עפר הארץ

על משפט ועל בכלל……..

שלום רב,

ברוכים הבאים לעפר הארץ, הבלוג של אל רום.

נושאי הכתיבה, משתרעים מאופק לאופק. אבל, הרבה מאוד, חומרים משפטיים.

אוטודידאקט. הכל לומד לבדי (כולל חוק ומשפט).

בחוק ומשפט, לא האמת היא החשובה. לא האמת, וגם לא כל האמת, וגם לא רק האמת כפי שמקובל לחשוב. אלא, האמת, עד עפר דק!

ההבדל בין האמת, לבין האמת "עד עפר דק" כפי השופטים, הרי בבחינת גיים צ'נז'ר בלתי נתפס.

בכלל, הרבה תפיסות שגויות, הרבה מיתוסים, הרבה דיעות קדומות לגבי השפיטה ומערכת המשפט. וכאן בבלוג, ובין היתר, על כך נעמוד.

תודה שביקרתם, תודה שהגבתם.

מאוד מומלץ לקרוא פה מסמך מחקר של מרכז המידע והמחקר בכנסת. המחקר מתמצת בסקירה בינלאומית משווה, מנגנוני התגברות ( כלומר, כפי שפה סוערות הרוחות, התגברות הכנסת על פסיקת בג"צ, או על סתירה עם עקרונות וחוקי יסוד וכו….).

המסמך מתמצת ומרכז השוואות עם מדינות מערביות ( קנדה, פינלנד, אוסטרליה, אנגליה וכו… ארה"ב כפי שהמחשתי לא פעם, ממש לא רלבנטי. שם השופטים מתחרעים ומבטלים חוקים על ימין ועל שמאל).

כותרי הייחוס:

מי שלא מבין משהו, יכול כמובן חופשי לשאול.

אז לפנינו הצעת חוק הכה מדוברת, של חבר הכנסת צביקה פוגל (עוצמה יהודית). הצעת החוק, מתיימרת לקבוע חסינות לאנשי כוחות הביטחון.

תחילה, כותרי הייחוס של הצעת החוק:

אז הצעת החוק, כשמה כן היא, קובעת ככלל ( רק ככלל אבל) חסינות לאנשי כוחות הביטחון, במהלך פעילות מבצעית. נצטט את הסעיף העיקרי: 

אלא מאיי:

שלא כפי שתופסים זאת או מציגים זאת בתקשורת, זוהי לא חסינות גורפת. כלל וכלל לא. חייל למשל, שעבר עבירה ברורה במהלך פעילות מבצעית, בזדון, שלא בתום לב וכדומה על פי הצעת החוק, הרי חסינותו תוכל להיות מוסרת, והוא יעמוד לדין.

משמע, החסינות היא כלל. אבל, חריגים לכלל הזה. והחריגים למעשה, בעצם, שומרים על מסגרת משפטית מוסרית בדבר נורמות במהלך פעילות מבצעית וכדומה.

נצטט:

ועל איזה עבירות תוסר החסינות, נצטט מדברי ההסבר (להבדיל מסעיפי הצעת החוק עצמם):

טוב, יש הרבה בעיות עם הצעת החוק הזו. זה לא כזה פשוט. בטח יהיה בג"צ על כך גם, ונראה. עמדנו פה רק על עיקרי הדברים ככה, מאוד מאוד בגדול.

צריך גם לציין פה:

ישנה איזה אגדה, שבג"צ או מערכת המשפט פה, הינה השכפ"צ של הלוחמים ושל מדינת ישראל, בקשר לעבירות בינלאומיות וכדומה. זה לא ממש ככה. בי כמובן אי אפשר לחשוד. אני מסנגר תדיר על השופטים ועל בג"צ והמערכת. אלא, שהפרספציה או התפיסה בעולם, הינה זו בכלל, שמערכת המשפט פה, הכשירה בעזות מצח פשעי מלחמה, התנחלויות וכדומה. עזות מצח לאור היום ממש, ובמשך עשרות שנים כך. לא אחת נשמעים קולות של מלומדים במשפט הבינלאומי, שצריך להעמיד לדין פה את שופטי בית המשפט העליון. לדין בהאג כמובן.

תכל"ס:

כך או כך, מתנהלת לה חקירה בהאג על המצב פה ( חקירה מלאה, אחרי חקירה מקדימה). אם מתנהלת לה ממילא חקירה, זאת אומרת, שכך או כך, התובע בהאג, לא מאמין ומעלה על דעתו, שמערכת המשפט פה, המדינה עצמה וכדומה, יכולים או רוצים בכלל, לשפוט בעצמם עבריינים בינלאומיים פוטנציאליים. ישראל בכלל לא חברה כמובן באמנת רומא. אז זה ממילא לא משנה וישנה הרבה, שהרי, החקירה ממילא מתנהלת, ממילא בעיצומה, ולא יעלה או יוריד הרבה:

בסופה (ואולי עוד לפני) יוצאו צווי מעצר נגד בכירים פה.

על כך חשוב מאוד להבין:

בהאג הולכים על ראש הנחש כפי שכתבתי לא פעם. קודם כל, ראש הנחש. האחראים למעלה. ההוגים. ראשי מערכת הביטחון. ראשי הצבא. שרים, ראש ממשלה וכדומה. כך שהסיכוי כפי שמציגים בתקשורת, שאיזה טייס קרב, אלמלא בג"צ, לא יוכל ליסוע לחו"ל כי הוא ייעצר שם, אפילו לא קלוש. צריך קודם כל בכלל צווי מעצר בהאג (צווי מעצר, או צווי התייצברות). וכך או כך, חקירה מתנהלת. התובע בהאג, ממילא לא מסתמך על מערכת המשפט פה. זה יותר ממגוחך כל התסריטים הללו.

מה כן ? כן ככה תיאורטית:

שיש מה שנקרא: "סמכות אוניברסלית". הסמכות האוניברסלית כפי שציינתי לא פעם, מאפשרת למדינה צד ג', לא מעורבת כלל בפשעים הבינלאומיים הנדונים, לשפוט בתחומה עבריינים בינלאומיים. אבל, זה בלי קשר ממש, למה שמערכת המשפט פה עושה או לא עושה. עיקרון ההשלמה הידוע חל לגבי האג. לא ממש לגבי סמכות אוניברסלית. כלומר: אם התובע בהאג, משוכנע על פי העיקרון הזה, שמערכת המשפט הלאומית, תתמודד בצורה רצינית ונחרצת עם עבריינים, אז הוא עשוי להניח למערכת עצמה לשפוט אותם. זה בהאג. לא ממש קשור לסמכות האוניברסלית של מדינות שונות בעולם.

זה כמובן לא צריך לגרום להתרת הרסן. לא צריך לשנות הרבה. אבל, מי שחושב שבג"צ פה יעלה או יוריד הרבה. לא מבין באמת באיזה פלאפלנד הוא חי.

מה שכן, עד לא מזמן, ככה בכללי, ממש בגלובל, מערכת המשפט פה, בג"צ בייחוד, תרמו לתדמית של "המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון" . ככה בכללי ביותר (בלי קשר לפשעים בינלאומיים). אבל, זה בכללי ביותר. חשוב מאוד. אבל, בקשר לפשעים בינלאומיים, ממש לא קלוש אפילו. אלא, שגם בזה, הרפורמה המשפטית סו קולד, נגסה בעוצמה ממש אדירה. לא סוף פסוק עדיין. התפיסה היא שמתנהל מאבק איתנים. אבל, אם ידה של הרפורמה סו קולד, תהא על העליונה, גם המעט הזה, יאבד לנו. רע מאוד.

טוב, תקצר היריעה…….

אז תיארנו בעבר בבלוג פה, בכמה וכמה פוסטים עד כמה טראמפ מסובך בערב רב של הליכים משפטיים. שקדנו גם על סיבוכים בענייני מין ותקיפה מינית וכדומה ( בפוסט: יזהר המחזר והקונה). בפוסט כאמור, תיארנו את כתב התביעה של העיתונאית ג'ין קרול ( E.Jean Carrol) כנגד טראמפ, אחרי שלטענתה, ניסה ממש לאנוס אותה בחנות היוקרתית בניו יורק ( ברגדוף גודמן ( Bergdorf Goodman) באמצע שנות ה-90). 

הקטע הוא ממש תבניתי: 

האישה המותקפת, פורצת עם סיפור על תקיפה מינית וכדומה. טראמפ מכחיש. טוען שהן פשוט שקרניות, וממציאות סיפורי בדים על מנת לזכות ברייטינג לכתוב ולמכור ספר וכדומה. אלא שבכך, טראמפ מוציא דיבתן רעה. מציג אותן כשקרניות מובהקות. והן תובעות על דיבה. 

אז זה מה שיש לנו גם כאן. החלטה לפנינו של בית המשפט ( מחוזי פדרלי דרום ניו יורק). אותה קרול העיתונאית, תבעה כאמור את טראמפ על דיבה בעיקרון. הוא טוען וטען שהיא משקרת פשוט. ההחלטה נסובה על כך, שאותה קרול העיתונאית התובעת, מציגה הוכחות מן העבר, לתבניות בהתנהגות ובאמירות של טראמפ, בכל מה שנוגע לתקיפה מינית של נשים, והיחס שלו לנשים וכדומה, הכל בשביל להוכיח את גרסתה שלה לגבי התקיפה המינית שעברה על ידו. אם תוכיח זאת, אזי הוא קרא לה שקרנית, ואז, היא תזכה כמובן בתביעת הדיבה. שהרי היא תוכיח שלא שיקרה. והדברים התרחשו, משמע: הותקפה מינית על ידו ולא שיקרה בכך. 

אבל, בחוק ומשפט יש לנו בעיה:

אי אפשר בקלות כזו, להביא תבניות מן העבר לגבי אדם נאשם או נתבע, המעידות על שיטתיות באמירות, בהתנהגות, במעשים וכו… בשביל להוכיח משהו בהווה. לא תמיד זה כזה פשוט. למשל, בחוק איסור לשון הרע אצלנו, כך נצטט סעיף 22: 

ראיות על אפיו וכו' של הנפגע

במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע אין להביא ראיה או לחקור עד בדבר שמו הרע של הנפגע או בדבר אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו הפגומים, אלא במידה שפרטים אלה נוגעים במישרין ללשון הרע המשמשת נושא למשפט, או שבית המשפט התיר הבאת ראיה או חקירת עד כאמור

עד כאן הציטוט:

אז טראמפ טען שאין להביא תבניות שיטתיות נטענות מן העבר לגבי מעשיו או תקיפות מיניות שקריות לגבי דידו. התובעת לעומת זאת, הציגה הקלטות שלו לגבי התבטאויות שלו ויחסו לנשים בנוגע לסקס, ועוד, עדויות של נשים שחוו תקיפה מינית לטענתן, על ידי טראמפ עצמו.

נצטט למשל חלק רלבנטי בעדות מובאת של כותבת או עיתונאית אחרת שהותקפה על ידו לטענתה (נטאשה סטויינוף, Natasha Stoynoff):

אז ברור הדבר: התובעת מביאה עדות של בחורה שהותקפה בעבר ( ממש באחוזה של טראמפ בפלורידה). שוב ושוב לטענתה ניסה לבצע בה את זממו וכדומה, ורק המשרת הראשי שנכנס בטעות לכאורה לחדר, גרם להפסקה של המעשה אגב על פי הנטען בהמשך וכדומה.

טראמפ התנגד לכל העדויות הללו. טוען שזה אסור. מנוגד לדיני הראיות. לא ניכנס לכל הפרטים, אבל, השופט לא קיבל זאת. גרס שיש רלבנטיות. רלבנטיות מהותית ביותר. הרי טראמפ לשיטתו של השופט, גורס שוב ושוב שהיא משקרת. היא מצידה תובעת לשון הרע. שהרי היא לא משקרת, והוא מציג אותה כשקרנית. אז בעצם, העסק עומד על האם אירע הדבר אם לאיו (האירוע של התקיפה המינית הנטענת על ידה). אזי מבחינת השופט, להביא היסטוריה של טראמפ ותקיפות מיניות, בהחלט רלבנטי. להוכיח השיטה. גם של התקיפות, וגם של הקביעות של טראמפ בתקשורת, שהן פשוט ממציאות ומשקרות.

חשוב להדגיש, ככלל זה אסור (הצגת תבניות מן העבר). אבל, הקונגרס החריג תקיפות מיניות או עבירות מין.

כאשר מדובר על כן, בעבירות מין, מותר להביא תבניות ראייתיות מן העבר ככה הכל בגדול מאוד. נצטט:

עד כאן:

אז אנו נמשיך ונעקוב פה ושם ונעדכן מה קורה עם ערב רב של תביעות כנגדו. אגב, אפשר לקרוא ידיעה תמציתית בג'וריסט על כך.

יהיה שמח.

אז לפנינו הצעת החוק הכה מדוברת, שיסודה בתיקון של חוק יסוד: הממשלה, והקובעת שינויים בכל הנוגע ליציאה לנבצרות של ראש ממשלה מכהן. נדביק תחילה כותרי ייחוס, והתיקון עצמו:

אז מה בעצם מציעה הצעת החוק הזו (שהיא עוד בשלבים טרומיים למעשה):

הצעת החוק, רוצה לקבוע למעשה (קביעות שלא מצויות אגב בחוק היסוד המתוקן) כמה וכמה דברים:

תחילה, מי זה רשאי לקבוע שראש הממשלה יוצא לנבצרות. ועוד: איזה הן הסיבות בגינן ייצא ראש הממשלה לנבצרות. ועוד: פרוצדורות ספציפיות שנועדו לקיים התכליות האלו כאמור.

אז כך:

רק מסיבות של בריאות פיזית או נפשית, ייצא ראש הממשלה לנבצרות על פי התיקון (בחוק היסוד המתוקן, אין ציון של סיבות לנבצרות). בעיקרון, הממשלה קובעת נבצרות (ברוב של 3 רבעים מחבריה) אבל, יכול גם ראש הממשלה לקבוע זאת לעצמו ביחס לעצמו. אלא, שראש הממשלה יכול להתנגד להחלטת הממשלה בדבר נבצרותו, או כי אז, הכנסת תכריע ברוב של 90 מחבריה.

עוד קביעה למעשה, מאוד אסטרטגית ובעייתית בהצעת החוק:

שבג"צ למעשה, לא יוכל לדון ולקבוע בנושא. אם ידון ויקבע משהו, הצעת החוק קובעת, שיהא זה למעשה "אפס משפטי". חסר תוקף.

טוב, ברור שעסקינן פה בשינוי אסטרטגי ממש. בבג"צ הנבצרות של אולמרט דאז (בגין חקירות פליליות) בג"צ היה מוכן להניח (מבלי לחתוך רסמי הדבר) שהיועמ"ש יש לו סמכות לקבוע נבצרות. וגם להניח שתיתכן נבצרות בגין חקירה פלילית. היועמ"ש התנגד לכך, מתוך הצהרה, שבנסיבות האלו, זה לא ענין להכרעה משפטית. אלא, ענין להכרעה ציבורית פוליטית יותר. נצטט:

עד כאן:

אבל, מה שתמוה בהצעת החוק הזו (תמוה בלשון המעטה) זה שההצעה קובעת בדברי ההסבר, נצטט:

כלומר, הצעת חוק זו אינה משקפת שינוי של הדין הקיים אלא הבהרת הליך היישום שלו

למה זה. מכיוון שעסקינן על פי דברי ההסבר, בהחלטה ריבונית. של הריבון הטבעי. נצטט:

בהינתן שראש ממשלה מכהן שואב את כוחו וסמכותו מהעם באמצעות נציגיו, הצעה זו משקפת בעיני מציעיה את התפיסה הקיימת ולפיה הדחת המנהיג נגד רצונו תהיה בקביעת נציגי העם בלבד מבלי מעורבות של זרוע לא- נבחרת.

עד כאן:

מעבר להבלות הרוח העקרונית פילוסופית בקביעה כזו, הרי שהצעת החוק, מתעלמת לחלוטין מחוק יסוד: השפיטה ( חוק יסוד יודגש). חוק יסוד זה, מעניק סמכות לכאורה לבג"צ, להורות בצו לממשלה או לרשות ציבורית, לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה. זה מקרה קלאסי. לא התערבות אפילו במעשי חקיקה של הכנסת. אלא, בקשר לממשלה ולרשות מבצעת.

אז הצעת החוק, אפילו לא מציינת מה שמקובל לציין בהצעות חוק או תיקונים:

שלמרות הקביעות בהצעת חוק יסוד: השפיטה, לא יחולו כך הדברים במקרה נניח דנן של יציאה לנבצרות.

שאם לא כן, מתי בג"צ על פי חוק יסוד: השפיטה מתערב ? נצטט את חוק יסוד השפיטה(סעיף 15 (ג)(2)) בחלק רלבנטי שקובע את סמכויות בג"צ. הנה:

לתת צווים לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, לפקידיהן ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין, לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה במילוי תפקידיהם כדין, ואם נבחרו או נתמנו שלא כדין – להימנע מלפעול;

עד כאן:

אז ברור, אינספור פעמים, הפעיל בג"צ סמכותו זו, באינספור מקרים. כלפי הממשלה. כלפי ראש ממשלה וכדומה. הצעת החוק, אפילו לא מנסה ליישב הדברים ככה על הנייר.

נחיה ונראה. ברור שתהא עתירה לבג"צ, כאשר תגיע הרכבת לתחנתה הסופית.

פוסט חשוב מאוד, אקטואלי מאוד, עלה בבלוג של צ'ארלי דונלאפ ( Lawfire):

ישנה מחלוקת אקטואלית קשה בקהיליה הבינלאומית בקשר לשימוש בבינה מלאכותית בשדה הקרב ( על ידי שימוש בנשק אוטונומי מה שנקרא, או אוטונומי למחצה וכו…).

יש הקוראים לאמנה האוסרת שימוש בכלי נשק אוטונומיים ובבינה מלאכותית בשדה הקרב, הכל מסיבות אתיות מוסריות שונות ומשונות.

יש הטוענים כמובן, נהפוך הוא: בינה מלאכותית, יש לה פוטנציאל חזק מאוד, לצמצם פגיעות באזרחים כמובן. די ברור למה. קור רוח, ודיוק רב מאוד.

פוסט חשוב. מומלץ. הרבה לינקים חשובים. ארה"ב מתנגדת כמובן לאמנה כזו שתאסור שימוש בבינה מלאכותית ( למותר יהא לציין שישראל בראש אחד בטח תהא). יחד עם זאת, ארה"ב מנסה להיות המובילה הגלובלית באתיקה בתחום הזה.

נעלה בעתיד פוסט יותר מסודר, שיביע השינויים הפוטנציאלים היותר קונקרטיים שזה יביא בשדה הקרב לא עלינו.

אז כבר הוכחנו פה בעשרות פוסטים, ובפוסט לאחרונה, כיצד בשקט השמאל/ מרכז יכול היה לבוא בטענות לבג"צ, על היותו שומר החומות של הימין בכלל. כך גם בקשר לרפורמה המשפטית. ממש לאחרונה.השופטת ע.ברון, עלק שמאל אליטי, עוצרת והודפת כל הנסיונות של השמאל / מרכז, לטרפד הרפורמה דרך הגשת שלל בגצי"ם.

והנה נדביק כאן, עוד ניסיון נואש של השמאל/ מרכז, ושוב השופטת השמאלנית האליטית עלק, ע. ברון, הודפת כל ניסיון. 3 עמודים. נדחה על הסף. אבל, נדביק כאן הכל, עם דגשים כהרגלנו בקודש:

מה עוד היה לוקח לשכנע, אפילו אדם משוכנע לגמרי ? אין ימין/ שמאל/ מרכז אצל שופטים. עצירה מלאה ! לא מדובר פה במרכז מפלגה, איזה וועד עובדים באיזה עירייה או אללה. זוהי ליגה לגמרי אחרת. ומי שיעשה עצמו לא קולט, ולא מבין. אז הרי ברור כשמש, מה ניתן לטעון לגביו.

עמדנו כבר בכמה פוסטים בעבר, על ההבדל, או למעשה הזהות, שבין חופש הביטוי וחופש מביטוי. במדינת ישראל, הדוקטרינה לא מפותחת. בארה"ב, אחת היא על פי התיקון הראשון לחוקה. אי אפשר להכריח אדם להביע עמדה או ביטוי שהוא לא מעונין להביע. זה כמו מניעת ביטוי כשלעצמו.

למי שרוצה להעמיק אז כאן וכאן פוסטים בעבר פה בבלוג.

זה הקייס לפנינו (בארה"ב כמובן). בעקבות הירי ההמוני בבאפלו (ניו יורק) נעשתה חקירה, וחוקק חוק, אשר אמור להתמודד עם ביטויי שנאה, פשעי שנאה וכדומה. ונחשו מה:

ברור, שופט פדרלי מחוזי בארה"ב, הקפיא בצו את האכיפה של החוק, בטיעון ככה בגדול, שהוא סותר התיקון הראשון לחוקה. קולטים ? בחוקה האמריקנית, אין שום הרשאה, לשום בית משפט, לבטל שום חוק. בטח לא מפורשות. אבל, שם שופטים מבטלים חוקים, על ימין ועל שמאל. הכל לעומת בג"צ פה, לכנות אותו ביישן בטירוף, זה בלשון המעטה ממש. אנשים מתנפלים פה כמו מפגרים על שופטים בכלל, ועל בג"צ בפרט. טירוף דעת.

כותרי הייחוס של הפסק דין:

מי שמעונין, יכול לקרוא על פסק הדין (וגם ערב רב של תגובות) בבלוג של פרופ' ג'ונתן טורלי מארה"ב. בלוג מאוד פופולרי (בארה"ב, ובעולם בכלל).

לא ניכנס פה להכל, אבל, ככה בגדול: 

החוק מחייב רשתות חברתיות (אלו התובעים) לייצר מנגנון של קבלת תלונות וטיפול בהן, בקשר לביטויי שנאה. אבל, ישנה בעיה. מה בכלל ההגדרה של ביטויי שנאה ? החוק מגדיר היטב. אבל, השופט הקפיא האכיפה של החוק בין היתר, בגלל שההגדרה של המחוקק, הינה הגדרה מחייבת. אבל, פנים רבות לה להגדרה. ולכן, יש פה בעצם, כפיית ביטוי. שהרי, הרשתות החברתיות, יש להן זכות עריכה. חופש ביטוי כמובן. וייתכן בהחלט, שהמחוקק והם לא רואים עין בעין, את ההגדרה של ביטויי שנאה. 

אשר על כן (בין היתר, לא נוכל להיכנס פה לסיבוכים פסיכים) רשתות חברתיות, ייאלצו או נאלצות (החוק כבר תקף מדצמבר 2022) לקיים ולאמץ מדיניות בקשר לחופש ביטוי, שלא נראית להן. זוהי כפיית ביטוי כאמור, והיא אסורה בארה"ב. 

נצטט: 

קולטים ? רוצחים כמו חיות אנשים בארה"ב. אי אפשר לתאר את כמויות הירי ההמוני. מדינות (אפרופו משילות) מנסות להתמודד עם התופעה, ובין היתר באמצעות חקיקה. לא……. בא לך שופט, אומר לך, כדבר הזה לא ייעשה. ומקפיא חוק של הריבון. ואם צריך, מבטלו ככה בגדול.

אנשים פה חיים בפלאפלנד. לא קולטים מה הם כותבים, מה הם אומרים. זה מטורף.

שני בגצי"ם לפנינו. בגצי"ם מעין הסערה ממש. נתניהו, הסו קולד רפורמה משפטית, הסדרי ניגוד עניינים של נתניהו וכדומה. בשני המקרים, העתירות נדחו. שלא כפי שחושבים, בג"צ מסרב להתערב בהליכי החקיקה, כל עוד לא בשלו, הכל מחמת כיבוד הדדי של ערכאות וכדומה. צודקים העותרים שיהיה אולי מאוחר מדי. שהרי, אם יחוקק כך שבג"צ לא יוכל להתערב בחוקי יסוד הבאים עלינו, אזי, יהיה מאוחר מדי (אלא אם כן, עד אשר יכנסו לתוקף, בג"צ יבטלם. מה שכשלעצמו, לא פשוט כלל וכלל). אבל, בג"צ גרס חד משמעית: יש לחכות להשלמת ההליכים. נראה מה יהיה ואיך יהיה. לא יהיה פשוט קרוב לוודאי. כלל וכלל לא.

פה לבג"צ בקשר לתיקון חוק יסוד השפיטה.

פה לבג"צ באותו ענין, ונושא של הסדר ניגוד עניינים וכדומה.

ועוד כותרי הייחוס שלהם:

והשני:

נ.ב: ואיך שכחנו ? השופטת המובילה בשני הבגצי"ם שנדחו, עלק בשמאל. שמאל אליטי. השופטת ענת ברון. אחר כך השמאל מיבב שבג"צ הכשיר כל הדרך את נתניהו למרות כתבי אישום מדהימים. והימין ? אין צורך לפרט. תקצר היריעה. נו……

אז לפנינו בג"צ בקשר להשעיית ראש עיריית חדרה דאז (צבי גנדלמן). השעייה כתוצאה מהגשת כתב אישום כנגדו. אבל, כהרגלנו בקודש, כותריי הייחוס של פסק הדין תחילה:

אז נזכיר תחילה, ידידי בית המשפט כנקוב בכותרי הייחוס: מומחים לתחום, אשר מביעים דעתם בקשר לענין בו צריך להכריע בית המשפט. הם לא צדדים להליך המשפטי, אבל, ידידים, וחוות דעתם נלקחת בחשבון.

ועוד, לא הבהרנו כאן בבלוג, מהו צו על תנאי שמוציא בג"צ תדיר:

צו על תנאי, הינו צו שמוצא על ידי בג"צ, בו נדרשת רשות ציבורית, להתייצב, ולבאר את עמדתה בקשר לעמדת העותר ולסיבות בגינה הוגשה עתירה. אחרי ההסבר, בג"צ מכריע, והופך הצו על תנאי, למוחלט אם לאיו. כלומר, אם יקבל בג"צ את עמדת העותר ככה בגדול מאוד, הצו על תנאי (תנאי, משמע: כפוף להסבר או לעמדת הרשות הציבורית) הופך למוחלט.

רק ראוי לציין, שפה גם הוצא צו ארעי או צו ביניים, שמשעה את החלטת הוועדה (שבתורה השעתה בתחילה את ראש העיר, אבל, לא האריכה את תוקף ההשעיה). צו ביניים, הוא צו שמקפיא מצב דברים, או מונע ממצב דברים להמשיך ככה בגדול מאוד, לא ניכנס פה לסיבוכים.

עד כאן, כמה פרוצדורות חשובות:

כרגיל, לא נוכל להיכנס פה להכל. אבל, ככה בגדול:

יש לנו ראש עיר. ראש עיריית חדרה. הוגש נגדו כתב אישום. האישומים נוגעים לטוהר מידות. הפרת אמונים. עמידה במצב של ניגוד עניינים מבלי לדווח ועוד. וועדה מסויימת, שמתפקידה, לבדוק ולהחליט על השעייה של ראש עיר שמוגש נגדו כתב אישום, החליטה על השעייה בתחילה ( בגין חומרת האישומים) ואחר כך, החליטה להפסיק ההשעייה. עתרו לבג"צ כנגד ההחלטה השניה, שמפסיקה ההשעייה, ובג"צ באחידות דיעים, קיבל את עמדת העותרים, וביטל את החלטת הוועדה (השניה כאמור) להפסיק עם ההשעייה של ראש העיר.

עד כאן בגדול מאוד:

אבל, נשית ליבנו לפינת הגיחוך שלנו:

שלשה שופטים, שמאלנים עלק. אליטים עלק. באו לך על ראש עיר, שהוא מה: ממחנה "יש עתיד". לא פחות לא יותר. הוועדה מבחינתה שקלה באופן שנראה סביר לחלוטין הדברים. בהתחלה גרסה שמפאת חומרת האישומים, הוא חייב להיות מושעה. אחר כך, מפאת התמשכות ההליך הפלילי בין היתר נגד ראש העיר, ועינויי דין לכאורה, צריך להפסיק ההשעייה שלו. קולטים ? לא: אותם שופטים שמאלנים אליטים, הפכו בהפוך על הפוך, למרות שהכל נראה סביר לכאורה ככה בגדול:

וגרסו, שום בטיח. שום נעליים. האישומים חמורים. טוהר המידות בשירות הציבורי, הוא שיקול ראשון במעלה. למרות חזקת החפות. למרות עיקרון היסוד הסוברני של הזכות לבחור או להיבחר (נזכיר, ראש עיר, הוא נבחר ציבור, ונבחר ישירות על ידי הריבון הטבעי. אפילו לא באופן ייצוגי רחוק. אלא, על ידי העם או תושבי העיר). ההליך לא ממש מתמשך לשיטת השופטים. הוא מתנהל באופן סביר. הוא מורכב יחסית. אין אפשרות לשקול שיקול כזה במצב דברים כזה, אליבא דה דעת כל השופטים.

ומאיפה הוא זה ראש העיר ? יש עתיד. אין מצב, שהשופטים, שקלו אפילו לרגע אחד, את ההשתייכות הפוליטית שלו (לפחות בעבר). הכל מקצועי. שקוף. ללא משוא פנים. ללא שום קשקוש מוטה. אפרופו נתניהו, הלכת פנחס דרעי, ושאר זיבולי שכל שציבורים אוכלים תדיר בתקשורת ובמקומות אחרים.

נצטט ככה על קצה המזלג:

עד כאן:

וכפי שכתבתי בתגובות כאן לאחרונה: מי שבאמת עממיקו עלק. דואג לעם. לריבון הטבעי. שידאג להפחית מן העומס הבלתי נתפס על בתי המשפט. עם ישראל, הוא אלוף העולם בהתדיינות משפטית. כל דבר תובעים פה בבית משפט. העומס עצום. זה מביא לעינויי דין. מעצים סבל של קורבנות. לזה שידאגו כל העממיים עלק. שידאגו לבעיה קשה מאוד של תת ייצוג. הרבה אוכלוסיות מוחלשות, נופלות בהעדר ייצוג משפטי בבית משפט. צריך לזה כסף. צריך עורך דין. ים הוצאות. נעלה על נושא סבוך זה, פוסט נפרד.

לזה שידאגו כל החברמני"ם העממיים עלק. קודם כל לזה. אלו בעיות של ממש. למרות שהשופטים פה מעולים. מן המעולים שבעולם. אבל, העומס קשה מאוד.

אז לפנינו (באדיבות אתר Ynet) תגובת היועמשי"ת על מה שמכונה רפורמה משפטית וכדומה, אני מניח שהמוח שלכם הופצץ ללא הרף לאחרונה על כך בכלי התקשורת וכדומה.

הדו"ח עצמו מחזיק 112 עמודים, לא פשוט כלל לגמרי להבין ולקרוא הכל (אבל, יותר פשוט מפסק דין ככה בגדול). לא ניכנס להכל, אלא רק לנושא אחד, שהוא כלל לא מובן, והכי קריטי גם בסיפור, וזה: נושא ביטול עילת הסבירות.

הבעיה היא, שלפעמים סמנטיקה או מיתחם סמנטי מוכר ומצוי וידוע, חורץ גורלות שלא בצדק כלל. השופטים קוראים לזה "סבירות". אבל, לא כפי שרבים חושבים, אין עסקינן בשאלה, האם משהו הוא סביר, נורמלי, נורמטיבי, סטטיסטית כך וכו… גם לא קשור למה שנקרא בחוק ומשפט "האדם הסביר". אין לזה ממש קשר. בגלל שאין קשר, זה חרץ גורלות פשוט. והתפיסה הינה לחלוטין מוטעית. זה לא ענין יחסי כלל. לא קונטקסט תרבותי נורמטיבי וכדומה.

היועמשי"ת מציגה הדברים נכון. אין אפשרות בלי סבירות. אזרחים נפגעים ממעשי רשות שלטונית. מעשים גורפים. לא הגיוניים. לא חוקיים. מעשים שהמניע שלהם הוא פסול. מעשים שהשיקול דעת הטבוע בהם, פסול, או לא הגיוני. ומי יעזור לאזרחים במצוקה ממעשה שלטוני גורף. התזכיר המוצע (תזכיר הרפורמה כאמור) גורס בהבלות רוח מזעזעת: שהכנסת אמורה. אבל, איך הכנסת ? הכנסת, לא יכולה להוציא צו בו במקום, ולהורות לרשות שלטונית, לעשות מעשה, או להימנע מעשות מעשה שיפגע באזרחים באופן שרירותי.

על כך, התזכיר המוצע, לא מגדיר אפילו מהי סבירות. ברור, ספק רב אם מחבר התזכיר, מבין בכלל מהי סבירות. כל מה שהוא ראה לנגד עיניו, זה לשלוט. לשלוט ללא עוררין, בלי שיתקעו לו מקלות בגלגלים. אלא שיש פה בעיה:

במשטר דמוקרטי, אזרחים הם לא פיונים עלובים. הם לא דגיגים שנאכלים תדיר על ידי כרישים. הם תובעים את עלבונם. לא מוכנים להיות טרף לכרישים, בלי לתבוע עלבונם וסעדם בבית משפט. אין אפשרות כזו.

ואת זה, הכנסת לא יכולה לעשות. להוציא מיד כמו בג"צ, צו על תנאי, צו ביניים, ולהורות מיד לרשות, לחדול ממעשה, לבוא לתת הסברים על המעשה, ואם צריך, לבטל המעשה, או למנוע אותו.

אגב, הדו"ח מדגיש, שום שופט עד היום, לא לכאורה ימני, לא שמאלני לכאורה, גם לא רומנטי כפי שאוהבים להזכיר את לנדוי, לא גורס שצריך לבטל לחלוטין את עילת הסבירות. נצטט:

עד כאן: והנה כי כן, שום שופט, לא בעבר, לא כיום, לא בימין, לא בשמאל לכאורה, לא גרס, שיש לבטל כליל את עילת הסבירות כפי שהתזכיר מציע. מה פתאום לעשות דבר כזה ? אי אפשר בכלל לעשות דבר כזה. זה כמו לגרוס, שבית משפט, לא ישפוט, לא ירשיע נאשם. אין דרך.

יודגש כאן: היועמשי"ת גורסת, שאין חקיקה המסדירה ביקורת בתי המשפט על רשויות מנהליות שלטוניות. יש ויש. רק שאין קודקס אחד ויחיד ואחיד ומאוחד ( כפי בארה"ב הפדרלית למשל). יש הרבה כותרים, אשר ביחד, מגבשים את הביקורת השיפוטית ואת עילת הסבירות (על ידי היקשים כמובן). למשל:

חוק חופש המידע. חוק זה, מטיל על הרשות להפעיל שיקול דעת הוגן וסביר בגילוי מידע לאזרחים, ומורה את בית המשפט ממילא, לבקר את הרשויות הציבוריות, בקשר להפעלת שיקול הדעת. נצטט למשל מן החוק:

אז עיננו הקוראות: עתירה על החלטת הרשות הציבורית, תידון בבית משפט לענינים מינהליים. ומה יעשה בית המשפט לעניינים מינהליים במקרה ועתרו אליו: יעביר ביקורת על שיקול הדעת של הרשות הציבורית, בקשר לחשיפת מידע לאזרח. כך זה בחופש מידע, כך זה גם בתחומים אחרים. בין אם להלכה, בין אם למעשה.

טוב, לא יכולנו להסביר באופן שיטתי יותר, מהי עילת הסבירות. נעשה זאת בפוסט אחר מאורגן.

נ.ב: רק משאיר רצ"ב לינק, על מנת להמחיש קוד אחיד ושיטתי, בקשר לביקורת שיפוטית על החלטות רשות שלטונית ( סבירות כאמור). כפי שאיזכרתי, בארה"ב, יש קוד, שהוא יותר שיטתי ומאוחד. החוק נקרא:

Administrative procedure act

אפשר שם להגיע לפרק או לחלק היותר רלבנטי:

Judicial review ( משמע: ביקורת שיפוטית, ביקורת בתי משפט על רשויות ציבוריות וכו..).

כאן:

https://bit.ly/3YmV9e2