• עפר הארץ

    על משפט ועל בכלל……..

    שלום רב,

    ברוכים הבאים לעפר הארץ, הבלוג של אל רום.

    נושאי הכתיבה, משתרעים מאופק לאופק. אבל, הרבה מאוד, חומרים משפטיים.

    אוטודידאקט. הכל לומד לבדי (כולל חוק ומשפט).

    בחוק ומשפט, לא האמת היא החשובה. לא האמת, וגם לא כל האמת, וגם לא רק האמת כפי שמקובל לחשוב. אלא, האמת, עד עפר דק!

    ההבדל בין האמת, לבין האמת "עד עפר דק" כפי השופטים, הרי בבחינת גיים צ'נז'ר בלתי נתפס.

    בכלל, הרבה תפיסות שגויות, הרבה מיתוסים, הרבה דיעות קדומות לגבי השפיטה ומערכת המשפט. וכאן בבלוג, ובין היתר, על כך נעמוד.

    תודה שביקרתם, תודה שהגבתם.

    לקבלת תוכן חדש ישירות לתיבת האימייל.

  • עם כוונה, ובכוונת מכוון….

    מרכז המידע הפלסטינאי

    טוב, קביעות מדהימות ממש, של הפרקליט הראשי של הרשות הפלסטינאית (אכרם אל כטיב):

    הוא קובע, לא פחות ולא יותר, שהעיתונאית שירין אבו אקלה נורתה בכוונת מכוון, ובזדון ממש על ידי כוחות צה"ל.

    הוא קובע כך (על סמך בדיקות פורנזיות, על סמך בדיקה של זירת הירי והמוות, ועל סמך ריאיונות עם עדי ראייה):

    היא נורתה בראש, במתכוון, בעודה מנסה לברוח, והכל מאחור למעשה.

    מקור הירי היחידי בסביבה לשיטתו, שיכול היה להרוג אותה, היה של כוחות צה"ל. לא היה שום לוחם פלסטינאי בסביבתה.

    כוחות צה"ל בעליל יכלו לראות, שהיא עיתונאית, עם כל הסימונים הנדרשים עליה.

    טוב ברור שיש רק בעיה או שתיים פה:

    סירבו להעביר הקליע לבדיקה פה. וסירבו לחקירה משותפת פשוט.

  • השומרים אחרי החומות….

    לכל המעונין לקרוא נתונים ופילוחים כאמור, אז כאן (ולינקים שם):

    https://www.gov.il/he/departments/news/19-05-22-01

  • עמיר פרץ. עליונות אוירית.

    ויקיפדיה/ התעשייה האוירית לישראל בע"מ

    אז לפנינו בג"צ חשוב מאוד. מענין מאוד. עסקינן בעתירה המאתגרת את מינויו של עמיר פרץ, ליו"ר הדירקטוריון של התעשיה האוירית. תאגיד חשוב מאוד. בטופ העולמי ממש בתחומו.

    ותחילה, כהרגלנו, נדביק את כותרי הייחוס של פסק הדין:

    אז מה קורה כאן ? העותרת, התנועה לאיכות השלטון, גורסת כך:

    המינוי הזה שערורייתי לגמרי. מינוי פוליטי. לא סביר. באופן קיצוני לא סביר. אין להעלות אותו על הדעת. למה זה ? אם כך, מהותית, לפרץ אין נסיון עסקי לתפקיד כל כך מורכב, סבוך וקשה. מאידך, ופורמלית, הוועדה שמבקרת ובוחנת מינויים כאלו, השיגה על המינוי. התנגדה למינוי. ועוד:

    יש שני מסלולים למינוי דירקטורים בחברות ממשלתיות. אחד פומבי דרך מלך ( נבחרת הדירקטורים). השני, מסלול תואם, שמיועד למקרים חריגים. כלומר:

    מקרים אשר בהם, המועמד, הוא בעל משקל סגולי ייחודי כל כך בולט, שלמרות שהוא לא עומד בתנאים הפורמליים, שווה למנות אותו.

    פרץ, לא רק נראה כמו מינוי פוליטי ( של גנץ). לא רק שהוועדה התנגדה למינוי. אלא, הוא בא לא מדרך המלך, אלא מן המסלול החריג כאמור. איך אדם כזה בשם כל הקדושים, ינהל את התעשייה האוירית ?

    טוב, על פניו זה נראה כך באמת. אבל:

    השופטים דחו מכל וכל את העתירה. רק השופטת דפנה ברק ארז, הביעה הסתייגות מסויימת מן המינוי או תהליך המינוי, אבל, בסוף הסכימה שהמינוי סביר לחלוטין.

    אז לא ניכנס לכל הפרטים פה. בטח ובטח לא הפרוצדורליים וכדומה. אבל:

    נצטט קצת נימוקים, מדוע זה נדחתה העתירה.

    ותחילה, השופט המוביל (שטיין) גרס לא רק שהמינוי סביר. אלא, שיש את זה לפרץ במסלול החריג. כלומר, יש לו איכויות חריגות שמצדיקות מינוי חריג, שלא מתוך הנבחרת מה שנקרא.

    נצטט אותו:

    ועוד באותו ההקשר נצטט:

    עד כאן הציטוט:

    טוב, המדינה יש לציין טענה, שלא כל החלטה שהיא חריגה עושה אותה מניה וביה, בלתי סבירה. מה גם , שהיא מבוססת הרי על החוק. החוק בעצמו מחריג אפשרות, מחוץ לדרך המלך כאמור. על כך, הייתה חוות דעת של היועמ"ש, בדבר סבירות המינוי, והוא גרס, שהמינוי סביר.

    אז מאיפה באה ההסתייגות של השופטת דפנה ברק ארז ? אם כך:

    היא גורסת, שלא מספיק שיש לו כישורים חריגים. אלא, היה צריך להשוות פרטנית, עם מועמדים אחרים, בדרך המלך (מתוך הנבחרת) ולהוכיח, לא רק פוזיטיבית את כישורי פרץ, אלא, להוכיח, שבתמהיל הכולל, הכישורים הייחודיים שלו, מבטלים באמת את האחרים, ומייחדים אותו בבחינת משקל נגד חזק ביותר.

    אבל, לבסוף, הסכימה עם המינוי, ודחיית העתירה כאמור. נצטט אותה:

    עד כאן הציטוט:

    אז שוב, נניח היינו קונים את דברי ההבל המתמחזרים בקרב ציבורים רבים, ששופטים, שחקנים פוליטיים. ששופטים חותכים קייסים, על פי השקפה אישית וכדומה. הנה לנו שוב:

    כל השופטים באחידות דיעים בעד המינוי. עמיר פרץ, חיה שמאלנית מובהקת. מייצג את ליבת השמאל הכלכלי ההסתדרותי. כך גם גיאופוליטית בא מן השמאל מרכז (מפלגת העבודה וכו..). יש לנו ככה: שטיין עלק בימין (מינוי של שקד) דחה העתירה, והיה בעד המינוי. סולברג בכלל התנחלותי משיחי מן הציונות הדתית וכדומה, גם דחה ללא סייג העתירה. ואילו, דפנה ברק ארז, נחשבת עלק בשמאל, באחידות דיעים, אבל, דווקא לה היה ספק לגבי המינוי הזה.

    אז שוב נוכחים אנו, שחור על גבי לבן, בהבלות הרוח האימתנית הזו, לגבי שופטים ומערכת המשפט. עלק אליטה שמאלנית ששולטת במדינה.

    אין כסילות גדולה מזו !

  • וירוס קטן. שנאה ענקית.

    ה- DOJ ( משרד המשפטים האמריקני) מכריז על עוד תוכנית חדשה, למלחמה בפשעי שנאה בארה"ב (שמרקיעים שחקים ממש).

    נדביק תחילה, את כותרי הייחוס של ההודעה של משרד המשפטים כאמור (לינק מוטמע):

    יוזמה חדשה מוכרזת בזאת, למלחמה ומניעה של פשעי שנאה ואירועי שנאה. ההכרזה במלאת שנה לתחולת החוק המכונה: Covid-19 hate crimes act ( נניח חוק בקשר לפשעי שנאה תולדה של מגפת הקורונה).

    אז מדובר בתמיכה כספית למדינות בארה"ב. מדובר בהגברת מודעות. מדובר בארגון של דיווחים וניהול סטטיסטי של פשעי שנאה. שיתוף פעולה עם ארגונים אזרחיים. חשוב מאוד, הרבה מושקע בנושאי שפה ותרגום. יש מחסומים רציניים בדיווחים על פשעי שנאה, בגלל פערי שפה וכדומה.

    אז קצת קריאת רקע ובכלל:

    פה בג'וריסט כתבה תמציתית על היוזמה לעי"ל.

    פה בפייננשל טיימס וב- Voanews אפשר לקרוא קצת רקע, סטטיסטיקות, על התופעה הקשה הזו.

    רק נסקור בקצרה, סיבות שטח, וסיבות עומק להתגברות השנאה ובכלל:

    ותחילה, מה שמוטבע: עליונות לבנה. שנאה לזרים. הלבנים אדוני הארץ. לא אוהבים זרים כמובן. זרים שמעיזים לקטוף חתיכה מן החלום האמריקני.

    ועוד: הפיגוע בתאומים (11 בספטמבר). הפיגוע הזה, היווה נקודת מפנה רצינית מאוד, אסטרטגית מאוד בשנאה לזרים. הפיגוע שירשר תופעת פליטים, וזרם עצום של פליטים הגיע לארה"ב ולאירופה כמובן וכו…העצים מאוד השנאה.

    ועוד: שינויי אקלים שהגבירו את תופעת הפליטות.

    הקורונה כמובן, שהיא כטריגר מיידי, תידלקה שנאה עצומה לאסייאתים וזרים. מקור הקורונה סין. הרבה תיאוריות קונספירציה אם לאיו. הקורונה פגעה קשות באמריקנים. משליך שנאה כלפי אסייאתים.

    עלייתו של טראמפ כמובן, גם היוותה נקודת מפנה, נתנה ביטחון ללבנים קיצוניים בארה"ב.

    לא נשכח את הנקודה היהודית גם. הרבה שנאה גוברת כלפי יהודים. מעבר לקונסיפרציות כלליות תלויות ועומדות תדיר כנגד היהודים, הרי, יהודים נתפסים כמצדדים בפליטים. עוזרים לפליטים. וזה הגביר מאוד שנאה כלפי יהודים גם.

  • קצר, חשוב, מענין, וּמוּגָז…

    BBC news

    ידיעה קצרה מעניינת ורלבנטית לישראל גם, כאן ב-BBC:

    עדכון של ה- European Commission לגבי הסתגלות לאנרגיות ירוקות והשתחררות מאנרגיות שחורות:

    על התוכנית האסטרטגית הגדולה הקיימת זה מכבר, ובעקבות המלחמה עם אוקראינה, האיחוד האירופאי, רוצה להשתחרר מן התלות בגז ובנפט הרוסיים וכדומה.

    על פי התוכנית או העדכון שלה:

    להגביר את יעילות צריכת האנרגיה
    להגביר צריכה אנרגטית מאנרגיה ירוקה וכדומה
    ולהעצים את יכולת ההובלה בצנרת (של גז טבעי)

    בין יתר המדינות המאוזכרות לנושא ייבוא גז וכדומה: מצרים, נייג'יריה, וגם מדינת ישראל.

    השקעה מהירה ומיידית כנראה, של 12 מיליארד דולר בצנרת וכדומה.

    אז ייתכן בהחלט. מהים התיכון, דרך קפריסין, לאירופה פשוט וכדומה, כפי אגב תוכניות מן העבר.

  • אֵיךְ הָפְכָה רַעֲנָנָה לְרַעֲשָׁנָהּ

    ויקיפדיה/ נפתלי בנט

    לפנינו פסק דין בבג"צ הפגנות רעננה (מעונו של בנט).

    פסק דין לא קצר בכלל (49 עמודים). השתלשלות עניינים די מורכבת. לא ניכנס כמובן לכל הפרטים.

    אבל בגדול:

    שני עניינים עיקריים:

    האחד, תיאורטי לגמרי (ונדחה בהתאמה) וזה השיפוץ בביתו הפרטי של בנט.

    השני, מיתווה ההפגנות כנגדו בעיר רעננה, וסבל התושבים מן ההפגנות הללו. כאן נדחה בחלקו כתיאורטי, ובחלקו התקבלו העתירות.

    וכהרגלנו, נתחיל עם הדבקה של כותרי הייחוס של פסק הדין:

    טוב, אז כפי שבטח קראתם בתקשורת אולי, השב"כ רוצה שיפוץ במעון הרשמי בבלפור. בינתיים צריך שיפוץ והתאמה אצל בנט. אז רגע אחד. בינתיים הוא גר שם תקופה. ועוד ייקח זמן. העותרים טוענים שבעצם, זה הרי כבר מעון רשמי של ראש ממשלה, לא? ויש לזה השלכה מבחינת מיתווה הפגנות לשיטתם.

    בית משפט כאמור, דחה הענין. לא רלבנטי. תיאורטי וכדומה. צריך אם כך היה, להגיש השגה בערכאה אחרת, השגה בנוגע להליכי תכנון ובניה.

    מה שכן, בית משפט לא חסך ביקורת מן המדינה. מחד המדינה לא הגישה או עמדה בהליכי תכנון, ומאידך, כיצד העותרים ישיגו על הליכי תכנון שלא הוגשו ?

    נצטט השופט המוביל(סולברג):

    עד כאן הציטוט:

    הענין השני, מיתווה ההפגנות:

    טוב, על פי הפסיקה, אין ככה בגדול, להפגין מול ביתו הפרטי של איש ציבור. יש לזה כמה רציונלים. יש לו פרטיות גם. אולי זה יהווה כסות ללחץ פסול עליו. ירתיע מועמדים טובים לשירות הציבורי, מלשרת הציבור וכדומה.

    אבל, יש איזונים שונים ומשונים שמאפשרים הדבר. נניח למשל, לא בדיוק מול הבית. אלא במרחק ממנו. במקום יותר ציבורי נניח.

    התושבים ברעננה באזור, מאוד סובלים.

    בית משפט קיבל את ענין הרעש אבל. לגבי ענין הרעש, אין ספק בדבר. בית משפט לא חסך ביקורת בקטע הזה. יש חוק. יש תקנות. אין פה מקום לתפיסות סובייקטיביות של שוטרים. כשזה חורג אובייקטיבית חוקית ממפלסי רעש מותרים, אין להתיר הדבר.

    נצטט שוב השופט סולברג (אחידות דיעים בין כל השופטים):

    אז נקווה שבמהרה בימינו יגמר השיפוץ, והתושבים יפסיקו לסבול. אם לא, תושבי רמת אביב ג', יהיו הבאים בתור עם הרוטציה לבוא.

  • מלחמה. לחם – עבודה.

    ויקיפדיה/ רשות האוכלוסין וההגירה

    אז לפנינו פסק דין חשוב ומענין, של בית משפט מחוזי ת"א, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. ונזכיר, מנהליים, משמע, ביקורת או בקשר, להחלטות של גופים ציבוריים נניח ככה בגדול מאוד.

    ותחילה, נדביק כהרגלנו, את כותריי הייחוס של פסק הדין:

    אז על מה המדובר כאן ? יש לנו כאן פליטים או מעין בפוטנציה. הם שוהים כאן, ובהתאם להחלטה או מדיניות של אי הרחקה שוהים כאן חוקית. מדובר על פליטים או זרים למעשה, בגין המלחמה באוקראינה (אם כי שהו פה לפני פרוץ המלחמה).

    צריך להבדיל בגדול, בין פליטות, לבין אי הרחקה זמנית. בפליטות, על פי אמנת הפליטים, יש חובה לנהוג כפי האמנה, ולתת להם כל הזכויות, אחרי שקיבלו מעמד של פליט.

    אבל, כאן מדובר לא על פליטים בשלב זה יודגש, אלא, על זרים, שחוסים תחת מדיניות של אי הרחקה.

    אבל, זה מייצר בעיה רצינית מאוד, ובכך עסקינן בפסק הדין:

    מחד, הם שוהים כאן באופן חוקי. מאידך, הם לא פליטים רסמי. לכן, אין להם אשרת עבודה. הרשות (רשות האוכלוסין וההגירה) מסרבים לתת להם אשרת עבודה. וממה יתפרנסו ? זוהי בעיה. יש פה השלכות רוחב. לא מעט זרים בסטטוס כזה. שרת הפנים צריכה לשקול הדבר. ובינתיים מסרבים פשוט לתת להם אישורי עבודה. על כך למעשה העתירה או הבקשה הנדונים שלפנינו. (מוגדרת כבקשה לסעד זמני בערעור).

    אז הדילמה אנושית, קשה, לא פשוטה לגמרי.

    השופטת( מיכל אגמון -גונן) דנה בהיבטים המשפטיים חוקתיים של הדילמה. היא מבצעת אבחנה והבדלה, בין זכויות אדם ליבתיות, אוניברסליות, אנושיות בסיסיות, לבין, זכויות חוקתיות, שהן עודפות נניח. פריבילגיות לאזרחי המדינה ולא לזרים באשר הם.

    אדם שהוא זר ושוהה חוקית פה, לא ניטלים ממנו זכויות יסוד בסיסיות. נניח:פרטיות בליבה הקשה. הזכות נניח להליך משפטי הוגן. וגם:

    הזכות לכלכל עצמו באופן בסיסי ביותר, או הזכות לקבל צרכים בסיסיים מן המדינה.

    כך קבע בית המשפט העליון. כך גם מורשת ישראל. כך גם נניח אושיות הומניות אוניברסליות שהוכרו במשפט העמים נניח לגבי דידה של השופטת.

    נצטט:

    ועוד:

    קצת מורשת ישראל:

    גם פסיקה של בית המשפט העליון:

    כמה הערות:

    השופטת לא חתכה את הסוגיה אסטרטגית. אלא, אך ורק בקשר לבעיה הפרטנית של העותרים הספציפיים הללו, וגרסה שלהם יש לתת אשרת עבודה. נצטט:

    עד כאן הציטוט:

    ועוד נעיר:

    מענין לציין, שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, עוגן על האדם אשר נברא בצלם האלוהים. האדם כאדם. בחוקות אחרות אגב, החוקה נועדה לאזרחי המדינה בעיקרון. אצלנו, מאוזכר הדבר אוניברסלית במשתמע. נצטט סעיפים רלבנטיים מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו:

    עקרונות יסוד

    1. זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.

    שמירה על החיים הגוף, והכבוד

    1. אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.

    עד כאן הציטוט:

    אז קוראים אנו. לא אזרחי ישראל. אלא: "ההכרה בערך האדם". אין לפגוע באדם או בכבודו של אדם "באשר הוא אדם".

    הערה שלישית מינהלתית יותר:

    ייתכן שהפסק דין ייטען לכם ישר למערכת מן הדפדפן. תלוי בהגדרות הדפדפן שלכם (לגבי שמירה של קבצים).

    אז שימו לב.

  • הרכבל- רכיבה חופשית….

    ויקיפדיה/ הרכבל לכותל

    טוב, הרוחות סוערות מבג"צ הרכבל לכותל . בפוסט הזה, נעסוק בפסק הדין הזה.

    ותחילה, נדביק כהרגלנו, את כותרי הייחוס של פסק הדין:

    אז ככה, מחד טוענים העותרים, שהעסק הזה חרבנה גמורה:

    אין מקום בעולם, שהוא ביסודו אזור של היסטוריה עתיקה תחבורתית וכדומה, ויש בו רכבל (נזכיר, עיקר הרציונל, הגעה לכותל מהירה, כאשר עסקינן בעומסי תנועה קשים). זה משחית. משחית הנוף. משחית האוירה. לא יעיל. הליכי התכנון לקו בפגמים חוקיים רצינייים מבחינתם. על כך, יש לנו את העדה הקראית:

    הרכבל עובר מעל בית קברות של העדה הקראית. חכמי העדה קבעו, שזה מזהם. מטמא. הציעו להם חלופות. אבל, אין חלופות מתאימות. לגבי דידם, זה לא אפשרי.

    בית המשפט, דחה העתירות. באחידות דיעים דחה אותם.

    כפי שהסברנו לא אחת:

    בית משפט לא נכנס בנעלי מקבלי ההחלטות של הרשות המבצעת. הוא נכנס בנעליהם, רק כאשר, עסקינן בהחלטה שהיא פגומה באופן משמעותי: לא חוקית. לא סבירה. לא חוקתית וכדומה. או אז בית משפט נכנס בנעלי הרשות המבצעת ומבטל או משנה.

    זה לא המקרה. בית משפט ירד עד עפר על הענין. חקר לעומקו של ענין. לא יכול להתערב. זה לא המקרה. כל השופטים בדיעה אחת במקרה זה.

    ההליך היה מסודר. חוקי. אי אפשר לטעון, שרכבל כזה חסר רציונל. חסר טעם. והשאר, מה לעשות, זה ענין של טעם וריח וחוקיות.

    נצטט למשל הרציונל של המדינה:

    הודגש, כי על מנת לאפשר ל-3,000 מבקרים להגיע לעיר העתיקה בשעות השיא, כפי שהרכבל יאפשר, יידרשו כ-160 מיניבוסים בו זמנית. נטען, כי מדובר בכמות רכבים אשר התשתית התחבורתית הקיימת אינה מסוגלת לשאת.

    אז ברור שזה אמור לכאורה, להקל על העומסים העצומים בהגעה לכותל ובכלל וכדומה. בית משפט, לא יכול להתערב בהחלטה כזו, אלא אם כן, משהו היה לא חוקי בעליל, לא סביר בעליל, בהליכי התכנון.

    המדינה השקיעה המון זמן. המון עבודת מטה. חוות דעת מקצועיות. ואין ספק מבחינת המדינה, ביעילות הפרוייקט הזה.

    נצטט קצת. ותחילה לגבי התערבות בית המשפט:

    ועוד לגבי ההשקעה והתכנון הרציני על פניו:

    דנו גם בחלופות, רכבת קלה למשל, נצטט:

    וככה לסיום:

    אז שוב נוכחים אנו לראות, שבית משפט, לא מתערב ככלל בעניינים מימשליים. הכל בניגוד למיתוסים המטורפים שמתמחזרים בציבור תדיר. רק במקרים קיצוניים הוא מתערב. מקרים בעליל נדרשים ומוכחים משפטית. על כך, נוכחים אנו שכולם מאשימים את בית המשפט. משמאל ומימין. נכון, מימין יותר. אבל, גם משמאל ובכלל. מימין מאשימים שהוא מתערב שלא לצורך במעשי הרשות המבצעת. ואילו, מנגד, מאשימים שהוא לא מתערב בכלל, הוא זרוע של המימסד, ובכלל שחקן פוליטי. הנה לנו, כותר למשל על הבג"צ הזה ממש:

    מה נאמר מה נוסיף ? כאשר יש האשמות צולבות הרי, המסקנה לרוב היא די ברורה:

    מדובר בגוף נייטרלי לחלוטין. ששופט באובייקטיביות, בהגינות, ללא משוא פנים. הכל על פי חוק והלכות וכדומה. מימין מאשימים. משמאל ובכלל מאשימים, והכל בעצם, אותן האשמות צולבות. זה "מחשיד" מאוד, שהגוף עצמו, הוא נייטרלי, ו-א-פוליטי.

    נ.ב: מי שמעונין בתקציר הבג"צ. אז כאן.

  • NGOs נ' שורת הדין ואח'

    Wikipedia/ Karim Ahmad Khan

    אז יש לפנינו הודעה חשובה ומעניינת של התובע החדש בהאג: קרים אחמד קאן.

    התובע החדש עוגן על שיתופי פעולה יותר נניח. עם מדינות למשל. נותן יותר צ'אנס למדינות לחקור בעצמן, ולהעמיד לדין בעצמם. כך גם בהודעה לפנינו, הוא מציין, שהוא עומד לתת דגש יותר חזק, על שיתוף פעולה עם ארגונים אזרחיים. למשל: NGOs ( ראשי תיבות של: Non governmental organizations). שיתוף פעולה עם קורבנות למעשי פשע. שיתוף פעולה עם קהילות מקומיות וכדומה.

    צריך לציין ככה בגלובל:

    שלא כפי בשיטתנו המשפטית, יש לקורבנות בהאג (האג הפלילי כמובן) זכות עמידה בהליכים משפטיים. זכות עמידה, משמע ככה בכללי, הם נחשבים צד כאילו בהליך משפטי. יש להם הזכות לאתגר, להשיב, לעתור, לערער וכדומה. הם גם מיוצגים על ידי עורך דין וכדומה. אצלנו אין זכות עמידה לקורבנות של עבירות. אבל, יש זכויות. זכויות שנקובות בחוק ממש ( חוק זכויות נפגעי עבירה).

    אפשר להביא כהמחשה נניח, את הליך המרמרה נגד ישראל בהאג. הליך מטורף לגמרי. וכאן למשל, תוכלו לקרוא למשל, על הליך או תשובה שיזמו הקורבנות באמצעות עורך דינם, נגד החלטות של התובעת בהליך וכדומה. או למשל, הקריאה לקורבנות הסכסוך כאן בפלסטינה להגיש הודעות ובקשות וכדומה, להאג, בקשר לחקירה כאן.

    על כך צריך לציין, ששיתוף פעולה כזה, מעוגן באמנה עצמה (אמנת רומא כמובן). נצטט (סעיף 15.2 לאמנת רומא) :

    אז השאלה הנצחית בטח שמטרידה הקוראים:

    האם זה טוב או רע ליהודים או לישראל:

    אוטומטית, בישראל מחשיבים כל דבר כרע מאוד. רע ליהודים. רע לישראל. אנטישמי מראש.

    למעשה:

    זה רע, וגם טוב.

    זה רע, כי ברור שאין הרבה ארגונים בעולם שהם בעד ישראל בקשר לסכסוך ולחקירה כאן. אז מה טוב ? זה גם טוב, כי יש ארגונים ישראליים וגלובליים, חכמים ונועזים ויצירתיים. והם נלחמים בזירה המשפטית הבינלאומית. לא משאירים את הזירה מיותמת או רק לרטוריקה של הצד מנגד, ונלחמים.

    כך למשל, אפשר לציין לטובה, את ארגון "שורת הדין". הוא ארגון פעיל מאוד. יצירתי. פועל בכל העולם. והגדיל לעשות בהליך האחרון של התובעת הקודמת בקשר לחקירה בפלסטינה כאן:

    התובעת ביקשה רשות של בית משפט לעבור לחקירה מלאה אחרי חקירה מקדימה. היא לא הייתה חייבת אגב. אבל, עשתה זאת, בין היתר, על מנת לתת צ'אנס לחצי עולם אשכרה, לבחוש בקדירה המטורפת הזו, ולתת את ה- אין פוט שלו (את דעתו לגבי ההחלטה לחקור כאן חקירה מלאה כאמור). אז ארגון שורת הדין, הגיש את חוות דעתו בענין, יחד עם המון ארגונים ואישים אחרים.

    ויקיפדיה/ שורת הדין

    והרי:

    איך הגיעו בכלל למצב הזה ? ממשלות קודמות פה, ברשלנות מדהימה, השאירו את הזירה פרוצה לגמרי למדינות וארגונים אחרים. כך התאפשר למשל לרשות הפלסטינאית להגיש תלונה נגד מדינת ישראל. שהרי, ניתן היה לטעון, שהם לא מדינה, וממילא לא מדינה חברה באמנת רומא. אז איך יגישו תלונה ? אבל, השופטים דחו זאת. למה בין היתר? זה פשוט, כולם ישנו בשמירה, ולא גרמו למדינות חברות באמנת רומא, להביע התנגדות לקבלת הרשות הפלסטינאית או פלסטין כמדינה חברה (למעט קנדה יש לציין, שהיא היחידה שהביעה התנגדות. אבל, רופף מדי, חלש מדי).

    כך התעוררו באחת, לסיוט נורא.

    אז אם הוא עוגן התובע, על שיתופי פעולה עם ארגונים לא ממשלתיים ואחרים, אז גם ארגונים כפי שורת הדין, יכולים להיכנס בעובי הקורה, ולתת את המילה שלהם.

    אז זה רע, וגם טוב.

  • מרדכי ואנונו. עד אין קץ.

    ויקיפדיה/ מרדכי ואנונו

    טוב, לפני הבג"צ בו נדון, קצת רענון מויקיפדיה:

    אז יש לנו פה סאגה ארוכה מאוד. שנים של עתירות של מרדכי ואנונו, נגד הגבלות וסייגים שמוטלים עליו בצוים מנהליים על ידי מערכת הביטחון. פה לפנינו עוד בג"צ אחד שמאתגר את הסייגים וההגבלות אלו שמוטלות עליו שנים.

    נדביק תחילה כהרגלנו, את כותרי הייחוס של פסק הדין (בג"צ כאמור, הלינק לפסק הדין מוטמע):

    אז הוא מבקש לבטל הצוים האלו. כמובן שמערכת הביטחון, לא נותנת בו אמון. המערכת מפחדת שהוא יסגיר מידע רגיש וסודי ביותר, בקשר ליכולות הגרעין של ישראל. הוא טוען, שכל המידע שהיה לו, נמסר ממילא. לא רלבנטי יותר. הוא טוען שהוא לא מתכוון יותר להתעסק עם דברים כאלו. כל רצונו לחיות עם אשתו הנורווגית. לא לעסוק בכך. צריך גם לבדוק הדברים בחלוף הזמן. לא ייתכן עד אין קץ לשיטתו, להשאירו במצב כזה.

    אז קצת יותר בפרטנות, נצטט מה עושות לו ההגבלות אותן כאמור הוא מאתגר:

    עד כאן הציטוט:

    ומה מנגד טוען ואנונו, נצטט:

    ועוד לטענתו:

    עד כאן הציטוט:

    טוב, כצפוי בית המשפט דחה העתירה. לא פעם ראשונה. גם לא שניה שלישית. בית המשפט, גילה הבנה רק לעיקרון, שבחלוף הזמן, יש צורך לבדוק ולרענן שוב ושוב את המצב. לא לקפוא על השמרים. זה עיקרון חשוב כאשר נוגע הדבר לצוים מינהליים. נזכיר:

    הוא ריצה את עונשו. פה לא מדובר על ענישה. צוים מנהליים בעיקרון, צופים פני עתיד. הם מגבילים אדם או כולאים אותו, לא בגין מה הוא עשה בעיקרון, אלא, מה הוא עשוי לעשות. אז ברור, שכאשר אדם מרצה עונש, לא רלבנטי בעיקרון לרענן את הסיבות בגללן הוא מרצה עונשו. שהרי הוא ביצע עבירה, הורשע במשפט צדק, ומרצה עונש. אבל, כאשר מדובר על צו מינהלי, השאלה צופה פני עתיד. וזה מצב שיכול להשתנות. בהתאמה יש לצמצם או להסיר הגבלות פשוט.

    לעיקרון הזה, השופטים גילו הבנה. אבל:

    היה פה שוב דיון מעמיק של מערכת הביטחון. והמערכת משוכנעת, וגם שיכנעה השופטים, שאין מה לעשות, באם יוסרו המגבלות, ישנה ודאות גבוהה, לפגיעה קשה בבטחון המדינה. באם ואנונו לשיטתם, ישתחרר מתחושת ההגבלות או אימת הדין, הוא יזמר לשיטתם. יזמר ויסגיר סודות קריטיים מאוד.

    ויקיפדיה (שם)

    נצטט עמדת מערכת הביטחון (כל הדיון אגב נשאר חסוי. לא נוכחות של בא כוחו של ואנונו, לא צילום וידאו, חלק מהחומר חסוי כמובן וכדומה):

    עד כאן הציטוט:

    טוב, אז פשוט שאדם לא ידבר. לא יזמר. זוהי הבעיה בסיפור. אלו מגבלות לא פשוטות על אדם שאוצר מידע ממודר במוחו. אנו נעלה פוסט נפרד אגב, על נושא מדיניות עמימות הגרעין של ישראל. נושא מאוד חשוב וחבוק כמובן בגישה לואנונו.

    ושיגיד תודה אלן מאסק. מתלונן על טוויטר ? אלוהים….. ממש במרחק פוסט אחרון.

לקבלת תוכן חדש ישירות לתיבת האימייל.