עפר הארץ

על משפט ועל בכלל……..

שלום רב,

ברוכים הבאים לעפר הארץ, הבלוג של אל רום.

נושאי הכתיבה, משתרעים מאופק לאופק. אבל, הרבה מאוד, חומרים משפטיים.

אוטודידאקט. הכל לומד לבדי (כולל חוק ומשפט).

בחוק ומשפט, לא האמת היא החשובה. לא האמת, וגם לא כל האמת, וגם לא רק האמת כפי שמקובל לחשוב. אלא, האמת, עד עפר דק!

ההבדל בין האמת, לבין האמת "עד עפר דק" כפי השופטים, הרי בבחינת גיים צ'נז'ר בלתי נתפס.

בכלל, הרבה תפיסות שגויות, הרבה מיתוסים, הרבה דיעות קדומות לגבי השפיטה ומערכת המשפט. וכאן בבלוג, ובין היתר, על כך נעמוד.

תודה שביקרתם, תודה שהגבתם.

אז לפנינו בג"צ חשוב מאוד, מענין מאוד, בטח ובטח בימים טרופים אלו. עסקינן בעתירה של ארגונים שונים, הטוענים לניגוד עניינים בו מצויה היועמשי"ת, בקשר לעיסוקה והתערבותה בהליכי חקיקה הנוגעים לסו קולד, הרפורמה המשפטית וכדומה.

אבל, תחילה, כהרגלנו בקודש, כותריי היחוס של פסק הדין:

אז מה הם טוענים בעצם העותרים ככה בגדול:

שהיועמשי"ת בניגוד עניינים. אישי ומוסדי. למה זה ? מכיוון שהליכי החקיקה, נועדו לצמצם בסמכויותיה וכוחה של היועמשי"ת. זה ניגוד עניינים מוסדי. ואישי ? אם כך, היא רוצה לכאורה הם טוענים, להיות שופטת בעליון בעתיד, והרי הרכב הוועדה לבחירת שופטים שיעוצב בחקיקה חדשה, יכול להשפיע על סיכוייה למינוי כשופטת בעליון. נצטט:

עד כאן:

אלא שבית המשפט דחה זאת מכל וכל. היא לא בניגוד עניינים כלל. ואם היא שם אכן, היא צריכה להיות במצב, ולמרות שהיא לכאורה במצב, זוהי חובתה, לא להימנע מלעסוק בענין (הליכי החקיקה) זאת כאמור, אפילו אם היא בניגוד עניינים לכאורה (למתבונן מבחוץ). למה זה ? נצטט הנימוקים של בית המשפט:

עד כאן:

כלומר, שבענייננו, אין, לא ניגוד עניינים אישי. וגם לא מוסדי. האישי הוא תיאורטי בכלל מבחינת בית המשפט (מינוי עתידי ספקולטיבי) ואילו המוסדי, נוגע לליבת העיסוק של היועמשי"ת. לא מדובר בשני תחומים נפרדים ציבוריים שהיועמשי"ת צריכה לעסוק בהם, אלא שזה לב ליבה של עיסוקה של היועמשי"ת: חקיקה. התערבות בנושאי חקיקה. חיווי דיעה בנושאי חקיקה. אז זוהי חובתה בכלל. שום ניגוד עניינים ושום נעליים.

אבל, השופטים לא העלו עוד נימוק חשוב מאוד:

והנימוק הינו זה, שהיא משפטנית, שלב ליבו של עיסוקה, הינו: דאגה לשלטון החוק במדינה. ומה משמעות שלטון החוק ? בין היתר: שמי שהוא אמון על השלטת שלטון החוק, חייב לשבת בדין או לעסוק בדין או בענין, אחרת הרי, שלטון החוק יושם לצחוק. שלטון החוק אינו ערכאה טבעית או ישות טבעית. זהו עיקרון על מופשט וערטילאי. אז אם אנשי חוק, לא יכולים לשים עצמם, בנעלי שלטון החוק, אז מי יעשה זאת ? בנון ? נניח כך:

שתהא עתירה לבג"צ, על תנאי התעסוקה של השופטים אפילו. משכורתם וכדומה. אז השופטים בבג"צ לא יוכלו לשבת בדין? הרי כשופטים האמונים על השלטת שלטון החוק, הם חייבים להתעלות על שיקולים המזדקרים מניגוד עניינים. כך למשל:

ישנן עתירות, שבהם מוגש בג"צ על בג"צ. או עתירות, שבהן מוגש בג"צ, על החלטה או פסק דין של נשיא בית המשפט העליון. אז איך בדיוק ? לכאורה הבוס של שופט בעליון, הוא הנשיא. אז כיצד שופט בעליון ,יישב בעתירה כנגד הנשיא עצמו ? יישב ועוד איך ! שניהם כפופים לשלטון החוק. מעל הכל, לשלטון החוק.

רוצים המחשה ? בקשה, נדביק פה כותרי ייחוס של פסק דין מן הסוג הזה:

קולטים ? בג"צ שבו יושבים שופטי בג"צ מן הסתם. והעתירה נגד מי ? בית משפט עליון, ושופט בית משפט עליון ( דוד מינץ). עכשיו מה תגידו, השופטים בדין, לא יישבו, בגלל שזו עתירה נגד בית משפט עליון, ונגד שופט עליון אחר ? מגוחך…. ומי יישב שם ? שלטון החוק ? שלטון החוק הינו ערכאה מופשטת, לא טבעית, סימבולית וכדומה, חסרת פנים של ממש.

נ.ב: שכחנו כמובן. על פי התפיסות הציבוריות, השופט א.שטיין לעי"ל, הוא בימין (מינוי של איילת שקד). והוא כמובן, בראש אחד עם השניים האחרים (שהם עלק בשמאל- מרכז).

כלום לא צריך יותר, בשביל לשכנע את המשוכנע ביותר. וטוב שהשופטים בקייס, ענו וכתבו שפה אין פוליטיקה. עתירות כאלו מימין ומשמאל נדחות באותה המידה. הכל לגופו של ענין מקצועי. העתירות נוסחו בצורה פוגענית ורמזו על איפה ואיפה בטיפול בעתירות. שזוהי הבלות רוח פסיכית ממש.

אז לפנינו הצעת החוק הכה מדוברת, זו המתכנה בתקשורת: "חוק דרעי 2 ". על זה הראשון, העלנו פוסט בזמנו (דרעי 1) ועסקינן היה בבג"צ על סבירות המינוי של אריה דרעי, לממשלת נתניהו הנוכחית.

אז ברור שהצעת החוק הזו, מנסה לעקוף את בג"צ במובן של כשירות וסבירות המינוי של שרים, סגני שרים, ועוד מעל כולם כמובן: אריה דרעי. ועוד בהצעת החוק, משהו אסטרטגי, הנוגע לפיקוח של הכנסת דווקא, על מינוי שרים וסגני שרים.

אבל, תחילה, כותרי הייחוס של הצעת החוק:

אז הצעת החוק, מתקנת סעיפים שונים בחוק יסוד: הממשלה. לענין דרעי, אנו נתמקד בסעיף 1 להצעת החוק עצמה, שבתורו מתקן את סעיף 6 לחוק יסוד: הממשלה.

ותחילה, נוסח היסוד של סעיף 6 לחוק יסוד: הממשלה ( כלומר, זה המתוקן, זה שבאים לתקן, דרך הצעת החוק):

(א) לא יתמנה לשר מי שאינו אזרח ישראלי ותושב ישראל.
(ב) לא יתמנה לשר מי שמכהן במשרה או בתפקיד המפורטים בסעיף 7 לחוק-יסוד: הכנסת, אלא אם כן חדל לכהן באותה משרה או באותו תפקיד עובר למינויו או במועד מוקדם יותר, כפי שייקבע בחוק.
(ג) (1) לא יתמנה לשר מי שהורשע בעבירה ונידון לעונש מאסר בפועל וביום מינויו טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר בפועל, אלא אם כן קבע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע, בנסיבות הענין, משום קלון;
(2) יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לא יקבע כאמור בפסקה (1), אם קבע בית המשפט, לפי דין, כי יש עם העבירה שבה הורשע משום קלון.
(ד) לא יתמנה לשר מי שהוא בעל אזרחות שאינה ישראלית, אם דיני המדינה שהוא אזרח שלה מאפשרים את שחרורו מאזרחות זו, אלא לאחר שעשה את כל הדרוש מצדו לשם שחרורו ממנה.
(ה) חבר הכנסת שפרש מסיעתו ולא התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו, לא יהיה לשר בתקופת כהונתה של אותה כנסת; הוראה זו לא תחול על התפלגות סיעה בתנאים שנקבעו בחוק; לענין סעיף קטן זה, "פרישה מסיעה" – כהגדרתה בסעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת.
(ו) לעניין סעיף זה –
"מאסר בפועל" – לרבות מאסר על-תנאי שהופעל;
"עבירה" – כל אחת מהעבירות שעליהן נידון לעונש של מאסר בפועל.

את הסעיף הזה, מתקנת (בין היתר) הצעת החוק, ואיך, נצטט התיקון הרלבנטי (מהצעת החוק כמובן):

כלומר, הצעת החוק, מתקנת את סעיף 6 היסודי המצוטט לעי"ל, וקובעת, עוד קריטריון כמצוטט למי שרוצה להיות שר: גיל 21 שנים. ועוד מתווסף לנו סעיף קטן: (ה1) כמצוטט, והסעיף הזה קובע כמצוטט (ומודגש בצהוב):

שבג"צ או בית משפט אחר, לא יוכלו להעביר ביקורת שיפוטית בנוגע למינוי שר, למעט, עצם קיום הוראות הסעיף עצמו המתקן. כלומר, נניח בג"צ יכול להידרש לנושא של הגיל (שזה ענין יותר טכני) אבל, לא יוכל להפעיל מה שנקרא "מבחני סבירות" כפי שהצגנו בפוסט מס' 1, שם בג"צ פסל את דרעי, בין היתר, בגין מבחני סבירות וכדומה.

אבל, אנו שוב באותו הקטש:

בג"צ מפעיל את סמכותו לכאורה, על סמך חוק יסוד: השפיטה. ועל פי חוק יסוד השפיטה, אלו העניינים שבהם עוסק בג"צ ( סעיף 15 (ד)(2) לחוק יסוד השפיטה). אז זוהי אותה רמה מבחינה היררכית. חוק יסוד נ' חוק יסוד. מי יקבע בכלל, שחוק יסוד הממשלה, הוא עדיף על פני חוק יסוד: השפיטה ? אי אפשר בכלל לקבוע דבר כזה.

זה מה שקורה עם חקיקות חפוזות או ממוקדות מטרה. לך תצא מדבר כזה עכשיו.

אז הדבקנו לעי"ל, את הצעת החוק הכה מדוברת, זו המכונה "חוק החמץ". הדבקנו גם את: כותרי הייחוס. גם הסעיפים עצמם. גם דברי ההסבר ( ובסך הכל, הכל כולל הכל).

הצעת החוק, מתקנת למעשה חוק אחר: " חוק זכויות החולה", על ידי הוספת סעיף פשוט (סעיף 9א).

אפשר לקרוא בהצעת החוק (בדברי ההסבר למעשה) שהתיקון הזה נדרש, בעקבות בג"צ החמץ, שם קבע בג"צ, שהסדר מסוג זה, דורש חקיקה. החקיקה נועדה ליצור הסדר שבדין למעשה.

אפשר לקרוא תכל"ס, שאין איסור גורף לגמרי ומראש, אלא, נתון הדבר לשיקול מנהל בית החולים. אבל, המשרעת נמתחת מקצה לקצה כמעט. אפשר שמנהל בית החולים כפי הנקוב, יאסור על הכנסת חמץ בכל בית החולים. ואפשר שהוא יקבע הסדר יותר פונקציונלי ומקל וחלקי למעשה, הכל בהתחשב בנסיבות הענין והמקום (זכויות המטופלים, צרכיהם, צרכי המלווים, העובדים וכדומה. בקיצור, גם די פרווה).

אז אולי זה יסתדר או יתכוונן פשוט גיאוגרפית, דמוגרפית וכדומה. יהא תלוי במנהל בית החולים, בכמות המאושפזים החרדים או שומרי המסורת וכדומה. נראה איך זה יסתדר בשטח תכל"ס. ברור שיהיו קרוב לוודאי עתירות לבתי משפט.

אין תאריך תחולה עתידי לחוק. אפשר להניח, שאחרי שיעבור החוק לגמרי, אז עם הפרסום ברשומות, התחולה תהא מיידית. וזוהי הכוונה של המחוקקים והיוזמים שהביעו דעתם מפורשות בענין:

שבפסח הקרוב, כבר יהא תקף החוק.

ויקיפדיה / ולדימיר פוטין

אז די בהפתעה, נודע לנו על צו מעצר נגד פוטין ( על ידי הבינלאומי פלילי בהאג) ועוד, נגד: מריה בלובה (Maria Alekseyevna Lvova- Belova). האחרונה הינה נציבת זכויות הילד במשרד נשיא רוסיה. 

כל כך למה ? מסתבר שכרגע, העסק עומד על דבר אחד:

העברה בכפיה של ילדים מאזורים אוקראינים כבושים לרוסיה עצמה ( יש הגורסים לכן, שמדובר בג'נוסייד למעשה, ג'נוסייד כלפי העם האוקראיני כפי שכתבתי בעבר וציינתי לא אחת). 

מסתבר בכלל שהבקשה הוגשה על ידי התובע (הבקשה לצו המעצר) מ- 22 בפברואר 2023. אבל, העסק נשמר חסוי. חסוי מחמת דאגה לבטחון עדים. ומחמת דאגה לשיבוש חקירה. בכל זאת, אמנת רומא, מאפשרת להוציא צוי מעצר, לפני השלמת חקירה ( שהיא עוד מתנהלת לגבי המלחמה באוקראינה) על מנת למנוע המשך פשעים מתגלגלים. וזוהי התקווה של התובע ובית המשפט שם: שזה ימנע המשך העבירות. 

התובע יצויין אגב אורחא: מגיש בקשה לצו מעצר, ובית המשפט של קדם משפט שם, מאשר או דוחה כמובן. 

מה עכשיו:

עכשיו, אם פוטין מגיע למדינה חברה באמנת רומא, חייב להיעצר על ידה. אם הוא מגיע למדינה לא חברה באמנת רומא, האחרונה מקבלת התראה מן הרשם של בית המשפט, ומתבקשת לעצור אותו, אבל, לא חייבת. אבל, הבקשה נשלחת ומוגשת גם למדינה לא חברה ( תארו לכם, יגיע לכאן). 

טוב, ככלל כפי שציינתי בעבר, יש לו חסינות. חסינות לא על סמך אמנה בינלאומית, אלא, על סמך משפט בינלאומי מנהגי ( נוהג). חסינות של ראשי מדינה. אבל, אמנת רומא, מציינת מפורשות, שהוראות האמנה, והסרת חסינות, יפים ונכונים, במיוחד בנוגע לראשי מדינות. אז למדינה חברה באמנת רומא, זה לא מעלה או מוריד הרבה לכאורה. למה לכאורה ? מכיוון שיש הגורסים שהחסינות המנהגית של ראשי מדינות כפי שיש לפוטין, גוברת על הוראות אמנת רומא. וכבר היה סיפור מטורף לגמרי עם החסינות של אומר אל באשיר (נשיא סודן דאז) שהגיע לדרום אפריקה, לכנס של מדינות אפריקה ( דרום אפריקה חברה באמנת רומא) והדרום אפריקאים לא עצרו אותו למרות צו מעצר של בית הדין הפלילי בהאג. בין הטיעונים היה זה, שיש לו חסינות לכאורה. השופטים שם בבית המשפט העליון, רתחו מזעם. וקראו לחקירה של המשטרה. 

סיפור שלם. נעלה על כך בהזדמנות פוסט. 

עוד גדולות ונצורות נדע….. 

כאן להודעה לעיתונות בדבר המעצר לכל המעונין.

אז לפנינו הצעת חוק אמריקנית (סנאט). ההצעה משותפת ( שני המפלגות. יוזם רפובליקני, ודמוקרטי). הצעת החוק די מפתיעה, ובעצם גם לאיו דווקא:

הצעת החוק קוראת בעצם, לצנן מאוד היחסים עם ערב הסעודית. לא נכתב כך מפורשות הדבר. גם לא נכתב מה בעצם הרקע הגיאופוליטי לענין (מטבע הדברים). אלא:

הצעת החוק עומדת כמעט כולה, על נושא של זכויות אדם פשוט. ציניקנים כמובן, מיד יטענו שהמדובר בפעולת תגמול על חידוש יחסי איראן – ערב הסעודית. או תגמול על היחסים החמים לאחרונה, בין סין לבין ערב הסעודית וכדומה ( הסינים למעשה תיווכו בחידוש היחסים בין איראן לבין ערב הסעודית).

תכל"ס:

הצעת החוק, מבקשת דו"ח שיוגש לועדות מתאימות בסנאט ובקונגרס ( ועדות הנוגעות ליחסי חוץ). הדו"ח מתבקש ונדרש ממח' המדינה (מזכיר המדינה, שר החוץ שם למעשה נזכיר). הדו"ח צריך לפרט ככה בגדול, את מצב זכויות האדם בסעודיה. זכויות נשים. עינויים. תקיפות בתימן תוך הפרה של נורמות בינלאומיות בנוגע לניהול מלחמה. היעלמויות של פעילים פוליטים או פעילי זכויות אדם, הוצאות להורג לא מוצדקות וכדומה.

ותכל"ס:

מתבקשת מכאן, הערכה מחדש של היחסים במובן של מתן עזרה צבאית וכללית לערב הסעודית לאור דו"ח כזה, שיאשר אכן את כל ההפרות הנטענות בקשר לזכויות אדם, והפרה של חוקי המלחמה במלחמת תימן -ערב הסעודית.

גם ישראל לא נפקד מקומה אגב. והצעת החוק מבקשת או תוהה על הערכה בדבר הנזק שנגרם או ייגרם לבעלת ברית קרובה. נצטט:

כלומר, הצעת החוק, מבקשת הערכה, האם היתרון הטכנולוגי צבאי של ישראל, לא בסכנה בעצם בגלל הסיוע הצבאי שסעודיה מקבלת.

אז פתאום נפל דבר עושה רושם. ברית מוצקה של עשרות שנים, עומדת אולי להתהפך. מי יודע. נעקוב ונראה. זה המזרח התיכון, ובגדול. צריך להיזהר מאוד מאוד.

ההשלכות פה במרחב המצומצם שלנו, יבואו בפוסט אחר.

אז לפנינו הצעת החוק הכה מדוברת, בקשר לעונש מוות למחבלים וכדומה. תחילה, נדביק: גם כותרי ייחוס. גם הסעיפים עצמם, גם דברי ההסבר (קצר מאוד יחסית):

אז עד כאן כותרי ייחוס וכדומה:

כמה הערות:

עונש מוות למחבלים ובכלל, גורר אינספור שאלות ותהיות ומחלוקות. אחת מהן, מה קורה עם יהודים ישראלים שביצעו מעשים קשים מאוד ? האם תהא אכיפה בררנית מעין גזענית על פי הנטען תדיר ? עושה רושם שהצעת החוק הזו, סתמה הגולל על הויכוח, וסגרה הפירצה למעשה. שהרי הצעת החוק מקשרת באופן מובהק, בין מעשה טרוריסטי פלסטינאי, לבין עונש מוות. כלומר, עבריין יהודי שביצע מעשי רצח קשים סתמיים ולא אידיאולוגיים, יחמוק מעונש מוות. שהרי, לא תוכל להיות מיוחסת לו, אידיאולוגיה של מטרה למנוע תקומת עם ישראל במדינת ישראל כפי הנקוב בהצעת החוק. אפשר לדמיין אולי תיאורטית, איזה שמאלני קיצוני, בעד מדינה אחת לשני עמים, והוא יעשה מעשה טרוריסטי רצחני וכדומה, ואז, גם הוא תיאורטית אמור להיות נדון למיתה. מה ההסתברות ? ממש לא גבוהה.

אז את הפרצה הזו סתמו לא רע עושה רושם.

בעיה אחרת, הינה זו כפי שהעלתי בפוסט בעבר פה בבלוג: כיצד יהרגו אותם. זה נשמע מגוחך בקריאה ראשונה. יש בטח אינספור מתנדבים, באינספור שיטות, מה הבעיה להרוג בדיוק ? יש בעיה קשה מאוד עם זה. ישראל חתומה ומאושררת על האמנה למניעת עינויים. אי אפשר להוציא להורג, בלתי כי אם במינימום סבל או לפחות מניעת סבל מיותר. בארה"ב, זה סיפור שהוא לא ייאמן ממש. אינספור הליכים משפטיים וזעקות שבר, על הוצאות להורג אכזריות, קשות, שיכלו להימנע על ידי שיטות יותר טובות לכאורה. אז, אפשר להניח, שפה הפיטבולים של ארגוני זכויות אדם, יעתרו לבג"צ, ויגרסו שיש אפשרויות יותר הומניות מאשר תליה למשל ( כפי הנקוב בתקנות ההגנה לשעת חירום, סעיף 52(2)). אז זה ייקח זמן ואללה של הליכים ובלגן.

יש בעיה גם של תדמית ישראל בעולם. זה בעיה לא פשוטה. נדון על כך בפוסט נפרד, הכל מעבר לאינספור בעיות משפטיות, שעוד יידונו בטח בבג"צ, אבל, תקצר היריעה פה ממש.

לפנינו הצעת החוק ( שעברה בקריאה ראשונה) המתקנת את חוק יסוד: השפיטה, וקובעת הסדרים בקשר לביקורת בית המשפט העליון על חוקים שהכנסת חוקקה. ותחילה, כותרי הייחוס:

טוב, למעשה הצעת החוק, מתיימרת לקבוע קונפיגורציה די מורכבת. אי אפשר לזהות בה כלל, אבל, אי אפשר גם ממש לזהות בה חריג מובהק. אי אפשר לטעון לגביה שהיא קובעת שאף פעם בית משפט עליון לא תהא לו סמכות לבטל חוק ( או להגביל תקופת תוקפו, או להשהות אותו זמנית). מאידך, אי אפשר לקבוע, שתמיד יוכל בית המשפט העליון להעביר ביקורת שיפוטית אפקטיבית על חוקי הכנסת. קונפיגורציה מורכבת. יש מצבים שאפשר שבית משפט עליון יעביר ביקורת שיפוטית אפקטיבית. ויש מצבים שלא.

ביקורת שיפוטית אפקטיבית אני כותב, זאת הואיל, ונקבע בדברי ההסבר בהצעת החוק, שאפשר גם יהיה אולי, שבית משפט ייצא בהכרזה או הצהרה לגבי אי מיתאם ( בין חוק רגיל, לבין חוק יסוד). נצטט:

בעת הכנת הצעת חוק היסוד לקריאה השנייה ולקריאה השלישית תשקול ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת אם לדון באפשרות להסדיר את סמכותו של בית המשפט להכריז על אי- התאמה בין חוק לחוק יסוד, ואת המשמעויות של הכרזה זו.

עד כאן הציטוט:

בתי המשפט פה, לא אוהבים לעסוק בעניינים תיאורטיים. זה מקובל אגב במדינות אחרות בעולם. פה לא מקובל כלל וכלל. נראה מה יהיה עם זה.

עוד משהו מוזר קצת לא מקובל פה (אבל, מקובל במדינות אחרות בעולם):

אם יש לערכאה שיפוטית נמוכה, ספק לגבי תוקפו של חוק, והספק לא הותר, הערכאה השיפוטית תפנה שאלה לבית המשפט העליון בקשר לכך. נצטט:

עד כאן:

מאוד מוזר. אין במשפט הישראלי כדבר הזה, שבית משפט, מפנה באמצע הליך לא כל שכן, שאלה שבמשפט, לבית משפט אחר, ואפילו יותר גבוה ממנו. זה קיים במדינות אחרות אמנם. פה לא קיים. צריך יהיה להשלים חקיקה מתאימה. צריך להשלים סדרי דין לדבר כזה. מאוד מוזר.

עוד משהו קצת מוזר:

בין התנאים המאפשרים לבית המשפט העליון ביקורת שיפוטית אפקטיבית על חוק רגיל, יהא כאשר יש פגיעה או סתירה ברורה בין חוק רגיל, לבין הוראה שבחוק יסוד (שנדרש רוב לשינוי (בכנסת) או התנאים לפגיעה בהוראת חוק היסוד, קבועים בחוק היסוד עצמו).

נצטט ( החלקים הרלבנטים בלבד, מודגשים):

אז האבסורד הוא, שדברי ההסבר, מביאים כהמחשה, את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ( פסקת ההגבלה, סעיף 8, שקובעת התנאים לפגיעה כאמור). אבל, רוב העתירות לפסילת חוקים, מתבססות הרי על פסקת ההגבלה הזו. משהו הייתי אומר אפילו מעל 90 אחוזים ככה בהערכה מאוד גסה. אז מה נשאר לנו: הרכב של כל השופטים פשוט (על מנת לפסול החוק).

נחיה ונראה עוד.

מאוד מומלץ לקרוא פה מסמך מחקר של מרכז המידע והמחקר בכנסת. המחקר מתמצת בסקירה בינלאומית משווה, מנגנוני התגברות ( כלומר, כפי שפה סוערות הרוחות, התגברות הכנסת על פסיקת בג"צ, או על סתירה עם עקרונות וחוקי יסוד וכו….).

המסמך מתמצת ומרכז השוואות עם מדינות מערביות ( קנדה, פינלנד, אוסטרליה, אנגליה וכו… ארה"ב כפי שהמחשתי לא פעם, ממש לא רלבנטי. שם השופטים מתחרעים ומבטלים חוקים על ימין ועל שמאל).

כותרי הייחוס:

מי שלא מבין משהו, יכול כמובן חופשי לשאול.

אז לפנינו הצעת חוק הכה מדוברת, של חבר הכנסת צביקה פוגל (עוצמה יהודית). הצעת החוק, מתיימרת לקבוע חסינות לאנשי כוחות הביטחון.

תחילה, כותרי הייחוס של הצעת החוק:

אז הצעת החוק, כשמה כן היא, קובעת ככלל ( רק ככלל אבל) חסינות לאנשי כוחות הביטחון, במהלך פעילות מבצעית. נצטט את הסעיף העיקרי: 

אלא מאיי:

שלא כפי שתופסים זאת או מציגים זאת בתקשורת, זוהי לא חסינות גורפת. כלל וכלל לא. חייל למשל, שעבר עבירה ברורה במהלך פעילות מבצעית, בזדון, שלא בתום לב וכדומה על פי הצעת החוק, הרי חסינותו תוכל להיות מוסרת, והוא יעמוד לדין.

משמע, החסינות היא כלל. אבל, חריגים לכלל הזה. והחריגים למעשה, בעצם, שומרים על מסגרת משפטית מוסרית בדבר נורמות במהלך פעילות מבצעית וכדומה.

נצטט:

ועל איזה עבירות תוסר החסינות, נצטט מדברי ההסבר (להבדיל מסעיפי הצעת החוק עצמם):

טוב, יש הרבה בעיות עם הצעת החוק הזו. זה לא כזה פשוט. בטח יהיה בג"צ על כך גם, ונראה. עמדנו פה רק על עיקרי הדברים ככה, מאוד מאוד בגדול.

צריך גם לציין פה:

ישנה איזה אגדה, שבג"צ או מערכת המשפט פה, הינה השכפ"צ של הלוחמים ושל מדינת ישראל, בקשר לעבירות בינלאומיות וכדומה. זה לא ממש ככה. בי כמובן אי אפשר לחשוד. אני מסנגר תדיר על השופטים ועל בג"צ והמערכת. אלא, שהפרספציה או התפיסה בעולם, הינה זו בכלל, שמערכת המשפט פה, הכשירה בעזות מצח פשעי מלחמה, התנחלויות וכדומה. עזות מצח לאור היום ממש, ובמשך עשרות שנים כך. לא אחת נשמעים קולות של מלומדים במשפט הבינלאומי, שצריך להעמיד לדין פה את שופטי בית המשפט העליון. לדין בהאג כמובן.

תכל"ס:

כך או כך, מתנהלת לה חקירה בהאג על המצב פה ( חקירה מלאה, אחרי חקירה מקדימה). אם מתנהלת לה ממילא חקירה, זאת אומרת, שכך או כך, התובע בהאג, לא מאמין ומעלה על דעתו, שמערכת המשפט פה, המדינה עצמה וכדומה, יכולים או רוצים בכלל, לשפוט בעצמם עבריינים בינלאומיים פוטנציאליים. ישראל בכלל לא חברה כמובן באמנת רומא. אז זה ממילא לא משנה וישנה הרבה, שהרי, החקירה ממילא מתנהלת, ממילא בעיצומה, ולא יעלה או יוריד הרבה:

בסופה (ואולי עוד לפני) יוצאו צווי מעצר נגד בכירים פה.

על כך חשוב מאוד להבין:

בהאג הולכים על ראש הנחש כפי שכתבתי לא פעם. קודם כל, ראש הנחש. האחראים למעלה. ההוגים. ראשי מערכת הביטחון. ראשי הצבא. שרים, ראש ממשלה וכדומה. כך שהסיכוי כפי שמציגים בתקשורת, שאיזה טייס קרב, אלמלא בג"צ, לא יוכל ליסוע לחו"ל כי הוא ייעצר שם, אפילו לא קלוש. צריך קודם כל בכלל צווי מעצר בהאג (צווי מעצר, או צווי התייצברות). וכך או כך, חקירה מתנהלת. התובע בהאג, ממילא לא מסתמך על מערכת המשפט פה. זה יותר ממגוחך כל התסריטים הללו.

מה כן ? כן ככה תיאורטית:

שיש מה שנקרא: "סמכות אוניברסלית". הסמכות האוניברסלית כפי שציינתי לא פעם, מאפשרת למדינה צד ג', לא מעורבת כלל בפשעים הבינלאומיים הנדונים, לשפוט בתחומה עבריינים בינלאומיים. אבל, זה בלי קשר ממש, למה שמערכת המשפט פה עושה או לא עושה. עיקרון ההשלמה הידוע חל לגבי האג. לא ממש לגבי סמכות אוניברסלית. כלומר: אם התובע בהאג, משוכנע על פי העיקרון הזה, שמערכת המשפט הלאומית, תתמודד בצורה רצינית ונחרצת עם עבריינים, אז הוא עשוי להניח למערכת עצמה לשפוט אותם. זה בהאג. לא ממש קשור לסמכות האוניברסלית של מדינות שונות בעולם.

זה כמובן לא צריך לגרום להתרת הרסן. לא צריך לשנות הרבה. אבל, מי שחושב שבג"צ פה יעלה או יוריד הרבה. לא מבין באמת באיזה פלאפלנד הוא חי.

מה שכן, עד לא מזמן, ככה בכללי, ממש בגלובל, מערכת המשפט פה, בג"צ בייחוד, תרמו לתדמית של "המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון" . ככה בכללי ביותר (בלי קשר לפשעים בינלאומיים). אבל, זה בכללי ביותר. חשוב מאוד. אבל, בקשר לפשעים בינלאומיים, ממש לא קלוש אפילו. אלא, שגם בזה, הרפורמה המשפטית סו קולד, נגסה בעוצמה ממש אדירה. לא סוף פסוק עדיין. התפיסה היא שמתנהל מאבק איתנים. אבל, אם ידה של הרפורמה סו קולד, תהא על העליונה, גם המעט הזה, יאבד לנו. רע מאוד.

טוב, תקצר היריעה…….

אז תיארנו בעבר בבלוג פה, בכמה וכמה פוסטים עד כמה טראמפ מסובך בערב רב של הליכים משפטיים. שקדנו גם על סיבוכים בענייני מין ותקיפה מינית וכדומה ( בפוסט: יזהר המחזר והקונה). בפוסט כאמור, תיארנו את כתב התביעה של העיתונאית ג'ין קרול ( E.Jean Carrol) כנגד טראמפ, אחרי שלטענתה, ניסה ממש לאנוס אותה בחנות היוקרתית בניו יורק ( ברגדוף גודמן ( Bergdorf Goodman) באמצע שנות ה-90). 

הקטע הוא ממש תבניתי: 

האישה המותקפת, פורצת עם סיפור על תקיפה מינית וכדומה. טראמפ מכחיש. טוען שהן פשוט שקרניות, וממציאות סיפורי בדים על מנת לזכות ברייטינג לכתוב ולמכור ספר וכדומה. אלא שבכך, טראמפ מוציא דיבתן רעה. מציג אותן כשקרניות מובהקות. והן תובעות על דיבה. 

אז זה מה שיש לנו גם כאן. החלטה לפנינו של בית המשפט ( מחוזי פדרלי דרום ניו יורק). אותה קרול העיתונאית, תבעה כאמור את טראמפ על דיבה בעיקרון. הוא טוען וטען שהיא משקרת פשוט. ההחלטה נסובה על כך, שאותה קרול העיתונאית התובעת, מציגה הוכחות מן העבר, לתבניות בהתנהגות ובאמירות של טראמפ, בכל מה שנוגע לתקיפה מינית של נשים, והיחס שלו לנשים וכדומה, הכל בשביל להוכיח את גרסתה שלה לגבי התקיפה המינית שעברה על ידו. אם תוכיח זאת, אזי הוא קרא לה שקרנית, ואז, היא תזכה כמובן בתביעת הדיבה. שהרי היא תוכיח שלא שיקרה. והדברים התרחשו, משמע: הותקפה מינית על ידו ולא שיקרה בכך. 

אבל, בחוק ומשפט יש לנו בעיה:

אי אפשר בקלות כזו, להביא תבניות מן העבר לגבי אדם נאשם או נתבע, המעידות על שיטתיות באמירות, בהתנהגות, במעשים וכו… בשביל להוכיח משהו בהווה. לא תמיד זה כזה פשוט. למשל, בחוק איסור לשון הרע אצלנו, כך נצטט סעיף 22: 

ראיות על אפיו וכו' של הנפגע

במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע אין להביא ראיה או לחקור עד בדבר שמו הרע של הנפגע או בדבר אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו הפגומים, אלא במידה שפרטים אלה נוגעים במישרין ללשון הרע המשמשת נושא למשפט, או שבית המשפט התיר הבאת ראיה או חקירת עד כאמור

עד כאן הציטוט:

אז טראמפ טען שאין להביא תבניות שיטתיות נטענות מן העבר לגבי מעשיו או תקיפות מיניות שקריות לגבי דידו. התובעת לעומת זאת, הציגה הקלטות שלו לגבי התבטאויות שלו ויחסו לנשים בנוגע לסקס, ועוד, עדויות של נשים שחוו תקיפה מינית לטענתן, על ידי טראמפ עצמו.

נצטט למשל חלק רלבנטי בעדות מובאת של כותבת או עיתונאית אחרת שהותקפה על ידו לטענתה (נטאשה סטויינוף, Natasha Stoynoff):

אז ברור הדבר: התובעת מביאה עדות של בחורה שהותקפה בעבר ( ממש באחוזה של טראמפ בפלורידה). שוב ושוב לטענתה ניסה לבצע בה את זממו וכדומה, ורק המשרת הראשי שנכנס בטעות לכאורה לחדר, גרם להפסקה של המעשה אגב על פי הנטען בהמשך וכדומה.

טראמפ התנגד לכל העדויות הללו. טוען שזה אסור. מנוגד לדיני הראיות. לא ניכנס לכל הפרטים, אבל, השופט לא קיבל זאת. גרס שיש רלבנטיות. רלבנטיות מהותית ביותר. הרי טראמפ לשיטתו של השופט, גורס שוב ושוב שהיא משקרת. היא מצידה תובעת לשון הרע. שהרי היא לא משקרת, והוא מציג אותה כשקרנית. אז בעצם, העסק עומד על האם אירע הדבר אם לאיו (האירוע של התקיפה המינית הנטענת על ידה). אזי מבחינת השופט, להביא היסטוריה של טראמפ ותקיפות מיניות, בהחלט רלבנטי. להוכיח השיטה. גם של התקיפות, וגם של הקביעות של טראמפ בתקשורת, שהן פשוט ממציאות ומשקרות.

חשוב להדגיש, ככלל זה אסור (הצגת תבניות מן העבר). אבל, הקונגרס החריג תקיפות מיניות או עבירות מין.

כאשר מדובר על כן, בעבירות מין, מותר להביא תבניות ראייתיות מן העבר ככה הכל בגדול מאוד. נצטט:

עד כאן:

אז אנו נמשיך ונעקוב פה ושם ונעדכן מה קורה עם ערב רב של תביעות כנגדו. אגב, אפשר לקרוא ידיעה תמציתית בג'וריסט על כך.

יהיה שמח.