לינקים בהתאמה:
- בג"צ צוללות (פסק הדין)
- חוק ועדות חקירה
- כתבה הארץ
מוועדה לוועדה
12 תגובות על 'מוועדה לוועדה'
-
בראש ובראשונה ניכר שכל אחד בהצגה דואג מה יחשבו עליו. בנט סתם מברבר חושב שכולם שוטים, הוא ידע שההצבעה תעבור אבל לא רצה להציג את עצמו כאילו רודף את נתניהו, מה שיהיו תוצאות הועדה הוא יוכל לומר אני לא הצבעתי בעד. דברי השופט: תמיד בעניני צבא בכל מדינה יש הרבה מתווכים שמכירים את אנשי הצבא כי שרתו אתם וגוזרים עמלה גבוהה. מה שצריך לחקור זה איך לא חשבו שעל הבירבור בנושא יגרום לגרמנים להשהות את מכירת הצוללות. הרי היוע"ץ ביטל את הועדה לאחר שהגרמנים השהו והקימו את הועדה יום אחרי שחתמו. אתה צריך לכתוב מה דעתך על כל התהליך ההוא הפוליטי שגלגל את הנוק אוט על מפתן בית המשפט. איך זה שבית המשפט לא היה אחראי לפרק את הפצצה קודם זמן. כעת אנחנו כבר מזיקים לעצמנו נוראות. פיתוחים צבאיים שהתעקבו בשל חוסר תקציב מסיבות פוליטיות. מדינת היהודים משמידה עצמה לדעת.
-
עוד עודף בירוקרטיה שבסוף יחנוק אותנו. כבר עכשיו אנחנו משלמים מיליארד יורו יותר בגלל כל הבלבולים הללו.
אהבתיאהבתי
-
סוס אחד,
בג"צ לא יכול היה להתערב בענין. נזכיר שוב:
בית משפט לא יוזם כלום. בית משפט צריך לחכות שיעתרו לו. שיתבעו. אסור לו ליזום שום דבר בקשר לשום ענין.
כאשר עתרו, אז מה שהיה לפניו. זה מה שהיה. ומה שהיה לפניו, זה פרקליטות ויועמ"ש שטענו שאין ראיות מספיק. יש התיישנות וכדומה.
ולכן, לא התערבו בעיקרון.
עכשיו, זוהי ועדת חקירה ממלכתית. זה שונה מבית משפט או חקירה פלילית. לגמרי שונה.
ייתכן שבנט באמת לא רוצה לחשוב על תדמית של נקמן כלפי נתניהו וכו… ייתכן שלא. בכל מקרה, זה די מגוחך לאור החומרה של הפרשיה, והבעיה העקרונית.
י.ד,
בירוקרטיה היא כורח המציאות. כך או כך, אי אפשר להימנע ממנה. אין דרך אחרת. אבל, צריך לחקור חשדות שהם בלתי נתפסים ממש. לחקור, ולהפיק תועלת או נהלים עקרוניים. כפי נניח אחרי מלחמת לבנון השניה. בגין ועדת החקירה, שופרו נהלים. עוצבו סטנדרטים וכו….
להתראות
אהבתיאהבתי
-
ההתמקדות בשיפור נהלים היא לפעמים אם כל חטאת. במקום להתמקד בעיקר שהוא שיפור היכולת וועדות חקירה רק מגבירות את הסירבול ומחזקות את תרבות הכסת"ח. ועדת וינוגרד לחקר מלחמת לבנון השניה היא סמל ודוגמא לחוכא ואיטלולא שיש בוועדות ממשלתיות. לקחו אירוע חד פעמי שהשונות שלו אין סופית ומכניסים אותו לסד המנהל "התקין" ההרסני תחת אצטלה של קבלת החלטות "רציונאלית". התוצאה היא סרבול בקבלת החלטות ומניעה של כל פעולה ספונטנית ומהירה. בגורמים לכישלון בפועל, הצבא, לא טיפלו. גם כאן הממשלה הנוכחית מתוך מרדף אין סופי אחרי חזיונות שווא של יעילות ומנהל תקין הולכת להגביר את הבירוקרטיה והטפסולוגיה באופן שרק יעצים את השחיתות וימנע ניהול יעיל של המדינה. רק נזכיר, בסוף אנחנו משלמים עוד מיליארד יורו על הצוללות הללו.
בירוקרטיה היא טובה כאשר שומרים אותה רזה. עוזי וכסלר כותב באוטוביוגרפיה שלו כי הוא תמיד נמנע מלהקים בירוקרטיה מנופחת. הבירוקרטיה הקבועה של הרשות לפיתוח ירושלים הייתה רזה ומנתה 10 אנשים בלבד כאשר לכל פרויקט היו מגויס צוות יעודי שבתום הפרויקט היה מתפזר. אתה יכול להסתכל בויקפידה כמה פרויקטים הוא הספיק בשיטת העבודה הזו:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%95%D7%9B%D7%A1%D7%9C%D7%A8אהבתיאהבתי
-
נוסיף משהו על יאיר לפיד. יאיר לפיד הוא אחד הפוליטיקאים הלא בוגרים פה בישראל. במשך שנים הוא רדף את נתניהו על מספר השרים בממשלה ועל זוטות אחרות ולבסוף כשנאלץ להקים ממשלה "גילה" שהוא כפוף לאותם אילוצים שרדפו את נתניהו. האם אי פעם הוא יתנצל לפני נתניהו? מה פתאום. הוא נקי כפיים ונתניהו "מושחת". אותו דבר כאן. עכשיו נוח לו לרדוף את נתניהו על עסקת הצוללות. יום יבוא והוא ינקוט באותן שיטות. הוא לא מבין שזה לפעמים המחיר של השיטה. כך דברים עובדים. הוא חי לו באופן ילדותי בביקורת על ממשלות מתוך דמיון מפגר איך דברים צריכים להתנהל עד הרגע שפתאום הוא יצטרך לנהל אותם ויגלה שהם לא סתם מתנהלים כפי שהם מתנהלים. על זה נאמר "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".
אהבתיאהבתי
-
י.ד,
טוב, אין אנלוגיה בין לפיד וממשלה רחבה או גדולה, לבין הצוללות.
אתה צריך לאבחן בין אילוצים פוליטייים, למטרות אידיאולוגיות או פוליטיות, לבין, טובות הנאה אישיות. אדם שעושה לביתו, אישית ממש, על חשבון משאבים ציבוריים.
וזה סיפור הצוללות. זה לא פשרות אידיאולוגיות או מעין, הנובעות מאילוצים פוליטיים. אלא, אנשים שעשו לביתם על פי הנטען. לא אילוצים פוליטיים, מדיניים וכדומה.
כפי שכתבתי, בירוקרטיה היא כורח המציאות. לשמור אותה רזה, זה לא בדיוק הטרמינולוגיה המתאימה. אלא:
שתהיה יעילה ביחס לנקודות ייחוס מוסכמות ומזוהות.
אם אי אפשר להימנע מבירוקרטיה, אי אפשר גם לקבוע או להנדס אותה שתהא רזה הרי. זוהי סתירה מניה וביה. מה שאפשר:
זה כל הזמן לבקר אותה, לשכלל אותה, לוודות שלא עוגנים על העבר, על דוקטרינות מן העבר. שהיא משתנה בהתאם לזמנים ולתמורות הכלכליות חברתיות, ומעל הכל:
היא לא מטופחת בשביל לשמר מנגנונים ופוזיציות כוח ושררה וכדומה.
אבל רזה, זה בלתי אפשרי. יעילה מנגד. זה כן ! יעילה רק סובייקטיבית. לא אובייקטיבית כמובן. נמחיש זאת כך, כי זה לא פשוט להבנה:
אם אתה רוצה צבא יעיל למשל, אז, אתה יכול לשים פחות דגש על בטיחות. דאגה לבטיחות גוזלת המון משאבים, ועושה הצבא פחות יעיל ומוכן למלחמה. אבל, אתה לא יכול לוותר על בטיחות על חשבון חיי אדם, חיי חיילים. אבל, הבטיחות עצמה, צריך שתעגון על מקסימום יעילות. שלא יהא בזבוז סתמי של משאבים. כלומר:
הצבא יעיל, אבל, סובייקטיבית יעיל. למה ? כי ביחס לנקודת ייחוס מזוהה ומוסכמת הוא יעיל ( משמע: בטיחות). אבל, הוא לא יעיל אובייקטיבית.
או נשים בצבא בקרבי:
נניח שהצבא יגרוס, שנשים בקרבי לא יעיל. אובייקטיבית כך. אבל, הצבא מוכן לתרום חלקו, למען שיוויוניות בחברה. כלומר:
שאובייקטיבית הוא לא יעיל, הוא מבזבז לכאורה משאבים על נשים בקרבי, אבל:
הוא יעיל סובייקטיבית, ביחס לנקודת ייחוס מזוהה ומוסכמת: משמע, שיויון בין נשים לגברים.
אז אם הצבא שם דגש על בטיחות ושיויון כלפי נשים:
הוא בירוקרטי, הוא מייצר בירוקרטיה, עומס, אבל, זה לא אומר שהוא לא יעיל כמובן.
להתראות
אהבתיאהבתי
-
למעשה, אחת ההמחשות הקלאסיות ביותר של יעילות סובייקטיבית וכדומה, הינה רפול (או "נערי רפול").
רפול ז"ל (הרמטכ"ל למי שלא זוכר) למרות שהוא היה ימני קלאסי, בכל המובנים, הוא הקים את "חוות השומר".
הרציונל פשוט:
הצבא תורם את חלקו, לחינוך. לשיקום נוער נניח בעייתי. עברייני וכדומה.
משאבים לא פשוטים. ביקורת לא פשוטה. למה הצבא צריך לדאוג לדבר כזה ? אבל, הוא היה בשלו. לגבי דידו, גננת יותר חשובה מאלוף. כך הוא חי. כך הוא מת.
כאן בויקיפדיה, חוות השומר:
https://he.wikipedia.org/wiki/חוות_השומר
אהבתיאהבתי
-
רק שני ציטוטים של רפול ( ויקיציטוט) קלאסיים לענייננו:
מחד:
"ויתורים לערבים מתפרשים אצלם כביטויים של חולשה ועייפות מן המאבק. הם מלמדים אותם, כי העיקשות הממושכת משתלמת. הם משכנעים אותם, כי בסופו של דבר תגבר ידם. הם מקשיחים את עמדתם והופכים אותם לאויבים יותר נחרצים".
מאידך:
"מידת הבורות של החיילים שגוייסו, גילתה ברבים את המחדל הנורא של מערכת החינוך. לא ייתכן שגוף כמו הצבא יתעלם מהבעיות החברתיות של המדינה ומי שטוען שזה בא על חשבון טנקים וצנחנים, פשוט משקר."
כאן:
https://he.wikiquote.org/wiki/רפאל_איתן
אהבתיאהבתי
-
ובל נשכח:
נקודות הייחוס הסובייקטיביות, המזוהות ביותר, המוסכמות ביותר, הינן:
חוקיות, שלטון החוק, שקיפות, טוהר מידות, אמון הציבור
ורק לאורן הרי, יהא זה בלתי אפשרי, לייצר בירוקרטיה רזה. אבל, זה לא סותר יעילות סובייקטיבית כמובן.
ההמחשה למעשה, הפשוטה והקלאסית ביותר, הינה:
מערכת בתי המשפט.
בתי המשפט, אחד התפקידים המרכזיים ביותר שלהם, הינו להרשיע עבריינים, ולהעניש אותם.
ודוק, מסתבר שהמערכת הזו, עובדת הרבה יותר קשה:
למנוע מחפים מפשע להיכנס לכלא, מאשר, להכניס עבריינים תכל"ס לכלא.
אז יעילות אובייקטיבית כך הייתה גורסת:
נחתוך 60 אחוזים מן המשאבים שמתבזבזים על מניעת הרשעת שווא של חפים מפשע, ונכניס בסיטונות עבריינים לכלא, ומה יהא המחיר:
1: 100 למשל, ייכנס אדם חף מפשע לכלא.
אבל, ביחס לנקודת הייחוס הסובייקטיבית המזוהה והמוסכמת, זה דבר הרי, שהחברה לא מוכנה לסבול. יהא המחיר אשר יהא (כמעט).
לכן, אין לטעון שהמערכת בזבזנית ובירוקרטית כמובן. מכיוון שנקודת הייחוס הסובייקטיבית, היא הקובעת. לא האובייקטיבית.
בלי קשר, היעילות הפנימית של המערכת, היא זו שעומדת למבחן, ולא ביחס לנקודת ייחוס אובייקטיבית לאקונית נניח, משמע: הרשעה בכל מחיר, אפילו של אדם חף מפשע.
יעילות פנימית משמע:
עד כמה, פנימית, המערכת יעילה, תוך זה שלוקחים בחשבון, את נקודת הייחוס הסובייקטיבית חיצונית, שהיא כאמור:
מניעה של הרשעות שווא, וכליאה של אנשים חפים מפשע.
שהרי על כך, הולכים המון משאבים. אבל, אין דרך אחרת.
להתראות
אהבתיאהבתי
-
רק המחשה קונקרטית יותר, לגבי הבזבזנות האובייקטיבית ( להבדיל מן הסובייקטיבית שוב…) של מערכת בתי המשפט:
נניח עבריין סדרתי. עבירות רכוש. אדם בשם נניח כך סתם, משה.
יש לו בגליון ההרשעות שלו, 6 פריצות נניח לבתים.
תפסו אותו בפעם השביעית, והנה, מתנהל משפטו. והראיות, חזקות מאוד. מפלילות מאוד.
מי שחושב שיושב שופט או תובע, ואומר כך:
וואלק, המשה הזה, רב מעללים. חבל על הזמן. באותה השיטה. אותו דפוס. אותה תבנית. הוא פורץ לבתים. גם הפעם. הפעם השביעית כאמור. אותה שיטה. אותו עבריין. אותה עבירה. בשביל מה משפט ובזבוז זמן ?
אז מה, אתם חושבים שבעיקרון, לא יתנהל משפט ומאפס ממש. ויזרקו אותו ישר לכלא.
הוא יזעק, שהוא חף מפשע. העורך דין שלו, יעשה המוות לתביעה ולבית המשפט.
הכל יהא מאפס כמעט (לא בכל מקרה אגב, תבנית דפוס של עבירות קודמות, או הרשעות קודמות, יכולות להיות מוצגות לבית המשפט).
אז הרי, ברור שאובייקטיבית, זה בזבוז נורא של משאבים לכאורה. כי אינטואטיבית, רוב הסיכויים שזה אותו משה, העבריין ההיסטורי. הסיכוי הקלוש שזה לא הוא, ביחס למשאבים שיתבזבזו, בלתי נתפס ממש. בטח אסטרטגית, כאשר, יש הרבה מקרים כאלו.
אבל, המשפט יתנהל מאפס, ומחדש בעיקרון. אין דרך אחרת.
העובדה שהוא עבריין סדרתי מוכר, ואפילו באותה התבנית, תהא לה משמעות ממש זניחה יחסית, בקשר לבזבוז משאבים של המערכת.
כלומר, נקודת הייחוס הסובייקטיבית, הכריעה ומכריעה הכף. היא זו הקובעת את יעילות המערכת.
למרות שאותו משה נשפט מאפס, היעילות לא תהא לגבי עצם קיומו של משפט הוגן, אלא, יעילות פנימית, במנותק מן הקייס שלו הספציפי ( כלומר, התפיסה העקרונית, של נקודת ייחוס סובייקטיבית).
אהבתיאהבתי
-
בשביל אירועים פליליים מספיק חקירה משטרתית והכנסה לכלא. לא צריך להקים בשביל זה וועדת חקירה. וועדת חקירה תסנדל בהכרח את מרחב התמרון של ראשי ממשלה עתידיים ותתן עוד כוח לבירוקרטיה הקיימת להגביל את יכולת התמרון של הדרג הנבחר לעשות את העבודה שלו. בירוקרטיה רזה זה סימן ליעילות כמו שגוף רזה הוא סימן לבריאות. במקום להתעסק בשטויות מתרכזים בעיקר. בירוקרטיה שמנה יוצרת לעצמה עוד פעילות לא נצרכת ואז מרוב עיסוק בשטויות לא מגיעים לעיקר.
השימוש בגופים בירוקרטיים למטרות אחרות ממה שהם נועדו הוא מתכון לאסון. הצבא לא נועד להכשיר נשים לשירות קרבי אלא להשיג ניצחון בקרב. מדובר כאן בסיבוב סיבה ומסובב. במקום שהכלב יקשקש בזנב הזנב מקשקש בכלב. יעילות ובטיחות לא דווקא עומדים בניגוד זה לזה כי הביטחות משדרת שכוח האדם חשוב לצבא ולכן הוא משקיע בשמירתו.
אהבתיאהבתי
-
י.ד,
תקרא בזהירות מה שכתוב. תקרא שוב ושוב אם צריך.
אי אפשר היה להעמיד לדין בגלל בעיה של ראיות, התיישנות וכדומה. עניינים שהם יותר פרוצדורליים מאשר מהותיים.
אבל, בשביל, או בגלל העננה הכבדה ואמון הציבור, מקימים ועדת חקירה. ועוד, בשביל למצב ולגבש לקחים וסטנדרטים, צופים פני עתיד.
והסברתי לך, למה אין בעיקרון דבר כזה, בירוקרטיה זרה, ואתה שוב חוזר לבומבות ופמפומים של רזים שמנים הא ?
ואתה אז הרי כותב דבר והיפוכו:
אתה כותב שנשים לא נועדו לקרבי. אחר כך אתה מסכים עם בטיחות. למה ? כי הבטיחות משדרת שכוח האדם חשוב. ואם כוח האדם חשוב הבנת, אזי:
מדובר בנקודת ייחוס סובייקטיבית, מזוהה, ערכית, מוסכמת.
כשם שנשים הן כאלו. הצבא משדר, שהוא צבא העם. הוא לוקח בחשבון, משימות חברתיות וכדומה. הוא מערה לתוכו, ערכיות ציבורית. במקרה זה שיויון נניח.
אז הבנת הנקודה העקרונית. שאין בירוקורטיה רזה, אלא, יעילה אם לאיו.
ויעילה, זה על פי נקודת ייחוס סובייקטיבית חיצונית, ערכית, מזוהה, מבוררת.
בטיחות וחשיבות חיי אדם. כפי ששיויון בין נשים וגברים. או שיויון בין בני מיעוטים ומיינסטרים וכדומה כל מיני נקודות ייחוס ערכיות אפשריות.
תקרא בזהירות. כמה פעמים צריך לכתוב לך זאת ? אם אתה לא ממש מבין. אל תחפור סתם. תשאל קודם.
אהבתיאהבתי
עפר הארץ 
כתיבת תגובה