלילית. אלא:

    רק אינדיבידואלים. רק פרטים. כלומר, פלילית לא רוסיה פלשה וביצעה נניח פשע אגרסיה. אלא, נניח פוטין. גנרלים. ראש המטה הכללי, רק הם עומדים לדין. אין כתב אישום נגד מדינה.

    אפילו פורמלית. המדינה היא התובעת הרי בעיקרון (בעיקרון, אבל, לא לישון) תובעת במשפט פלילי. אז היה יוצא מכאן, שבאם הייתה אחריות פלילית למדינה, כמדינה, אז היה מוגש כתב אישום, שכותרתו:

    מדינת ישראל נגד מדינת ישראל.

    ברור שאפילו פורמלית זהו אבסורד.

    לכן, אמנת רומא והמשפט הפלילי הבינלאומי, שמים דגש, על מה שנקרא:

    מיצוי הליכים או מיצוי אחריות לאומית. קודם התובע, נותן צ'אנס למדינה, להעמיד לדין אינדיבידואלים על פשעים בינלאומיים. אחר כך, כמוצא אחרון, אם המדינה, לא רוצה, או, לא יכולה, בית הדין הפלילי בהאג, עושה העבודה, ומעמיד לדין.

    ההנחה הפילוסופית הינה זו, שלא ייתכן שבחוקי מדינה, יהיה נניח היתר לבצע ג'נוסייד. חזקה שסוכן של המדינה, פעל נגד חוקיה, או בטח ובטח, נגד החוק הבינלאומי כאשר ביצע המעשים. לכן, לא ייתכן שמדינה תיתן גיבוי לאדם כזה. היא חייבת להעמידו לדין. אם לאיו, בית משפט בהאג יעמידו לדין.

    יפים דבריו של השופט סולברג שצוטט ממקום אחר, בפסק הדין:

    "הרש"פ אינה עומדת לדין על פעולותיה כריבון, ומשום כך גם איננה נהנית מחסינות. המעשים הנדונים כאן אינם 'מעשי מדינה' אלא מתן סיוע פעיל לפשעי טרור נתעבים נגד חפים מפשע"

    אז במקרה שלנו, מדובר בתביעת נזיקין. בתביעת נזיקין, אפשר לתבוע מדינה במקרים מסויימים. אבל, בפלילים, אי אפשר להגיש כתב אישום נגד מדינה. מן הסיבה הפשוטה שמדינה, לא יכולה לבצע מעשים כאלו למעשה.

    נניח כך:

    שר אוצר. רשאי לנהל קופת המדינה כפי סמכותו ורצונו ככה באופן כללי. כלומר, תכל"ס, יש לו סמכות להוציא כסף. להוציא כסף כן. מקופת האוצר, לקופה אחרת על פי סמכות. אבל, אם הוא יכניס כסף של האוצר/ מדינה, לכיסו הפרטי, אזי:

    הוא לא פעל כשר אוצר. אלא כסתם גנב. ועליו לעמוד לדין אישית. לא המדינה תעמוד לדין פלילי (להבדיל מתביעה נזיקית אפשרית כאמור) אלא, הוא אישית יעמוד לדין פלילי.

    רק איזושהיא הערה או תזכורת כללית:

    מי שרוצה איזשהוא לינק. לאיזשהוא פוסט. לאיזושהיא תגובה. יכול בכל מקום, לבקש ממני, ואפנה אותו בהקדם האפשרי ואתן לו הלינק המבוקש. אפשר תמיד בפוסט האחרון. הפוסט האחרון, הוא תמיד השני בדף הבית. הראשון קבוע (פרזנטציה של הבלוג) והשני, הוא האחרון. שם אפשר להשאיר כל בקשה בזריזות.

  • קורונה/חתונה/קורונה….

    Photo by cottonbro/pexels.com

    אז יש לנו כאן, פסק דין חשוב בעליון, בקשר להחזר מקדמה, לגבי אירועים שנקבעו או חוזים לקיום אירועים (כגון חתונה כפי שכאן) ובעצם, בגלל הקורונה, בוטל או נדחה האירוע וכדומה.

    די נדיר, שקייס מסויים, יתחיל בבית משפט לתביעות קטנות, ויגיע לעליון בסוף. במקרים כאלו, כפי שכאן, צריך רשות ערעור. הערעור הוא לא מובטח. בגלגול שני מה שנקרא ( נניח מחוזי על שלום,סה"כ שניים) יש זכות ערעור מובטחת. בגלגול שלישי, צריך להוכיח לבית המשפט (לרוב העליון) שהקייס יש לו חשיבות ציבורית עקרונית, שחורגת מהענין הפרטי של הצדדים לסיפור.

    הואיל וכאן מדובר בקורונה, והמון מקרים של ביטולים, תביעות להחזר מקדמות וכדומה, השופטת ( דפנה ברק-ארז) החליטה לתת רשות ערעור וכדומה.

    אז כאן יש לנו גלגול שלישי, הואיל ואנו בעליון, אחרי בית משפט לתביעות קטנות. ערעור עליו למחוזי. ועכשיו ערעור לעליון, בגלגול שלישי כאמור. אז: קטנות- מחוזי- עליון.

    אז נתחיל עם כותרי הייחוס של הקייס (לינק מוטמע):

    אז יש לנו סכסוך פרטי. חוזה לקיום חתונה באולם אירועים או כדומה. החוזה נכרת לפני שפרצה הקורונה וכדומה. ושולמה הרי מקדמה. אלא, שאחרי שפרצה הקורונה, חוקק חוק בקשר לסכסוכי מקדמות וכדומה אירועים מן הסוג הזה. כותר החוק:

    "חוק החזר מקדמה בשל ביטול אירוע (נגיף הקורונה החדש), התשפ"א-2020 "

    ועכשיו צריך ליישב פה הדברים. ושוב, ענין עקרוני, המון סכסוכים כאלו בגין הקורונה, ולכן השופטת דפנה ברק, החליטה לתת רשות ערעור כאמור.

    הגישה שלה אומרת בין היתר,דבר פשוט:

    יש בחיים צדדים חלשים. ויש בחיים צדדים חזקים. לפעמים החוק נוטה לטובת החלש (נניח חוקי הגנת הצרכן) ולפעמים, הוא פרווה, ואפילו מגן על החזק יותר. מבחינתה, הסיפור פה, הוא גם סיפור של צד חלש, צד חזק יותר, והחוק שהוא צרכני יותר באופיו, ונועד להגן יותר על החלש. בעל העסק (אולם חתונות במקרה זה) אשר למשל, מחזיק המקדמה ביד. גם מחזיק צ'קים דחויים וכדומה, הוא נחשב נניח צד יותר חזק לגבי דידה.

    אז שני ערכאות של מטה כאמור (אנו בגלגול שלישי) ראו זאת אחרת, ופסקו לרעת בני הזוג, ולטובת הבעלים של אולם האירועים. דעתה אבל של השופטת ברק, שונה.

    אז קצת רקע עובדתי ומשפטי כללי לגבי הקייס הספציפי הזה. נצטט:

    עד כאן הציטוט:

    אז מה השאלה המרכזית פה בסיפור. נצטט:

    עד כאן הציטוט:

    ככה בתמצית. האם החריג לתחולת החוק ( חוק המקדמה כאמור) כפי שנקוב בסעיף 4(ב) לחוק עצמו, חל פה אם לאיו. זוהי השאלה המרכזית לגבי דידה של השופטת. נצטט הסעיף הנדון:

    עדיפות החוק

    4.(א) הוראות חוק זה יחולו על אף האמור בכל דין או חוזה לעניין מקדמה.

    (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), הוראות חוק זה לא יחולו אם האירוע במועד המקורי בוטל כאמור בסעיף 2 והצדדים לחוזה הגיעו להסכמה אחרת ביניהם לעניין החזר מקדמה לאחר יום ט"ז באדם התש"ף (12 במרס 2020), ובלבד שההסכמה כאמור הייתה מפורשת, בכתב ובנפרד מכל הסכמה אחרת בין אותם צדדים.

    עד כאן הציטוט:

    אז נקוב מפורשות הדבר. הוראות החוק יש להן קדימות לדין אחר. או, חוזה אחר לעניין מקדמה. ועוד: הסכמה אחרת בין הצדדים, תהא תקפה ( בקשר להחזרת מקדמה) אבל, ואבל גדול ומכריע כאן:

    שההסכמה בין הצדדים הייתה מפורשת, בכתב, ובנפרד מכל הסכמה אחרת.

    מבחינת השופטת ברק, זה הכריע את הכף. נצטט אותה:

    ועוד:

    והתוצאה, נצטט:

    עד כאן הציטוטים:

    ובקיצור: החוק מורה על הסכמה ברורה ומפורשת ובכתב ונפרדת. זה לא בדיוק היה הקייס פה לגבי דידה של השופטת ברק. הכל מתוך מגמה או תכלית כללית, של ראיית החוק כחוק צרכני, המגן על הצרכן בעיקר. אשר על כן, התקבל הערעור, וחזר לקטנות.

  • טרגדיית המלחמה II

    ויקיפדיה/ מבצע צוק איתן

    בפוסט אחר, טרגדיית המלחמה, דנו בתביעה של עזתי בקשר למות בני משפחתו. אז היה מדובר בפיצויים.

    פה אנו במבצע צוק איתן. לא בפיצויים עסקינן, אלא, אתגור של בני משפחה שילדיהם נהרגו, ועוד אחרים, בקשר לטעות טראגית של תקיפה, ולבסוף סגירת תיק החקירה וכדומה.

    מדובר בבג"צ, ונדביק תחילה את כותרי הייחוס של פסק הדין (לינק מוטמע):

    אז מה קרה שם באופן מצער מאוד, נצטט מן הבג"צ רקע עובדתי כללי:

    עד כאן הציטוט:

    יש לציין, הצבא לא חסך בחקירות. חקר שתי וערב האירוע. אירוע מצער מאוד. אבל, הוחלט שאין פה שום מעשה פלילי. הוגשה השגה גם ליועמ"ש, אבל, גם היועמ"ש דחה זאת. אין מקום פה לפלילים. מכאן הבג"צ לפנינו. אתגור של החלטת היועמ"ש בקשר לסגירת תיק החקירה.

    למה בעצם הצבא הגיע למסקנה שלא גובל בפלילים הדבר. נצטט:

    עד כאן הציטוט:

    טוב, יש לציין, בג"צ דחה העתירה. לא מתערב. הסברנו כבר לא פעם. בג"צ לא מתערב בהחלטות הרשות המבצעת. רק כאשר צריך. כאשר עסקינן במעשה או החלטה, בלתי חוקיים. בעליל בלתי חוקתיים. בעליל לא סבירים, בג"צ יתערב.

    במקרה הזה, אין מקום להתערבות בשיקולי רשויות התביעה.

    ישנה איזה מנטרה, שהיא כלל לא מנטרה. הרבה מגחכים על הקביעה הזו: "הצבא המוסרי ביותר בעולם". אבל, כך הדבר באמת בפועל. צה"ל הוא צבא מוסרי באופן בלתי נתפס. לפעמים, בלתי מתקבל על הדעת. האמצעים שהצבא מפעיל במלחמה בעיקר, בשביל לא לפגוע באזרחים, פשוט מדהימים. יש טעויות. בטח בלחץ של קרב וקבלת החלטות מהירות בזמן אמת. יש גם כאלו שסורחים. נכון. אבל, שדרת הפיקוד, הסטנדרטים על פיהם צה"ל פועל, גבוהים מאוד (יודגש, במלחמה, לא פעולות צה"ל ביהודה ושומרון).

    כדאי היה להביא המחשות ככה של טעויות אם לאיו בשדה הקרב, שלא ממש שומעים עליהם פה (לגבי אוקראינה וכדומה, כולם שמעו וקראו מניח, אינספור מקרים).

    אז כאן אפשר לקרוא, איך מטוסי קרב, הפציצו בטעות מחנה פליטים שלם (מטוסי קרב של ניגריה, Nigeria) כיסחו מחנה פליטים בטעות. ים הרוגים. או כאן אפשר לקרוא איך האמריקנים, הפציצו בטעות בית חולים באפגניסטן. טעות קשה מאוד, בלתי נתפסת.

    אבל, צה"ל עושה כמעט הכל להימנע מטעויות כאלו. יש בעיות אחרות. נקדיש להן פוסט אחר מאורגן.

    לבסוף:

    הנה לנו שוב ושוב: הרכב של שלשה שופטים. 2 בשמאל לכאורה (הנשיאה חיות, ועמית) ואחד בימין לכאורה (שטיין). והנה, בנושא מובהק של שמאל נ' ימין, כולם תמימי דיעים שם. מסיבות משפטיות הם תמימי דיעים. שוב ושוב מדגיש: לא להתרשם מהבלות הרוח שאתם נתקלים בה תדיר בתקשורת, רשתות חברתיות וכדומה, ששופטים חותכים על פי השקפה אישית, פוליטית וכדומה. אין דברי הבל גדולים מאלו.

  • חתיכת מסע, בלי משא….

    ויקיפדיה/ עמי איילון

    באתר/ בלוג: Just Security עלה מאמר/ פוסט של:

    עמי איילון. גלעד שר. אורני פטרושקה.

    המאמר עצמו, מחייה איזה רעיונות שלהם מן העבר, לתוכנית שלום, או יותר נכון, צעדים ראשוניים מקדימים לשלום בין ישראל והפלסטינאים, הכל לנוכח האלימות ההולכת וגוברת כמובן פה לאחרונה.

    הבלוג עצמו מאוד מומלץ אגב, לכל מי שמתענין במשפט בינלאומי פלילי, ובכלל, נושאים של ביטחון לאומי (גלובליים וארה"ב).

    כותר המאמר:

    Reviving an Idea for the Israeli-Palestinian Conflict: Disengage, then Engage

    כלומר: יש להחיות את רעיון ההתנתקות או ההפרדה מן הפלסטינאים, ואחר כך תכל"ס שלום כולל.

    טוב, אז מה תכל"ס עיקרי החזון או התוכנית:

    • אי אפשר כרגע להגיע מיד לשלום כוללני, ממצה ויסודי (כפי שרבים סוברים). אין פרטנרים קודם כל. לא פה ולא שם.
    • יש לייצר צעדים מוגבלים שישאו פרי בטווח הארוך, לעת הזו אבל, "ינמיכו הלהבות" נגדיר כך.
    • מבחינתם, הצעדים המוגבלים, יהיו אלו של הפרדה והתנתקות מן הפלסטינאים, הכל באופן חד צדדי בעיקרון.
    • זה יהווה תמריץ מבחינתם לפלסטינאים להיכנס למשא ומתן על הסדר סופי. ועוד, ישפר את תדמית ישראל בעולם בהקשר זה.
    ויקיפדיה/ גלעד שר

    אז תכל"ס:

    ישראל צריכה לעשות צעדים חד צדדיים, עצמאיים, על מנת ליצור מציאות תכל"ס של שני מדינות לשני עמים. אחר כך, זה יוביל להסדר כולל ובהסכמה לגבי דידם, ובכך להצהיר שישראל מאמינה ודוגלת ודבקה בחזון שני מדינות לשני עמים.

    צריך לגבי דידם, ליצור גבולות של שני מדינות. חילופי שטחים (לא מצויין איזה בדיוק). להגיע להסדרי ביטחון. להשאיר התנחלויות מסוימות תחת ריבונות ישראלית.

    שכונות ערביות בירושלים, יהוו בירת המדינה הפלסטינאית. להגיע לאיזשהוא הסדר לא מובן לגבי העיר העתיקה בירושלים. להבטיח חופש הפולחן.

    לפצות פליטים פלסטינאים, וליישב חלק מהם במדינה הפלסטינאית שתקום, או במדינה אחרת.

    מתנחלים לגבי דידם, מחוץ לבלוקים של שליטה ישראלית, ישארו תחת ריבונות פלסטינאית. לגבי דידם, זה יהווה הצהרה, שקיצוניות, הן פלסטינאית, הן ישראלית, לא מהווה אבן יסוד או אג'נדה של הממשל או המדינה הישראלית.

    טוב, זה מענין. יש לברך על כל יוזמה. אבל, באמת שלא מובן פה הרבה דברים, לא ריאליים ממש:

    ותחילה, אבו מאזן, יש לו תנאי פשוט שהוא חוזר עליו שוב ושוב (והוא על פי כל הדיעות, בקצה היוני של הספקטרום הגיאופוליטי פלסטינאי):

    אין שום משא ומתן, בלי הקפאת התנחלויות קודם. אז איך זה יתיישב ? הרי מחד הם קוראים לזה הפרדה חד צדדית, מאידך, צריך לשקוד לשיטתם על איזה הסדרי ביטחון (לפחות). הדברים קצת לא מתיישבים פה.

    הם טורחים על התדמית של ישראל בעולם. אבל, לא טורחים על התדמית של ישראל בעיני הפלסטינאים עצמם. פלסטינאי מצוי, יגחך הרי. זה בדיוק המתכון להשאיר את השליטה הישראלית עליהם, ולהימנע כך ממדינה ריבונית פלסטינאית כפי עשרות שנים לגבי דידם. איזה מישמש מוגבל של צעדים, במקום לפתור יסודית הסכסוך באופן פשוט וצודק ובהיר לגבי דידם.

    אין לנו כאן כמובן שרטוט פרטני של גבולות. מה יהיה עם שטח C ? עסקינן ב- 60 אחוז בקירוב מיהודה ושומרון. מה יהיה עם בקעת הירדן ? גבול ארוך ובעייתי מאוד. המלך הירדני עשוי ליפול באיזשהוא שלב. מה יהיה ממילא, עם חלוקת משאבים ? מים. מחצבים וכדומה. כל זה מתיימר הרי להיות חד צדדי.

    ואיך מתנחלים מחוץ לבלוקים יופקרו לחסדי פלסטינאים לא מובן ? הם קיצוניים לגבי דידם. לא לגבי הרבה ציבורים במדינת ישראל. איזה ממשלה תעשה כדבר הזה ? ים חמסניקים כפי שכתבתי (ולא רק חמאסניקים) תאבי נקם, יבצעו בהם פרעות ? וישראל תשב מנגד ? תעלה יהודים מאתיופיה, ותזרוק לכלבים מתנחלים שם?חלקם נולדו שם. זוהי תבנית נוף מולדתם הרי.

    ומה יהיה עם ירושלים הרי? יש חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל. היא כוללת אזור כפרי גם מסביב. אותו אזור כפרי של שכונות ערביות שלגבי דידם, יהווה הבירה הפלסטינאית. צריך רוב של 80 חברי כנסת בשביל להחזיר כדבר הזה. זה לא משחק פה. זה בחוק יסוד.

    אורני פטרושקה/ מעשים טובים בישראל

    טוב, לפחות קצת מסער מוחות. גם זה משהו מועיל מאוד.

  • אז מה טיב הנארטיב ?

    ויקיפדיה/ יוסי ביילין

    מי שלא שמע, יוסי ביילין ו- חיבה חוסייני ( נושאת ונותנת פלסטינאית לשעבר, עורכת דין) ועוד אחרים, יזמו לאחרונה תוכנית שלום לפתרון הסכסוך הישראלי הפלסטינאי.

    התוכנית הוצגה למזכ"ל האו"ם. למחלקת המדינה האמריקנית וכדומה.

    פה פחות שמעו על כך באמת.

    טוב, ישראלי מצוי, לא ייתן הרבה סיכוי בגרוש לתוכנית כזו. זה נכון. אבל, צריך לברך על כל יוזמה. האם זוהי היוזמה אבל ? ממש קלוש.

    לפני תגובה פלסטינאית אופיינית, קצת על עיקרי התוכנית (לא ממצה כמובן):

    • התוכנית מתגאה בנראטיב תנכ"י משותף. לראשונה לטענת יוסי ביילין. כלומר, חיפשו המשותף, לא המפריד. נניח אברהם אבינו.
    • התוכנית נושאת הכותר: The holy land confederation as a facilitator for the two-states solution (כלומר: קונפדרציית ארץ הקודש, כמיתווה נניח, לפתרון שני מדינות לשתי עמים).
    • פרקטית, הנחת העבודה של התוכנית פשוטה: בנט ובכלל, מתנגדים לפתרון שני המדינות. בטח ובטח, שלא מוכנים לפנות מתנחלים והתנחלויות מיהודה ושומרון. אף אחד לא יעמוד בזה. לכן:
    • מתנחלים ישראלים ביהודה ושומרון, יוכלו אם יחפצו בכך, להישאר תושבי מדינה פלסטינאית ביהודה ושומרון. תושבים, אבל, לא אזרחים יודגש. ואילו מנגד:
    • אותה כמות של מתנחלים שנשארו תחת ריבונות מדינה פלסטינאית, תהא זהה, לכמות של פלסטינאים שיחיו כתושבים (ולא אזרחים) בתחומי מדינת ישראל הרסמית.
    • יהיו ועדות משותפות, כלכלה, ניהול משאבים, ירושלים וניהול קדושתה וכדומה. ירושלים תישאר עיר פתוחה בעיקרון.
    • יהיה הסכם סחר חופשי בין שני המדינות וכדומה.

    זה ככה בגדול עיקר הדברים. לא מיצינו הכל כמובן.

    טוב, חייב להודות. הדברים השוליים קולעים למטרה:

    ניסיון לנארטיב משותף. לא ייצלח אולי. אבל, יש בזה משהו. הנחת העבודה של ביילין, או הטריגר למעשה, הוא זה, שיוזמות השלום מתו. לא ביידן. לא בנט. לא נתניהו וכדומה. צריך להניע משהו. שני מדינות לשתי עמים, לא יעבוד מבחינת ראשי ממשלה ובכלל דעת קהל פה. והכי חשוב:

    אף ראש ממשלה או אף ממשלה שפויה, לא תפנה מאות אלפי מתנחלים ישראלים ביהודה ושומרון. לא יעבוד.

    אז אלו הנחות עבודה מקדימות לא רעות וקולעות למטרה. האם זה הפיתרון ?

    איך ? אי אפשר להתחיל אפילו עם ערימות המכשולים הבלתי נתפסים:

    נניח חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל. איך יעבוד ? מזרח ירושלים שסופחה בכלל למדינת ישראל. מי יהיו הפלסטינאים שיגורו בישראל ? חלוקת משאבים כמובן בקונפדרציה כזו וכדומה. אבל, מעל הכל:

    הוא מניח ביילין, שהמתנחלים משיחיים. וישארו קרוב לאדמת הקודש ביהודה ושומרון הקדושים. זה הרציונל העיקרי שלהם, ויתפשרו בקטע המדיני אז. אבל, אפילו היה נכון (וזה לא נכון):

    הם יהיו נתונים לחסדי משטר אפרטהייד פוטנציאלי במדינה פלסטינאית ? נתונים לחסדי כוחות הביטחון שם ? מי יגן עליהם שם ? מדינה כזו פלסטינאית, תהא ריבונית. צה"ל לא יוכל לעזור להם. נניח יהודים בעולם. במצוקה. מדינת ישראל תמיד עזרה להם בכל דרך כמעט. אז פה ממש ממול נשאיר מתנחלים לחסדי מדינה פלסטינאית. עם ים חמאסיניקים. זכרונות טראומטיים שהם נושאים. תאבי נקם. אל מול הוילות והקוטג'ים והשגשוג של מתנחלים שם.

    מתנחלים ייאותו לכך ? ספק רב. גם אידיאולוגית:

    הם רואים במדינת ישראל, התגשמות של חזון תיאולוגי. אלוהי. במדינת ישראל גופא, זו המימסדית חשוב להדגיש, כמעשה אלוהי. מעשה גאולה(או אתחלתא דגאולה. להבדיל מחרדים למשל). למה יוותרו על כך ? איך בדיוק ? הם יישארו בלי שום ביטחון ונשק ומינוף, כתושבים שנתונים לחסדי הרשות הפלסטינאית ? קשה להלום.

    לבסוף, מענין לקרוא תגובה של פלסטינאי. כאן נדביק, מן הפורום לחשיבה אזורית:

    תוכנית ביילין—אל־חוסייני: הסחורה הזולה של התוכניות המדיניות

    תוכנית מדינית שהוכנה לאחרונה על ידי יוסי ביילין והיבה אל־חוסייני, ולטענתם גם הוגשה לאו"ם, מדברת על קונפדרציה שבמסגרתה המתנחלים יישארו בגדה במעמד תושבים, תמורת מספר זהה של פלסטינים שיישארו בישראל במעמד דומה. זו תוכנית כושלת מושחתת וכמו כל תוכנית מדינית כוזבת, פתרון הסכסוך הוא מטרתה האחרונה
    ישראלים מזרמיה השונים של הציונות והפלסטינים הפועלים עימם אינם יודעים שובעה מפרסום תוכניותיהם המדיניות הכוזבות לפתרון הסכסוך הפלסטיני-ישראלי. אלה המוכרים את הסחורה הזולה הזאת מנסים להשיג כמה מטרות, בתיאום עם מנגנוני הביטחון הישראליים או בלעדיו. ראשית, הם מעוניינים לשבש ולחסל את פתרון שתי המדינות בגבולות יוני 1967, ולהסיט את הדיון מליבת הסוגיה המדינית ומאופיים של פתרונותיה. שנית, הם רוצים להכניס את דעת הקהל הפלסטיני והישראלי למבוך של תוכניות דמיוניות שאינן עולות בקנה אחד עם המציאות. שלישית, הם שואפים להשפיע באופן שלילי על דעת הקהל העולמית בכלל, ובפרט במדינות האו"ם ומוסדותיו, כדי ליטול חלק בפתרון הסכסוך המתמשך למעלה ב־74 שנים. זאת במיוחד לאור העובדה שפתרון הסכסוך מונח על השולחן מאז הצהרת בלפור הארורה. במרוצת הזמן הופיעו פתרונות שונים, ביניהם הצעת החלוקה 181 מנובמבר 1947.

    התוכנית האחרונה שהתפרסמה בשוק העבדים המדיני הוכנה במשותף על ידי יוסי ביילין, מראשי יוזמת ג'נבה הכושלת, ועורכת הדין היבה אל־חוסייני. התוכנית התפרסמה במהדורת 7 בפברואר 2022 של העיתון ג'רוזלם פוסט. לדברי העיתון, ביילין, שר המשפטים הישראלי בעברו, הגיש את תוכניתו הכוזבת לאו"ם. להלן עיקריה: ראשית, תוקם קונפדרציה מסוג חדש בין שתי המדינות. שנית, כל מדינה תשמור על מאפייניה, אך תפעל במסגרת שכבה נוספת של תשתית משותפת שתחבר את העמים במקום לחתור להפרידם. שלישית, מתנחלי הגדה הפלסטינית יישארו במעמד תושבים, שלא כמו האזרחים שיתגוררו בתוך הגבולות הסופיים של המדינה הפלסטינית. תמורת זאת, יזכה מספר זהה של פלסטינים בתושבות בישראל. רביעית, התוכנית תבוסס על מודל אירופי לחיבור שתי מדינות עם לאומים ועם קבוצות אתניות שונות – מדינה ישראלית ופלסטינית.

    הצמד ביילין ואל־חוסייני מתרץ את הישארותם של המתנחלים הקולוניאליסטים בכך שמנהיגי ישראל מסרבים לעקור אותם, ולכן על ההנהגה הפלסטינית להסכים מראש לתוכנית הכושלת והמושחתת. זאת כדי "שאיש ממקבלי ההחלטות העתידיים בישראל לא יצטרך לפנות אף ישראלי מהאדמות הפלסטיניות הכבושות". ביילין הציוני הוסיף: "במסגרת קונפדרטיבית, שיתוף הפעולה והתיאום יהיו קלים יותר מאשר בפתרון של שתי מדינות". מוכר הסחורה הפגומה, ביילין, שעמד בראש מפלגת מרצ, סיכם באומרו שיש להם "ראש ממשלה שאינו מאמין בפתרון שתי המדינות, אך גם אינו מאמין בחלוקה". ביילין הוסיף כי הוא מקווה שהתוכנית השקרית (שאמורה להימשך שנתיים), תוביל לדיון בין־לאומי בהחלטות על פתרון הסכסוך. מטרתו האמיתית של הדיון היא להסיח את דעת העולם באמצעות תוכנית חסרת אחריות שאינה מותירה פתח להצלחה. למעשה, היא ההפך הגמור מהצלחה.

    נוסף על כל זאת, השר לשעבר לא התייחס לכך שהישארותם של המתנחלים ומתן אפשרות תושבות למספר שווה של פלסטינים בישראל, מטרתם לסחור בנוכחות הפלסטינית השורשית בגליל, במשולש, בנגב ובערים המעורבות. הכוונה להתמקחות זולה על חשבון שיבת הפליטים הפלסטינים בהתאם להחלטה 194 של האו"ם.

    אין בדבריי כל חידוש באשר לעמדת ההנהגה הפלסטינית שפורסמה עשרות פעמים, והיא דוחה שיתוף פעולה קונפדראלי או פדראלי עם כל מדינה שהיא באזור. שיתוף פעולה כזה יתאפשר רק לאחר הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות ארבעה ביוני 1967, ובירתה ירושלים המזרחית, ולאחר שיבת הפליטים הפלסטינים בהתאם להחלטות האו"ם הרלוונטיות. לאחר מכן יהיה ניתן לבחור בין חלופות העולות בקנה אחד עם האינטרסים ועם העקרונות הבלתי־משתנים של העם הפלסטיני.

    נשאל את הצמד הלא־תמים יוסי והיבה: מדוע ההנהגה הפלסטינית צריכה לעשות ויתורים לטובת ההנהגה הקולוניאליסטית הציונית? האם יש בין אבני הפסיפס הציוני כאלה שיקבלו את רעיון השותפות עם ההנהגה הפלסטינית לטובת עשיית שלום? ואולי מטרתכם לסחוט את ההנהגה הפלסטינית כדי לקבוע עובדות חדשות בשטח, ולמחוק את הפתרון המדיני המוסכם שבו תומכים הקוורטט והאו"ם? אדוני השר הציוני, למה שלא תדרוש ממנהיגיך לרדת מעץ הקולוניאליזם, הגזענות והפאשיזם, ולקבל את הרעיון של השכנת שלום? או שאולי העם הפלסטיני ומנהיגיו צריכים להתפשט ולעמוד ערום ועריה כדי שמנהיגי הפאשיזם יזכו בפתרונות הכוזבים שלהם?

    מספיק עם דברי ההבל ואובדן הדרך בנושא הפתרון המדיני. הגיעה השעה שהישראלים יעשו צעד רציני קדימה לקראת שלום אפשרי ומוסכם: פתרון של שתי מדינות, לפני שיהיה מאוחר מדי. זאת בייחוד לאור העובדה שהנסיבות הפנימיות האזוריות והבין־לאומיות אינן מבשרות טובות לישראל מפירת החוק.

    עומר חלמי אל־ע'ול הוא כותב פלסטיני. המאמר המלא פורסם בטורו של אל־ע'ול "פעימת החיים", באתר היומון הפלסטיני אל־חיאת אל־ג'דידה ב־5 במרץ 2022. תרגם מערבית: עמיר טאובר.

    מי בעד, שיצביע!

  • ת"ק ההגנה(בריאות העם)

    ויקיפדיה/ הר הבית

    לפנינו פסק דין מענין וחשוב של בג"צ.

    דנו בפוסט לאחרונה ברגישות הבלתי נתפסת של הר הבית, ובכלל העיר העתיקה.

    לא ארוך. לא ממש מורכב. אבל:

    מזה זמן, ובכלל תדיר כך, שאמצעי תקשורת פלסטינאיים ואחרים, מזהירים מפלישות של מתנחלים להר הבית וחילול המקום לשיטתם, על ידי תוכניות להקרבת קורבנות על ידי מתנחלים יהודיים.

    נשמע קצת הזוי ללא מעט ציבורים. אבל, זה אמיתי. לא ממש נרחב. אבל אמיתי.

    אז פה בבג"צ לפנינו, שמשון רפאל מוריס, יו"ר תנועת "חוזרים להר", נתפס לא מעט פעמים, עם גדיים המיועדים מן הסתם להקרבה בהר הבית (ראה ויקיפדיה סקירה מעניינת).

    המשטרה וכוחות הביטחון, לא יכולים לאפשר זאת כמובן. הוצא עליו צו הגבלה, לבל יתקרב פה בחגים לאזור הר הבית, ובכלל העיר העתיקה.

    הוא טוען הבחור, שזה מעקף מניפולטיבי. צריך להתמודד איתו בהליך פלילי. לא מינהלי ועל ידי שימוש גורף בתקנות ההגנה לשעת חירום, וצוים של אלוף פיקוד העורף וכדומה. אבל, בית משפט הזכיר לו, שמדובר בהליך מניעתי. כאשר עסקינן בהליך צופה פני עתיד, שנועד למנוע עבירה או הפרת סדר, פגיעה בביטחון וכו… משתמשים בהליך מינהלי לא פעם (כפי מעצר מינהלי).

    נצטט קצת מן הבג"צ, מה הוא תיכנן לכאורה הבחור, בזמן הרמדאן והפסח:

    עד כאן הציטוט:

    אז לפעמים, זה אכן כך. כך ולא אחרת ממש.

    רק כמובן, שלהקריב קורבנות כך בהר הבית, מעבר לשאלה של ביטחון לאומי, יש פה גם סוגיה הנוגעת לבריאות העם ותקנותיה. דברים כאלו לא עושים בצורה כזו. זה צריך להיות מפוקח ועומד בתקנות בריאותיות וכדומה. זה אבסורד. אבל, משני לעומת התבערה שזה יכול לייצר כמובן.

לקבלת תוכן חדש ישירות לתיבת האימייל.