• עפר הארץ

    על משפט ועל בכלל……..

    שלום רב,

    ברוכים הבאים לעפר הארץ, הבלוג של אל רום.

    נושאי הכתיבה, משתרעים מאופק לאופק. אבל, הרבה מאוד, חומרים משפטיים.

    אוטודידאקט. הכל לומד לבדי (כולל חוק ומשפט).

    בחוק ומשפט, לא האמת היא החשובה. לא האמת, וגם לא כל האמת, וגם לא רק האמת כפי שמקובל לחשוב. אלא, האמת, עד עפר דק!

    ההבדל בין האמת, לבין האמת "עד עפר דק" כפי השופטים, הרי בבחינת גיים צ'נז'ר בלתי נתפס.

    בכלל, הרבה תפיסות שגויות, הרבה מיתוסים, הרבה דיעות קדומות לגבי השפיטה ומערכת המשפט. וכאן בבלוג, ובין היתר, על כך נעמוד.

    תודה שביקרתם, תודה שהגבתם.

    לקבלת תוכן חדש ישירות לתיבת האימייל.

  • ה-FBI פשט פשיטא

    Wikipedia/ Search of Mar-a-Lago

    שמעתם מניח על הפשיטה של ה-FBI על האחוזה של טראמפ בפלורידה. חיפשו מסמכים. הוא טוען ששברו לו אפילו הכספת. מלא טענות כרימון. זה באמת חסר תקדים כדבר הזה חייבים לציין. אבל, ומבלי להתבסס עדיין על שום הצהרה רשמית שאין כרגע, הסברה הברורה הינה זו, שהוא פשוט לקח איתו 15 ארגזים מן הארכיב הנשיאותי (או שהיו מיועדים אליו) ובתוכם מסמכים מסווגים וסודיים. אנו כמובן גם לא יודעים, האם המסמכים נוגעים לחקירה הכה רגישה, בקשר להתפרעויות ב- 6 בינואר עם חילופי השלטון וכדומה, גם שם הוא מואשם שליבה היצרים לאלימות שהתרחשה שם.

    טוב, כדאי היה קודם, לצטט את ההצהרה שלו לתקשורת:

    Nothing like this has happened to a President of the United States before. After working and cooperating with the relevant Government agencies, this unannounced raid on my home was not necessary or appropriate. It is prosecutorial misconduct, the weaponization of the Justice System, and an attack by Radical Left Democrats who desperately don’t want me to run for President in 2024

    נתרגם ספונטנית:

    לא קרה מעולם כדבר הזה לשום נשיא ארה"ב. כל זה קרה, אחרי שיתוף פעולה עם סוכונויות ממשל, כך שפשיטה כזו, הרי הייתה מיותרת לגמרי. זוהי רדיפה משפטית. זהו שימוש במערכת המשפט, כנשק פוליטי, מאורגנת על ידי השמאל הקיצוני, אשר מנסים למנוע ממני בכל מחיר, ריצה לנשיאות ב- 2024.

    עד כאן התרגום:

    רק 4 הערות:

    זה אמנם צפוי שכך יוצג הדבר כרדיפה פוליטית. אבל, חשוב להדגיש, ביידן טוען שאין ולא היה לו שום קשר לפשיטה הזו. לא ידע אפילו עליה מראש.

    ועוד, ראש ה-FBI הרי, מונה על ידו בזמנו ( Christopher Wray).

    זה אושר על ידי צו שופט.

    ואכן, זה נכון, שהיה משא ומתן מקדים בין עורכי דינו של טראמפ, לבין רשויות ממשליות. ובכל זאת, מצאו לנכון לפשוט על ביתו. נחכה להבין למה בדיוק.

    טוב, כל זה מובן ועובדתי ודי ברור. נחכה להודעה רשמית רק, על העילות לפשיטה. מה נלקח בדיוק. איזה מסמכים. האם יש קשר לחקירה של ה-6 בינואר וכדומה. נתאזר בסבלנות.

    אלא, שהרבה תוהים, לגבי ההשלכות. מחד, יש הטוענים שזה יחזק אותו פוליטית לקראת הבחירות. יוסיף קולות. ברור למה לכאורה. יש הטוענים, שזה ימריץ אותו עוד יותר להתמודד על הנשיאות ב- 2024. הוא בקריזה על הדיפ סטייט וכדומה.

    אלא, שיש פה גם תהייה משפטית. איזה השלכות בדיוק. יש הטוענים שאפשר שזה ימנע ממנו ריצה לנשיאות. אחרים טוענים להד"ם.

    החוק הרלבנטי הוא חוק הארכיב הנשיאותי ( The Presidential Records Act). אפשר גם לקרוא תמצית כאן.

    תכל"ס אבל, ישנו חוק אחר, המטיל עונשים, על מי שעבר עבירות בנוגע למסמכים ציבוריים וכדומה ( 18 U.S. Code § 2071 – Concealment, removal, or mutilation generally ).

    ותכל"ס נצטט חלק או סעיף רלבנטי ממנו:

    Whoever, having the custody of any such record, proceeding, map, book, document, paper, or other thing, willfully and unlawfully conceals, removes, mutilates, obliterates, falsifies, or destroys the same, shall be fined under this title or imprisoned not more than three years, or both; and shall forfeit his office and be disqualified from holding any office under the United States. As used in this subsection, the term “office” does not include the office held by any person as a retired officer of the Armed Forces of the United States

    יש פה לא מעט סיבוכים משפטיים. לא ניכנס אליהם. אבל, לשים לב, מעבר לקנסות ומאסר וכדומה למי שעבר עבירות בנוגע למסמכים ציבוריים, יש לנו גם פסילה משירות עתידי באיזושהיא משרה פדרלית. כמובן, זה לא פשוט להניח, שהמחוקק כיוון גם לנשיא בתורת משרה פדרלית. זה לא פשוט לגמרי, למרות שנשיאות בארה"ב, זוהי פורמלית, משרה פדרלית הרי. מאידך, בסיפא (בסוף הסעיף) החריג המחוקק מפורשות כל משרה שמוחזקת על ידי וטרן של צבא ארה"ב. אז ניתן לטעון, שאם החריג המחוקק, יכול היה להחריג הנשיא גם. אבל, לא עשה זאת. והתכוון בכך פאסיבית ניתן לטעון, שזה כולל את נשיא ארה"ב. לא סיכויים גדולים. אבל, אפשרות.

    ימים יגידו. אם יהיה מאבק משפטי, נעקוב ונעדכן.

  • בעל הבית.בעל הסוד

    ויקיפדיה/ יוסי כהן

    לפנינו פסק דין (בג"צ) מאוד מענין. שני אלופי משנה בדימוס, דורשים להעמיד לדין ולחקור את ראש המוסד לשעבר יוסי כהן. למה ? התראיין לתוכנית "עובדה" (ממש ערב פרישתו מן השירות) וחשף סודות לשיטתם. סודות בטחוניים של מדינת ישראל, הכל בקשר לתקיפות או פעולות נגד הגרעין האיראני. 

    אבל, תחילה, וכהרגלנו, נדביק כותרי הייחוס של פסק הדין:

    טוב, אז המצב קצת מוזר למעשה:

    השופטים דחו העתירה. לא מתערבים בהחלטת היועמ"ש, לא לחקור, לא להעמיד לדין. זה לא המקרה החריג הנדיר, שבו בג"צ מתערב בעבודת הפרקליטות והיועמ"ש והמשטרה, ומורה לחקור ולהעמיד לדין.

    אבל, נוצר מצב קצת מוזר לכאורה:

    מחד, השופטים קבעו חד משמעית, ראש המוסד, הוא אדון המידע (ציבורית האדון, לא הבעלים האישי פרטי של המידע כמובן). הוא זה בעל הסמכות הקובעת למעשה, מהי ידיעה סודית מהי לא. ולכן, אין לטעון במקרה הזה, שראש המוסד, מסר מידע בלי סמכות. הוא הסמכות הרי, לקבוע מה סודי מה לאיו כאמור. נצטט:

    עד כאן הציטוט:

    אלא מאי, שיש כל מיני נהלים, שמחייבים גם את ראש המוסד למעשה (בקשר לפרסום מידע). זה שהוא לא אדון המידע במובן הפרטי, ולא יכול לעשות בו כרצונו, זה ברור. אבל, ציבורית, יש כל מיני נהלים. העובדה היא, שמערכת "עובדה" פנתה לצנזור לאישור. לא הוא. הצנזור אישר הפרסום. אבל, גם הפרקליטות והיועמ"ש, וגם השופטים באחידות דיעים:

    הצנזור לא יכול להכשיר עבירה של מסירת ידיעה סודית בלי סמכות. אישר הצנזור, לא עושה את זה חוקי, אם לא היה חוקי מלכתחילה. כלומר, שניתן לטעון, שהוא לא הסמכות האולטימטיבית למעשה. אחרת, למה אישור הצנזור? הוא הסמכות אולי בתוך המוסד, אבל, לא בקשר לפרסומים בתקשורת נניח למשל. אז זוהי בעיה באמת.

    יש נוהל של ועדת שרים, שמפרסמת או נותנת אישור לפרסום דברים כאלו. אבל, על פי דעת השופטים והפרקליטות מדובר על פרסומים בכתב, לא ריאיון עיתונאי(נניח ספרים, דברים כתובים וכדומה). לכן, ניתן לטעון שהוא לא היה צריך אישור של ועדת השרים.

    עוד נקודה חשובה ומעניינת, איתה השופטים דווקא לא ממש התמודדו, וזוהי הנקודה שהדברים כבר פורסמו בתקשורת. העותרים טוענים, שפרסום ערטיאלי לא מוסמך ומאשר ופורמלי זה דבר אחד. דבר שני, אישור מן הדרג הפורמלי והמוסמך לגבי הפרסומים. עמדנו כבר בפוסט אחר ("חור שחור, לא מקרין כלום") על עמדת השופטים במצב כזה (בפוסט הזה, ופוסטים אחרים).

    אבל, כאמור, השופטים לא ממש התייחסו לנקודה זו.

    חשוב להדגיש, מי שהוא אדון המידע (שוב ציבורית אדון) לא יהיה פטור מבחינת השופטים, מחקירה והעמדה לדין, באם יסתבר, שהאדם פרסם המידע, מתוך מניעים פסולים ואישיים צרים. לא לטעות בקטע הזה. נצטט:

    עד כאן:

    אז הנה לנו. חרטות ממוחזרות עד אין קץ. שלטון פקידים. אליטה שמאלנית. אנטי ביבי וצאן מרעיתו וכיוצא בזה. רדיפות, תפירות תיקים. לפי ההיגיון הזה, הפרקליטות והיועמ"ש היו ששים להעמיד לדין את מקורבו של נתניהו יוסי כהן. היה להם קייס לא רע. העובדות היו ברורות, ולא נתונות למחלוקת. מה רע באמת ? למרוח שיט על נתניהו, והסביבה שלו המושחתת. אבל, הפרקליטות והיועמ"ש בחנו הדברים, אין מקום להעמיד לדין פה לגבי דידם. השאר, סיפורי אלף לילה וקהווה, על שלטון פקידים של אליטה שמאלנית פה.

  • כלו ותמו ימי הזוהר..

    ויקיפדיה/ איימן א- זוואהירי

    אז כולם שמעו אני מניח על החיסול של מנהיג אל קעידה איימן א-זוואהרי. פוסט מענין וחשוב עלה בבלוג: Lawfire לגבי האספקטים המשפטיים של החיסול הממוקד הזה.

    החוק הפלילי הבינלאומי, לא ממש התאים עצמו עדיין, לעידן של לחימה מודרנית בטרור. לחימה כנגד ארגוני טרור מזויינים, השוהים בתוך קומפלקסים אזרחיים במדינה אחרת ריבונית לא כל שכן. זו מהווה בעייה רצינית מבחינת החוק הבינלאומי. מדינת ישראל גם מסובכת בקטע הזה באופן רציני, שהרי, כאן בישראל, ביצוע חיסולים ממוקדים, הם דבר די שגרתי למעשה.

    חשוב להדגיש, חלק מן המלומדים, טוענים שזה בעליל בלתי חוקי מבחינה משפטית. טוענים שחיסול ממוקד כזה, הוא הוצאה להורג בלי משפט, ושימוש בעליל בלתי חוקי בכוח. חלק אחר, אימץ פרשנות שזה למעשה חוקי, גם בלי התאמה ספציפית אפילו של המשפט הבינלאומי.

    רק נציין כאן אפרופו, את הבג"צ בזמנו בקשר לחיסולים ממוקדים (הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל והאגודה להגנת איכות הסביבה וזכויות האדם נ' ממשלת ישראל ואח') למי שירצה להעמיק ולחקור ולהשוות. בג"צ לא פשוט, מורכב, ארוך, אבל, מאוד מענין.

    הסעיף המרכזי במשפט הבינלאומי, הינו סעיף 51 לאמנת האו"ם. נצטט אותו:

    Nothing in the present Charter shall impair the inherent right of individual or collective self-defence if an armed attack occurs against a Member of the United Nations, until the Security Council has taken measures necessary to maintain international peace and security. Measures taken by Members in the exercise of this right of self-defence shall be immediately reported to the Security Council and shall not in any way affect the authority and responsibility of the Security Council under the present Charter to take at any time such action as it deems necessary in order to maintain or restore international peace and security

    טוב, אז הסעיף עצמו, דן בהגנה עצמית. הזכות להגנה עצמית. הזכות הזו, הינה החריג, לאיסור השימוש בכוח. הגנה עצמית אינדיבידואלית, או קולקטיבית (כלומר, נניח מדינה שבאה לעזרת מדינה אחרת, בקונטקסט של הגנה עצמית).

    אלא, שיש לנו בעיה. כתוב, אם מתבצעת מתקפה מזויינת על המדינה. או אז, יש לה זכות להגנה עצמית.

    אז האם עצם הנוכחות של א- זוואהרי באפגניסטן, לא בקונטקסט מיידי של התקפה מזויינת על ארה"ב, מתיר לארה"ב לחסל אותו? על פניו נשמע בעליל לכאורה, בלתי תואם הרי. איפה היינו בעיצומה של התקפה מזויינת על ארה"ב עצמה ? אין שום קשר עושה רושם. איך בדיוק האמריקנים מפרשים הסעיף? (וגם בישראל כך):

    הטיעון הוא כזה:

    אל קעידה הוכיח כבר את נכונותו לבצע פיגועי טרור. רק שאלה של זמן. לא צריך שתהא מתקפה מזויינת בזמן הווה. מספיק שתהא אימננטיות, מיידיות להתקפה עתידית, על מנת להקדים תרופה למכה, ולהחיל את הזכות להגנה עצמית. למה לחכות שיהיה מאוחר מדי ?

    מבחינת האמריקנים, זוהי מתקפה מזויינת, ולא צריך לחכות עד אשר היא תתרחש בפועל. מספיק שזה צפוי בעליל, באיזשהוא שלב, באיזשהוא מקום.

    עדיין, האמריקנים, חודרים לריבונות של מדינה, ומפירים אותה על ידי חיסול כזה. בלי רשות, בלי כלום לכאורה.

    כאן יש לנו הדוקטרינה של: Unwilling /Unable. מדינה צד ג', שלא יכולה, לא מסוגלת או לא רוצה להשליט סדר ולמנוע מתקפות טרור, לכן, זכותה של ארה"ב, להפעיל כוח בעצמה להגנה עצמית. במקרה שלנו, זוהי אפגניסטן, שמארחת טרוריסטים כמובן, ואפילו פועלת בניגוד להסכם דוחא עם האמריקנים (הסכם בעקבות הנסיגה מאפגניסטן, הסכם המחייב האפגנים, לפעול לסיכול מעשי טרור כנגד האמריקנים).

    לא ירדנו כאן לכל הפרטים, רק לעיקר. מי שמתענין בנושא, שיקרא המאמר, הרבה לינקים מועילים, גם אפשר להשוות עם הבג"צ לעי"ל, מאוד מענין למעונין.

  • פג עם הפגסוס II

    Photo by Anete Lusina from Pexels

    אז לפנינו הדו"ח הסופי של הצוות לבדיקת האזנות סתר לתקשורת בין מחשבים (מה שידוע בתקשורת כפרשת פגסוס, NSO, האזנות סתר וכדומה מרעין בשין). נפנה כאן רק לפוסט הראשון בנושא, ולדו"ח הראשון שלו.

    ותחילה, נדביק רק את כותרי הייחוס של הדו"ח:

    אז כפי שדווח על כך בפוסט או הדו"ח הראשון, חברי הצוות, לא מצאו שום אינדיקציה להדבקה של איזשהוא מכשיר נייד, בלי צו משפטי. מצאו הרבה דברים אחרים. אבל, בסך הכל, דברים שקורים. לא ממש איזה קטסטרופה שמעידה על פליליות קשה. למשל, שטכנולוגיות חדשות מוטמעות במשטרה, יש איזה פיגור, בין הייעוץ המשפטי הנדרש לגבי השלכות הטכנולוגיה החדשה, לבין השימוש בה בפועל. צריך לערב יותר משפטנים בשימוש בטכנולוגיות חדשות וכדומה.

    נצטט תחילה את הרקע הכללי לרענון:

    עד כאן ציטוט לרקע:

    ולגבי המימצאים החשובים, שהם היוו הטריגר לכל השערוריה סו קולד, נצטט:

    ועוד ביתר פירוט (מערכת סייפן, כינוי המשטרה לפגסוס):

    עד כאן:

    אבל, יש בעיות אחרות בנושא של האזנות סתר. ציינו לעי"ל הפיגור בין הייעוץ המשפטי, לבין השימוש בפועל בטכנולוגיות חדשות ( שחייבות לעבור בקרה משפטית לגבי אופן השימוש בהן). אבל, יש גם נושא של דייג מיותר נקרא לזה. כלומר:

    אישורים ניתנים על האזנת סתר. על שיחות בין אנשים ככה בכללי. אבל, בדרך, יש דייג על כל מיני חומרים, שהם לא קשורים להאזנת סתר. למשל, אדם יש לו רשימה של "אנשי קשר" בסלולרי. טיוטות שונות וכדומה. צריך לשים לב לא לדוג מה שמתחייב מעבר לצו השיפוטי על פי הדו"ח. 

    או שלפעמים, ניתן צו שיפוטי המתיר האזנת סתר. אבל, יש להחיל אותו מתאריך מסויים. לפעמים מחילים אותו מאוחר, ואז חוזרים אחורה לחומר קדומני נניח. זה מהווה גם כן בעיה מבחינה משפטית.

    נצטט:

    עד כאן:

    אז יש הרבה המלצות בדו"ח כיצד לתקן הדברים. עשו עבודה טובה סך הכל. זה מאוד רצוי בעידן טכנולוגי כה דינמי, לפקוח שבעים אלף עיניים על רשויות אוכפות חוק.

    בסך הכל, לא כצעקתה. אפשר לגרוס שהשתוללו פה באופן מופרז. אבל, לפחות טוב שהקימו וועדה ליישר ההדורים ולשכלל ולהפיק לקחים.

    בסך הכל, המצב בארץ, לעומת המצב במדינות אחרות בעולם, טוב מאוד.

  • לך תבנה על פתווה

    ויקיפדיה/ מתקן פורדו להעשרה גרעינית

    אז האיחוד האירופאי במאמצים, שאפשר שלהגדיר אותם כמאמצים של הרגע האחרון, בכל זאת להחיות את הסכם הגרעין האיראני.

    שר החוץ של האיחוד האירופאי, הציג מעין "מסמך הבנות" לפריצת דרך של הרגע האחרון, להגיע להסכמות בקשר להחייאת הסכם הגרעין.

    העסק מאוד בעייתי. מאוד לא פשוט. נעמוד על עיקרי הנקודות שבמחלוקת:

    הוצאת משמרות המהפיכה מן הרשימה של ארגונים תומכי טרור.
    היקף הסנקציות על איראן כמובן.
    האיראנים דורשים הפעם ערבויות לעמידה בהסכם. ערבויות של ממש.
    כמובן, שצריך להחזיר הגלגל אחורה מבחינת ייצור אורניום. האיראנים הפרו ההסכם, וייצרו 20 אחוז, ו-60 אחוזים אורניום מועשר.
    עניינים בטחוניים, נספחים להסכם, הנוגעים, לפעילות טרוריסטית איראנית במזרח התיכון, תימן, וייצור טילים בליסטיים
    .

    מאוד בעייתי. הסיכוי לא גדול. נזכיר רק. ההסכם נחתם ב- 2015. ב-2018 עשה טראמפ דבר מדהים, ונסוג מן ההסכם. האיראנים לא הפרו אותו. הוא הודה למעשה בזה. אבל, הוא חפר, תנאי חדש: שהם למעשה מפירים אותו תדיר, על ידי, תמיכה בטרור במזרח התיכון (תימן) וייצור של טילים בליסטיים. מבחינתו, זוהי הפרה של ההסכם.

    עכשיו, העסק קשה פי כמה. השמרנים בשלטון. לא פשוט בכלל. אין אמון בגרוש עכשיו לאיראנים.

    מה שמעסיק אותי בסיפור יותר קונקרטית, זה כך:

    ישנה סברה, מגובה בהצהרות של האיראנים (רק הצהרות) שחמינאי עצמו פרסם פסק הלכה בזמנו (פתווה, שלא חזינו בה במו עיננו מעולם) שאוסרת על ייצור נשק גרעיני, באשר הוא "נשק השטן" על פי הטרמינולוגיה שלו (ושל האיראנים בכלל).

    פה יש לנו הצהרה חדשה של האיראנים:

    שבעצם, יש להם היכולת לבנות נשק גרעיני, אבל, עדיין לא החליטו אם אכן לייצר. כלומר, נסוגו עושה רושם, מן ההצהרה החזיתית והברורה והמפורשת:

    שהם עם נשק גרעיני לא מתעסקים.

    הרבה גורסים שחמינאי לא מעונין בהסכם גרעיני. ההסכם הראשון אבל אושר על ידו. הוא גם מעונין בשני. אלא שהפעם, אחרי מה שטראמפ עשה, האיראנים דורשים ערבויות אמריקניות. ערבויות של ממש. הם נצרבו מאוד מן המעשה של טראמפ. בטח שמרנים יותר קיצוניים בגישה שלהם כלפי ארה"ב והמערב. מבחינה משפטית זוהי בעיה רצינית. ביידן לא רואה איך יעשה כדבר הזה.

    חסר לנו אקלים. קורונה.קופים. אוקראינה נ' רוסיה. משבר מזון עולמי. בחירות כל שני וחמישי. אינפלציה. גם פרסים קמצנים בני קמצנים ? אלוהים איך זה ייגמר….

  • yes,לעסקת בזק-יס.

    ויקיפדיה/ yes הטלוויזיה בלווין

    אז לפנינו החלטה מאוד מעניינת של המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב בהליך פלילי. החלטה יש לציין, בניגוד לפסק דין. פסק דין ככה בגדול, סוגר התיק. החלטה לא סוגרת התיק, אלא בעיקרון, על ענין מסויים במסגרת התיק. במקרה הזה, עסקינן בהחלטה מקדימה, בשלב מקדמי של ההליך הפלילי. בעוד תיק 4000 ברקע נדון בבית המשפט המחוזי בירושלים, אז פה עוד פרשיה פלילית מימשקית, בקשר לעסקת יס בזק ועוד, שאול אלוביץ וכדומה. 

    תחילה וכהרגלנו, נדביק פה את כותריי הייחוס של פסק הדין: 

    אז מה קרה כאן ? טוב, יש לציין ולהודות בכך. הפרקליטות קצת עלו על עץ גבוה. עיבדו לא נכון את העובדות מבחינה משפטית. העובדות פה לא היוו בעיקרון בעיה בתיק. אלא, שהפרקליטות טעתה בשאלות משפטיות מסויימות. 

    בפוסט אחר (הגנה מן הצדק, לפני צדק) דנו במצב שבו, אין טעם לנהל הליך פלילי נגד אדם, באם העובדות עליהן מבוסס כתב האישום, אפילו יוכחו, לא מהוות עבירה פלילית כשלעצמה. כלומר, אם אדם יילך לתומו על המדרכה, וייעצר בעוון הליכה על המדרכה. לא יעזור להוכיח עובדות מיהותיות ומהותיות. שהרי, אין זו עבירה כלל ללכת על המדרכה. מצב כזה, צריך לפתור בהליך מקדמי, על מנת לא לבזבז פה הליך פלילי שלם, לבזבז משאבים, ולגרום עינויים סתמיים לנאשם. 

    זוהי ההחלטה המקדמית בענייננו, ביטול כתב האישום בסעיפים מסויימים, הואיל ולא עברו עבירה כלל. נצטט:

    אז בפוסט אחר (מנה חמה, עסקה רותחת) דנו במקרה, בועדות הבלתי תלויות. הועדות האלו, נועדו ליצור מנגנון ביקורת, על עסקאות של בעלי ענין מה שנקרא בעגה המשפטית/ עסקית. כלומר, נניח אדם, הוא מנהל, בעל שליטה, דירקטור בחברה. יש לו גם אחזקות בחברות אחרות. אם תהא עסקה צולבת, הוא בניגוד עניינים. צריך בקרה, שהעסקה באמת הוגנת. טובה לחברה. טובה לציבור המחזיק במניות החברה. שהרי הוא בעל ענין. יש לו אינטרס אישי. בעלי מניות מיעוט יכולים להיפגע וכדומה.

    מה קרה כאן ? הנאשמים לענייננו, היו בעלי ענין בעסקאות מסויימות (יס-בזק, יס-חלל). אז הוקמו וועדות. הוועדות הינן בלתי תלויות. כל הרציונל פה, לבחון באופן נקי, שאין אינטרס אישי ומלוכלך בעסקאות. שהן באמת לטובת החברה.

    לפרקליטות, לא בא טוב הדבר. המזכירה בוועדות, העבירה או הזליגה חומרים, לנאשמים. ואיך טוענים בפרקליטות ? איך ייעשה כדבר הזה ? ניגוד עניינים מזדקר לעין. דוקר בעין. הוועדה הינה בלתי תלויה. בעל הענין מנגד, יש לו ניגוד עניינים. אז איך מזליגים חומרים מוועדה כזו, לבעלי ענין ? זוהי עבירה לגבי דידם. מירמה. הפרת אמונים של מנהל בתאגיד וכדומה.

    נזכיר רק. לא לבלבל. יש הפרת אמונים של עובד ציבור. זה דבר אחד. דבר שני, הפרת אמונים של מנהל בתאגיד. הראשון בקשר לציבור בכללותו ופגיעה בציבור. השני, פגיעה בתאגיד עצמו. לא בציבור. הראשון עובד ציבור. השני מנהל מן התחום הפרטי.

    השופטת זיכתה אותם. טחנה עד עפר דק. והגיעה למסקנות לגמרי אחרות. זה שחומרים הוזלגו, לא הופך זאת לעבירה פלילית. הם לא פגעו בתאגיד. לא גרמו נזק כלל. מה שהם היו צריכים לעשות במישור האזרחי, הם עשו. הם לא הסתירו מידע. הצהירו על ניגוד העניינים. הם לא השתמשו במידע באופן כוזב ומרמה. עבודת הוועדה גם, לא נפגעה מכך. על כך, מבחינה משפטית, אין שום איסור. לא היה שום איסור. הפרקליטות הסתמכה על פסקי דין לא רלבנטיים. למשל, עסקת אוסם (ראה הפוסט לעי"ל מנה חמה עסקה רותחת). אבל, הפסק דין עצמו, היה מאוחר להתנהלות כאן. המסמכים עצמם, נוהלי העבודה של הוועדה, לא יצרו שום איסור כזה מפורש. גם הרשות לניירות ערך, לא יצרה איסור מינהלי כזה. ואם כן, זה היה מאוחר בכלל להתנהלות המדוברת.

    מן הבחינה הזו, הם זוכו. נצטט קצת:

    עד כאן הציטוט:

    אין פה שום מירמה. הם קיבלו חומרים אמנם, אבל, לא רימו אף אחד. נצטט:

    אז כאמור, זוכו מן הסעיפים הללו, בהחלטה מקדמית כאמור. אבל:

    נזכרתי במשהו אחר לגמרי. שימו לב לשופטת. אוהבים בתקשורת לקרוע אותה. למה ? אוהבת פליטים (לגבי הימין לפחות). יותר פליטים מאשר את אזרחי ישראל לטענתם. אבל, יתהה אדם ? במציאות של "רק לא ביבי" נ' "כת ביבי" אז היא הייתה צריכה להיות במחנה של "רק לא ביבי". היה מתאים לה להפליל את אלוביץ לאור משפט נתניהו, תיק 4000 ושאר ירקות מרעין בשין. אבל, היא זיכתה אותו. והכל, בחשיבה סיסטמטית, מקצועית, מנומקת כדבעי, הוגנת, שקופה לגמרי.

    אז שוב מדגיש, אל תקנו הזבל הזה שכותבים ומפרסמים על שופטים פה. השופטים פה מן המעולים שבעולם. אף אחד לא יודע כמוני. מלכלכים עליהם בטירוף, בלי הכרה, בסיפורי מעשיות, סיפורי בדים אכזריים בטירוף. סיפורים מצוצים מן האצבע ממש. אל תאמינו לכלום בקשר אליהם.

    ועוד, השופטים לא עובדים אצל אף אחד. והם והפרקליטות, לא באותו מחנה. לא שמאלני. לא אליטי ולא נעליים. ובתיק רגיש כזה, השופטת שפטה בלי שום חוכמות ומשוא פנים. לזה משלמים לשופטים. לא לעבוד אצל אף אחד.

    רק הוספה מאוחרת, ללינק, אחד מיני רבים, המביעים ההשתלחות של התקשורת ואחרים כאמור בפוסט, בשופטת הזו, על "חיבתה" היתירה לפליטים ופליטות:

    https://www.inn.co.il/news/543865

  • מצפה כרמים.בלגן.

    ויקיפדיה/מצפה כרמים

    לפנינו פסק דין חשוב ומענין בעליון: נושא פינוי מצפה כרמים. בטח קראתם בתקשורת על הבלגן הזה. מדובר כאן מבחינה פרוצדורלית על דיון נוסף אזרחי. דיון נוסף בעליון כשמו כן הוא. דיון נוסף על פסק דין של העליון ( פלילי, אזרחי, או בג"צ). די נדיר. רק במקרים נדירים יחסית, תינתן רשות לבקשת דיון נוסף. זה היה המקרה שבו כן ניתנה רשות והתקיים דיון נוסף בפועל.

    ותחילה, כהרגלנו, נדביק את כותרי הייחוס של פסק הדין:

    ורק עוד כמה מילות הקדמה, להזכיר מי הם "ידידי בית המשפט" כפי הנקוב לעי"ל בכותרי הייחוס:

    ידידי בית המשפט, ארגונים ואישים מומחים ואמונים על הנושא הנדון בבית המשפט. הם תורמים לבית המשפט על ידי חוות דעת העוזרת או עשויה לעזור להכריע בקייס שלפני בית המשפט. זה בקצרה על ידידי בית המשפט. בדרך כלל, אם הגישו בקשה בזמן, ואכן יעזרו בתחום מומחיותם, בית משפט ייענה לבקשתם להצטרף להליך.

    עסקינן בפסק דין ארוך מאוד. לא פשוט בכלל. פסק הדין, מחזיק 178 עמודים. אנו נדביק פה תחילה את התקציר. נקבל כך, תמצית של תמצית חובקת כל. אחר כך, נעבור קצת לפילוסופיה ולהסברים יותר פרטניים. אז התקציר: 

    עד כאן התקציר:

    אז תאונה משפטית מתגלגלת באמת קשה קרתה פה. התאונה הזו התגלגלה במשך עשרות בשנים. רשלנות לא פשוטה פה של רשויות ציבוריות, ונושאי משרה ציבורית. וכך, זה התגלגל למצב שבו, יישוב מצפה כרמים, נאחז במקום לא לו, ועל אדמה פלסטינאית פרטית. 

    נצטט קצת בתמצית ממש, על אופי התאונה המשפטית המתגלגלת: 

    אז תכל"ס הבעיה היא כזו. יש לנו נושא משרה ציבורית. הממונה על הרכוש הממשלתי. זה מחד. מאידך ההסתדרות הציונית, היא הרוכשת של החלקות המדוברות. הם עשו בינהם עסקה נתאר זאת כך.

    אלא מאי:

    נניח משה גנב. גנב תמונה ייקרת ערך מדניאל. מכר אותה לראובן. ראובן מכר אותה לגדי. עד כאן, הכל טוב לכאורה, חוץ מן הגניבה עצמה. אבל, גם אם נניח שראובן וגדי, פעלו בתום לב, לא ידעו על כך שהתמונה גנובה, עדיין, יש לנו כמה שאלות אופייניות למצב כזה, בחוק ומשפט:

    מה יהיה עם דניאל ? הוא הבעלים של התמונה, והיא נגנבה ממנו. ועוד: מה יהיה עם ראובן וגדי? הם קנו התמונה, אבל, איזה סטנדרט של תום לב או זהירות נדרש מהם אם בכלל ? נניח שאפשר להניח שראובן, הקונה של התמונה, ידע שמשהו פה לא בסדר, באשר הוא עצמו, סוחר תמונות. וידע שהמחיר נמוך משמעותית ממחיר השוק. אז ניתן לטעון שראובן, קנה התמונה, ביושר אולי, אבל, לא בתום לב.

    המחוקק חושב על כך, ומגדיר רמות שונות של מצב נפשי, על מנת לייצר פמרטרים של חבות או אשם של רוכשים או מוכרים שונים במצבים כאלו (מתכנה בעגה המשפטית: "תקנת השוק" או מעין נניח במקרה שלנו).

    זה גם מה שיש לנו פה בעיקרון:

    הממונה על הרכוש הממשלתי, עצם עיניים או מעין ( יש חילוקי דיעות בין השופטים) וידע או צריך היה לדעת שאי אפשר לעשות עסקאות כאלו, על חלקות שהמעמד המשפטי שלהן, חשוד ולא ברור וכדומה.

    אז תחילה נצטט את ההסדרה של המחוקק בדבר המצב הנפשי הרצוי של רוכש קונה במקרים כאלו. עסקינן ב- סעיף 5 לצו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה ושומרון) (מס' 59) התשכ"ז 1967. הנה:

    כשרות עיסקות

    כל עיסקה שנעשתה בתום לב בין הממונה ובין אדם אחר בכל נכס שהממונה חשבו בשעת העיסקה לרכוש ממשלתי, לא תיפסל ותעמוד בתקפה גם אם יוכח שהנכס לא היה אותה שעה רכוש ממשלתי.

    עד כאן ציטוט הסעיף:

    זה הציר המשפטי העיקרי פה. צריך שהממונה, יחשוב דאז, ובתום לב, שזהו רכוש ממשלתי. האם יכול היה לחשוב כך ? לא. אבל, יש לכל שופט הרזולוציה שלו בדבר רמת תום הלב הנדרשת.

    נצטט את השיפוט היותר מחמיר, זה של אסתר חיות, שהפסק דין שלה דאז, הוא מושא הדיון הנוסף לפנינו:

    עד כאן הציטוט:

    אז זהו, אין טעם פה לעשות מזה דרמה של ימין נ' שמאל. תאונה משפטית מתגלגלת. כל השופטים מסכימים בעיקרון על כך, שהדברים לא יכלו להתנהל בצורה כזו. יש חילוקי דיעות, בדבר הרמה של הזהירות או תום הלב הנדרשים במקרה כזה. אבל, על העיקרון, מסכימים כולם.

  • טעם החיים.ניחשתם.


    Photo by Jonathan Borba/ pexels.com

    פסק דין לפנינו בעליון. חשוב מאוד. מענין מאוד. לא נוכל כרגיל להיכנס להכל. אבל לכמה עיקרים חשובים. מדובר במונופול ומחיר מופרז לכאורה. החברה המרכזית למשקאות. תביעה ייצוגית כנגדה, בקשר למחיר בקבוק הקוקה קולה הקלאסי וכדומה. פסק הדין חשוב. נותן מבט מעמיק לנושא של יוקר המחיה והגורמים לו, דרך פילוח של מוצר מרכזי. פה יוקר המחיה סוגיה כבדה ורצינית ומעיקה במדינת ישראל. משמשת גם כלי מרכזי בניגוח פוליטי וכדומה.

    נזכיר שוב: תובענה ייצוגית, משמע, תובענה שמנוהלת על ידי אדם או קבוצה של אנשים, בשם קבוצה הרבה יותר גדולה ( של צרכנים לרוב). יש שאלות וסוגיות משותפות לכל הקבוצה( כמו נזק, עילת תביעה וכדומה). במקום שכל אחד יתבע לחוד, תובעים בשם קבוצה גדולה. ליותר מזה לא ניכנס.

    וכהרגלנו, נדביק תחילה את כותרי הייחוס של פסק הדין:

    עוד הערה מקדימה:

    אנו רואים שגם היועמ"ש צד בסיפור ( כותרי הייחוס לעי"ל). נציין בקצרה: כאשר יש ענין ציבורי חשוב, היועמ"ש, יכול וצריך להתייצב, ולתת חוות דעתו בענין הנדון בבית המשפט (סעיף 1 ל- פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש]) . היועמ"ש, למעשה מייצג את הציבור הרחב במובן הזה. תקנות הציבור. שלטון החוק וכדומה. ליותר מזה, לא ניכנס. אז כאן, ברור שהשאלה או הסוגיה אסטרטגית, היועמ"ש התייצב, ונתן חוות דעתו בסיפור.

    אז תכל"ס:

    פה מדובר למעשה על "אכיפה פרטית". אדם פרטי, קבוצה פרטית, מלינים על המחיר של בקבוק קוקה קולה כאמור. גורסים שהוא מופרז, גורסים שזה ניצול לרעה של מונופול.

    מה הביסוס המשפטי למעשה לתביעה כזו. נצטט מפסק הדין חלקים רלבנטיים של החוק, ובכלל:

    עד כאן הציטוט:

    אז אסור למונופול כפי החברה המרכזית למשקאות, לנצל לרעה מעמדה כמונופול. אסור להפחית תחרות ולפגוע בכך בציבור. אסור לקבוע מחירים בלתי הוגנים גם.

    אבל, יש לנו פה בעיה. לא כתוב בהכרח מחיר נמוך. לא כתוב בהכרח מחיר גבוה. נמוך או גבוה, זה משהו סבוך ביותר לקביעה כלכלית ומשפטית וערכית.

    מחיר נמוך ("מחיר טורפני" בעגה המשפטית) מקובל בארץ ובאירופה וארה"ב, כדבר אסור ופסול. מחיר נמוך מדי, מכוון לכך, מסלק מתחרים. מונע תחרות וכדומה. מטפח המונופול כמונופול.

    אבל, לגבי מחיר גבוה, זה כלל לא ברור שזה אסור. בארה"ב למשל, זה מותר על פי הפסיקה של העליון. באירופה, זה אסור, אבל, האכיפה מאוד מרוסנת. רק במקרים קיצוניים וברורים תהא אכיפה. אז כאן זה הגיע לעליון. לראשונה למעשה (עד כה, רק במחוזי בעיקרון).

    הואיל והחוק כאן, מבוסס על אירופה במובן הזה, לדעת השופטים ( אחידות דיעים אגב) יש לאסור על מחיר גבוה ומופרז (ככה בכללי, בלי קשר לקייס שלפנינו). נצטט השופטת המובילה (ע.ברון, כאמור, אחידות דיעים בעיקרון):

    עד כאן הציטוט:

    השופטים אגב, לא מקלים ראש בדבר. מחיר גבוה או מופרז, זה לא דבר כזה פשוט כפי שנדמה. השופטים ציינו שוב ושוב: אם מחירים יעגנו על מחיר רצפה תדיר, זה יהווה חסם. ימנע תחרות. ימנע פיתוח. ימנע מחברות להיכנס לשווקים ולהתחרות. בקיצור, אנטי תמריץ. מאידך, גם מחיר מופרז פוגע בשווקים ובציבור כמובן. לא ניכנס לזה יותר מזה. רק שלא יהא כל כך מובן מאליו הדבר. לא משפטית, לא כלכלית. לא עניינית.

    בסך הכל, היו פה חוות דעת של שני הצדדים. חוות דעת של מומחים לכלכלה. זה לא כזה פשוט ומובן מאליו. חוות הדעת של כלכלן התובע, חישבה פשוט את עלויות הייצור, לעומת המחיר בפועל, וכנגד מחיר המתחרים ככה בגלובל. חוות הדעת הנוגדות, גרסו שזה מופרך. למשל, קוקה קולה מוציאה על שיווק ופרסום הון עתק. יציבות המחירים גם חשובה. קיזוז אינפלציה. המתחרים גם זניחים (למשל פפסי קולה). אז ברור, מתחרים חלשים מורידים מחירים באופן מלאכותי ומאולץ. על מנת להתחרות איכשהוא בתאגיד ומותג חזק. אז זה לא אומר שקוקה קולה פה יקרנים. אלא, המתחרים נפסדים וחלשים. גם טענו שבינלאומית השוואתית, המחיר פה לא הכי גבוה.

    לא ניכנס פה לערב רב של טיעונים וטיעוני נגד כלכליים. כי זה לא העיקר פרדוקסלית. העיקר פה דווקא משפטי פרוצדורלי :

    כאמור, המחוזי נתן אישור לניהול תובענה ייצוגית. אבל, על סמך מה ? החברה המרכזית סירבה לתת פרטים ונתונים. זו הייתה לכאורה זכותה. המחוזי גרס, אם כך, זה ישחק לזכות התובע, במובן של נטל הוכחה קל יותר. התובע הוכיח מחיר גבוה או מופרז. ונשאר לנו רק לבדוק שהוא לגיטימי אם לאיו בנסיבות הענין. התובע עשה את שלו. בדרך שלו. החברה המרכזית סירבה לחשוף נתונים ומסמכים. ונתן את האישור להגיש תובענה ייצוגית כאמור. האם תכל"ס מופרז משפטית כלכלית, יוכח אז בתביעה עצמה.

    השופטים בעליון, דעתם הייתה שונה. אי אפשר לאשר תובענה ייצוגית, לפני שנכנסים בעובי הקורה, בודקים נתונים כראוי, תשתית עובדתית מקיפה, ואז מחליטים. זה לא מקובל עליהם.

    לכן, ביטלו את האישור של המחוזי. ומחזירים הקייס למחוזי, להעמיק בגילוי מסמכים, ונתונים ועובדות ( לפני שמחליטים כאמור, האם המחיר באמת מופרז ולא הוגן). נצטט:

    עד כאן הציטוט:

    אז מה הלקח שלנו ? מעבר לזה, שניתוח הגורמים ליוקר המחיה בישראל, כלל וכלל לא פשוט, וצריך לקרוא הפסק דין בשביל לקלוט, עד כמה ניתוח מוצר אחד מרכזי, קשה לכימות והערכה:

    אלא, שלא פעם אנו קוראים שבית משפט, הכריע לכאן או לשם. הציבור נרעש. אבל, בית משפט כלל לא הכריע. ואפילו הכריע, לא הכריע בקשר למה שהציבור מדמה. אלא, ששאלות פרוצדורליות הכריעו הכף. הפרוצדורה לפעמים, היא המהות גופא. אין להפריד בין מהות לפרוצדורה בחוק ומשפט. במקרה שלנו, לא קבעו כלום. אלא, רק על סמך ענין פרוצדורלי, קבעו שיש להחזיר למחוזי הקייס. אז כאשר קוראים בתקשורת על איזושהיא פסיקה של בית משפט, בלי לרדת לרזולוציות ממש אכזריות, לא עובד. הפסיקות לא מובנות. לא יכולות להיות מובנות. צריך להיזהר מאוד מאוד. הרבה ציבורים משתלחים בשופטים אוטומטית, מבלי להבין דבר וחצי דבר. עם קורט מלח לקרוא, זה אנדרסטייטמנט של המילניום. עם הזלפה של צ'ילי חריף אש לעיניים. זה כן.

  • סטייטלס ? הומלס ?

    ויקיפדיה/ הפיגוע בקו 142

    אז לפנינו פסק הדין של העליון, בקשר לשלילת אזרחות של טרוריסטים ערבים, אזרחי ישראל וכדומה. בטח קראתם בתקשורת על נושא טעון זה.

    וכהרגלנו, נדביק תחילה את כותרי הייחוס של פסק הדין:

    טוב, הפסק דין מאוד ארוך (מחזיק מעל 100 עמודים). קצת מורכב. לא ניכנס להכל. אבל, בשביל הנוחות, נדביק פה התקציר, על מנת שבמינימום, נקבל מקסימום של תמצית חובקת כל, והסברים ופילוסופיות מסויימות, יבואו בתכוף על ידי:

    אז קודם כל, יש לנו חוק. החוק מאפשר שלילת אזרחות. נצטט חלקים רלבנטיים מסעיף 11 לחוק האזרחות:

    ביטול אזרחות

    1. (א) שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אם הוכח להנחת דעתו שהאזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים, וטרם חלפו שלוש שנים מיום שנרכשה האזרחות כאמור.
      (ב) בית המשפט לעניינים מינהליים (בסעיף זה – בית המשפט), רשאי, לבקשת שר הפנים, לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אם התקיים אחד מאלה:
      (1) האזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים וחלפו לפחות שלוש שנים מיום שנרכשה כאמור;
      (2) אותו אדם עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל, ובלבד שעקב ביטול האזרחות הישראלית לא ייוותר אותו אדם חסר כל אזרחות, ואם ייוותר חסר כל אזרחות כאמור – יינתן לו רישיון לישיבה בישראל, כפי שיורה שר הפנים; לעניין פסקה זו, חזקה על מי שיושב דרך קבע מחוץ לישראל כי לא ייוותר חסר כל אזרחות; בפסקה זו, "הפרת אמונים למדינת ישראל", כל אחד מאלה:
      (א) מעשה טרור כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (בחוק זה – חוק המאבק בטרור), סיוע או שידול למעשה כאמור, או נטילת חלק פעיל בארגון טרור או בארגון טרור מוכרז כהגדרתם בחוק האמור;
      (ב) מעשה המהווה בגידה לפי סעיפים 97 עד 99 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, או ריגול חמור לפי סעיף 113(ב) לחוק האמור;
      (ג) רכישת אזרחות או זכות לישיבת קבע במדינה או בשטח המנויים בתוספת; לעניין זה, חזקה כי מי שיושב דרך קבע במדינה או בשטח המנויים בתוספת, רכש אזרחות או זכות לישיבת קבע במדינה או בשטח כאמור.
      (ג) לא תוגש בקשה לפי סעיף קטן (ב)(2) אלא בהסכמתו בכתב של היועץ המשפטי לממשלה.
      (ד) (1) בהליכים המתנהלים לפני בית המשפט לפי סעיף זה יתקיים הדיון בנוכחות האזרח שעניינו נדון, אלא אם כן נמסרה לו הזמנה לדיון בהתאם להוראות שקבע שר המשפטים, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, והוא לא התייצב במועד שנקבע, ובית המשפט סבר שלא יהיה בקיום הדיון שלא בנוכחותו משום עיוות דין;

    אם כך, ברור לנו ששר הפנים יכול לבטל אזרחות. סעיף 11(א) מאפשר לשר לבטל אזרחות, באם האזרחות נרכשה על בסיס פרטים כוזבים. לא בכך ענייננו. אבל, שר הפנים כמצוטט רשאי לבטל. הוא עצמו. אלא, שבסעיף קטן(ב) שר הפנים רק מגיש הבקשה כמצוטט, מי שרשאי לבטל, זה בית המשפט לעניינים מינהליים. זה הבדל של ממש. פרטים כוזבים אז, זה שר הפנים. אבל:

    אם עסקינן במעשה של הפרת אמונים כנגד מדינת ישראל ( בגידה, טרור וכדומה כמצוטט) שר הפנים רק מגיש הבקשה. מי שמבטל האזרחות, זה בית המשפט לעניינים מינהליים ( נזכיר, מינהלי, משמע, משפט ציבורי, משפט הנוגע למוסדות השלטון וכדומה, להבדיל ממשפט פרטי, בין אדם לחברו או פירמה עסקית וכדומה).

    אז יש לנו פה שני טרוריסטים. ערבים ישראלים. שר הפנים רוצה לבטל האזרחות שלהם. נצטט ככה בגדול מה הם עשו:

    והשני:

    עד כאן הציטוטים:

    אז כפי שמורה אותנו הסעיף ,היה ככה בגדול דיון במחוזי מינהלי. על ההחלטות הללו הוגש ערעור למעשה. ובית המשפט העליון דן בערעורים.

    אבל, מה בדיוק היה מושא הדיון בערעורים ? אז קודם כל, בגדול:

    האם אזרחות הינה זכות יסוד חוקתית. אין ספק שכך הדבר קבע בית המשפט! האם ניתן לשלול אותה בכלל ? אין ספק, ניתן לשלול אותה, למרות שזוהי זכות יסוד חוקתית. בטח ובטח, כאשר מדובר במקרים קשים ונפשעים של מעשי טרור.

    אז איפה בדיוק הבעיה ?

    אז כך: תחילה, בכל המדינות בעולם, ניתן לשלול אזרחות, אבל, ובלבד, שלאדם יש אזרחות חלופית או אפשרות כזו לאזרחות חלופית. אלא שבישראל, ניתן לשלול אזרחות על פי החוק, גם אם אין לאדם אזרחות חלופית כלל.

    האם זה חוקתי ואפשרי ? כן קבע בית המשפט. ההסדר החוקי חוקתי הזה הוא אפשרי. אבל, וכאן בא אבל גדול מאוד:

    ובלבד, שתינתן לו אפשרות, לישיבת קבע פה. כלומר, תושב קבע, גם אם לא אזרח. אבל, זה לא מה שהסעיף מורה אותנו. מה שהסעיף מורה אותנו, זה כך, נצטט שוב:

    "……ובלבד שעקב ביטול האזרחות הישראלית לא ייוותר אותו אדם חסר כל אזרחות, ואם ייוותר חסר כל אזרחות כאמור – יינתן לו רישיון לישיבה בישראל, כפי שיורה שר הפנים;"

    כתוב יינתן לו רישיון לישיבה בישראל, אבל, לא כתוב, רישיון קבע. רישיון כזה יכול לפוג, ולכאורה, שר הפנים, יהא רשאי אז לא להאריך אותו, או כי אז, הוא יישאר נניח: סטייטלס וגם הומלס בפראפראזה ככה כדברי השופטים בפסק הדין ( נזכיר: אזרחות, תושבות וכדומה, מעניקים זכויות סוציאליות, אזרחיות, פוליטיות, נניח ביטוח לאומי, שירותי בריאות, הזכות לבחור ולהיבחר, לא להקל ראש בדבר).

    בית משפט קבע, שצריך יהא לדאוג לו לתושבות קבע במקרה כזה.

    ועוד בעיה עיקרית פילוסופית לענייננו:

    בעצם על סמך מה ישללו אזרחות ? מהותית, זה לכאורה ברור ( ורק לכאורה כך): אדם, אזרח ישראלי, ביצע מעשה טרור נפשע. אז שוללים לו האזרחות. 

    אלא שזה לא כזה פשוט פרוצדורלית כפי שזה נשמע. לא רק שכפי השופטים בפסק הדין, ניתן יהא לעשות זאת גם על זריקת אבנים הרי אז. אלא שיש לנו בעיה נוספת אחרת (מעבר גם לבעיה של "אכיפה בררנית" שלא ניגע בה פה, שהרי עם יהודים תהא בעיה כמובן):

    וזוהי בעיה פרוצדורלית: יש לנו שני מסלולים בגדול לשלילת אזרחות: אחד מינהלי. אחד פלילי ( ויש גם מעורב). הפלילי הוא מידתי וסביר וטוב. למה זה ? פשוט:

    פה עובדים קשה להרשיע אדם. דיונים מעמיקים. ראיות. קבילות ראיות. הרשעה מעבר לספק סביר. חשיפת חומרים. חשיפת חומרי חקירה וכדומה. אז הוא מקבל משפט הוגן. 

    אלא, שאפשר תיאורטית, לבטל אזרחות גם על סמך מסלול מינהלי. לא חייבים רק הרשעה בפלילים (כפי במקרים הנוכחי). אלא שמינהלי, זוהי אופרה לגמרי אחרת. כאן, אין בית משפט במובן הפלילי. ראיות שהן גלויות למשל. ייתכן וזה יתבסס על ראיות חסויות. המועמד לשלילת אזרחות, ועורכי דינו, לא יוכלו לעיין בראיות. לא יוכלו להתגונן כראוי. סף האשם שונה. לא הרשעה מעבר לספק סביר, אלא:  סתם ראיות מינהליות מפלילות נניח לצורך הענין. 

    זה כבר מייצר רושם של משהו יותר שרירותי, ולא ממש הליך הוגן. 

    זה מה שקרה בענייננו פה. נצטט: 

    עד כאן הציטוט:

    אז חבל מאוד, שלא יכולנו כאן לגעת בפילוסופיה של תהליך פסילת חוק על ידי בית משפט. הייתה לנו הזדמנות. זהו תהליך אנליטי ושיטתי, מאוד מענין. לא כפי שנדמה מבחוץ. אבל, עיקר העיקרים כאן, לא היה בדיוק זה, ופסק דין די ארוך ומורכב.

    בהזדמנות אחרת.

  • בזמן אמת, ועל אמת!

    התפתחות חשובה ומעניינת מאוד. האמריקנים עולים הילוך, בכל מה שקשור לטיפול או התמודדות בזמן אמת, עם זוועות או פשעים בינלאומיים:

    נדביק פה את הכותר של ההודעה לעיתונות של דובר מועצת הביטחון הלאומי:

    כאן תכל"ס ההודעה עצמה לעיתונות כאמור:

    The public release of the first-ever U.S. Strategy to Anticipate, Prevent, and Respond to Atrocities, along with the 2022 Report to Congress Pursuant to Section 5 of the Elie Wiesel Genocide and Atrocities Prevention Act of 2018, reaffirms the Biden-Harris Administration’s commitment to atrocity prevention as a core national security commitment and core moral responsibility of the United States.  The mass violence against men, women, and children in Ukraine serves as a solemn reminder of the unspeakable human toll of these vicious acts and the traumatic consequences for communities for future generations.

    While the Report takes stock of our efforts as a whole-of-government over the last year to respond to the world’s gravest crimes, the Strategy lays out a future vision of a comprehensive approach to atrocity prevention, coordinated through the White House-led Atrocity Prevention Task Force.  The Strategy consolidates and further institutionalizes a U.S. governmental process to detect and respond to early warning signs of atrocities and broadens U.S. involvement to engage with our international partners and civil society, including through multilateral fora.   It complements and builds upon the U.S. Strategy to Prevent Conflict and Promote Stability and the U.S Strategy on Women, Peace, and Security.  Through these guiding documents, we acknowledge the importance of these various efforts working together to reinforce stability and build sustainable peace.  We also note the disproportionate impact of violence targeted at women and girls, including through the use of conflict-related sexual violence.  And as we support efforts to hold perpetrators accountable, the Strategy enumerates several tools that the United States can bring to bear to recognize the loss and suffering of victims and survivors and to promote peace, reconciliation, and democracy, including by working with allies and partners.

    Above all, the Report and Strategy highlight the imperative for our collective ability and will to foresee and prevent atrocities and other crimes.  We call upon our partners to further prioritize atrocity prevention, dedicate resources and personnel for these efforts, and continue pursuing the goal of Never again

    טוב, זוהי מדיניות אמריקנית מזה זמן רב. להגיב על מעשי זוועה בעולם. אבל, זה היה יותר בדיעבד. הטלת סנקציות וכדומה. אפילו בזמן טראמפ הטילו סנקציות קשות על הפרת זכויות אדם וכדומה. אפשר לקרוא באמת, על סנקציות על שופטי בית המשפט העליון בוונצואלה, באשר הם עיוולו ותרמו להפרה של זכויות אדם, ופגיעה בעם הוונצואלי ככה בגדול.

    אלא שכאן בענייננו, מוקם כוח משימה בין זרועי, לטיפול בזמן אמת. לאבחנה מוקדמת, ומניעה של מעשי זוועה כאלו. זה לא דבר שיש להקל עליו ראש. יש לברך על היוזמה הזו.

    האתוס המנחה: "לא עוד" (השואה). מבחינה משפטית, מדובר בהתבססות על חקיקה (חוק אלי ויזל):

    The Elie Wisel Genocide and atrocities prevention act of 2018

    אז כל הכבוד. מעשי זוועה מטורפים מתבצעים בדרך שגרה ממש בעולם. לא שומעים על כך תמיד.

    מי שרוצה לקרוא באופן יותר מפורט ומעמיק, אז כאן מח' המדינה.

לקבלת תוכן חדש ישירות לתיבת האימייל.