עפר הארץ

על משפט ועל בכלל……..

שלום רב,

ברוכים הבאים לעפר הארץ, הבלוג של אל רום.

נושאי הכתיבה, משתרעים מאופק לאופק. אבל, הרבה מאוד, חומרים משפטיים.

אוטודידאקט. הכל לומד לבדי (כולל חוק ומשפט).

בחוק ומשפט, לא האמת היא החשובה. לא האמת, וגם לא כל האמת, וגם לא רק האמת כפי שמקובל לחשוב. אלא, האמת, עד עפר דק!

ההבדל בין האמת, לבין האמת "עד עפר דק" כפי השופטים, הרי בבחינת גיים צ'נז'ר בלתי נתפס.

בכלל, הרבה תפיסות שגויות, הרבה מיתוסים, הרבה דיעות קדומות לגבי השפיטה ומערכת המשפט. וכאן בבלוג, ובין היתר, על כך נעמוד.

תודה שביקרתם, תודה שהגבתם.

( (ויקרא כ"ה, נ"ה; בבלי, בבא מציעא י, א).

אז ידיעה חשובה לפנינו. הפרלמנט האירופי, אישר חוק או רגולציה, אשר מחרימה או אוסרת, מוצרים, שיסודם בעבדות. עבדות מודרנית ( אפשר כאן וגם בלינק לעי"ל ויקיפדיה באנגלית, לקרוא על עבדות מודרנית ככה כרקע כללי. אפשר גם פה גזר דין פה בישראל העלנו פוסט לא מזמן . ופה, ידיעה תמציתית למעונין, בג'וריסט ).

החוק עצמו, צריך גם לקבל את האישור של מועצת אירופה.

החוק עצמו, אוסר על כל מסחר, יבוא, יצוא, מכירה של מוצרים, שהמקור שלהם, עבדות. אנשים או כוח עבודה, שהוחזק בתנאי עבדות.

בכך גם השוק האירופאי, מצטרף למדינות נוספות שמחרימות מוצרים כאלו (קנדה, ארה"ב וכו…).

לא יעלה על הדעת על פי התבטאויות שם של בכירים, שמחד, אירופה תטיף כנגד עבדות. תילחם בעבדות. ומאידך, תייבא מוצרים, שמקורם בכוח עבודה של עבדים מודרנים כמובן.

יש לציין, שגם על מסחר באונליין האיסור תקף.

תהא חקירה לגבי מוצרים חשודים. וקנסות כמובן. מי שרוצה להמשיך למכור, צריך לנקות את שרשרת האספקה, מכל אלמנט של עבדות.

החוק יהא תקף שלשה חודשים אחרי האישור כאמור.

עוד נעלה פוסטים בנדון, ועוד נדון בסדרה חדשה של פוסטים, בנוגע לארגון הסחר העולמי, והיחס לעבדות.

זה יהיה בלגנוטוס רציני.

פוסט חשוב מאוד, מענין מאוד, עלה ב- voelkerrechtsblog ( על ידי המלומד: Moritz Rhades) הפוסט דן בשאלה מאוד פשוטה, שהתשובה עליה מאוד מורכבת:

האם מדינת ישראל אחראית ל-סו קולד, אלימות מתנחלים כלפי פלסטינאים ביהודה ושומרון ? אחראית בעיני המשפט הבינלאומי הפלילי כמובן. מה התשובה ? בתכוף.

הפוסט נושא הכותר:

Settler Violence Through the Lens of State Responsibility

כלומר, אלימות המתנחלים דרך משקפי או הפריזמה של אחריות מדינה למעשים.

ונתחיל במסענו כאמור:

אז מבחינת המשפט הבינלאומי, נקודת המוצא של כותב הפוסט, הינה זו, שהצבא והמדינה הישראלים, כובשים. בסטטוס של כובשים ביהודה ושומרון. חד וחלק לגבי דידו. ככאלו, חלות עליהם חובות של אחריות לרווחת הנכבשים וכדומה, שמירה על הסדר, הביטחון וכו… (הכל על פי אמנת ג'נבה, המשפט הבינלאומי מנהגי, אמנת האג וכדומה).

הוא גורס, שאין אפשרות להוכיח זיקה רשמית פורמלית, בין מעשי האלימות עצמם (של המתנחלים כאמור) לבין מדינת ישראל. כלומר, מדינת ישראל, לא מכווינה באופן ישיר את האלימות. לא משתמשת במתנחלים כזרוע ארוכה שלה, לביצוע מעשים אלימים כלפי פלסטינאים ביהודה ושומרון. אלו, אקטים פרטיים יודגש, פרטיים של מתנחלים.

אבל, האם זה פוטר את מדינת ישראל מאחריות בינלאומית לאקטים האלימים ? לא ממש לגבי דידו. ישראל ניתן לטעון אחראית במידה יותר ממסויימת. כלומר:

ניתן להרים מסך, ולייחס את האלימות של המתנחלים למדינת ישראל גופא הרשמית ממש, למרות שאין הכוונה ישירה של מדינת ישראל, למעשים אלימים דנן.

הכיצד ? בתכוף, ונצטט אותו תחילה:

As the ICC’s prosecutor recently stated regarding settler violence, “Israel has a fundamental responsibility as an occupying power [to] investigate those crimes, to prosecute those crimes, to prevent their occurrence […]”. As this post has shown, a failure to live up to this responsibility may not only violate Israel’s positive obligations under IHL and IHRL, but may also be one indicator for attributability of settler-violence to Israel.

ועוד:

Recalling the sponsoring of settlements and considering several public statements by Israeli officials, Art. 11 ASR could be a viable route for our case, ascribing private acts to a State when it “acknowledges and adopts the conduct in question as its own”.

ועוד:

As Mais Qandeel intriguingly argued, the facts on the ground could indicate that Israel’s financial and political support for settlements generates Israel’s control of settler action

כלומר, הוא גורס כך:

הואיל ומדינת ישראל, לא חוקרת באופן מלא וראוי אלימות של מתנחלים. לא מעמידה לדין מתנחלים אלימים. הואיל ולמדינת ישראל, יש מדיניות של בניית התנחלויות ביהודה ושומרון. הואיל ומדינת ישראל, מממנת ממילא התנחלויות, אזי:

ישראל על פי הדין הבינלאומי, עשויה להיות אחראית על האלימות הזו. אחראית כלומר:

ניתן לייחס למדינת ישראל הרישמית גופא, את המעשים הפרטיים של אלימות המתנחלים, הכל על סמך החוק הבינלאומי הנורמות הבינלאומיות וכו…

זה בתמצית רבה מהות המאמר.

נזכיר פוסט שהעלנו בעבר, שדן באותו נושא, פסק דין בעליון, לגבי אחריות הרשות הפלסטינאית לפיגועים קשים, זאת בגלל אישרור בדיעבד של הפיגועים, על ידי תשלומים של כספים, למשפחות מחבלים טרוריסטים וכדומה.

נעלה בעתיד פוסטים, יותר מעמיקים בנושא.

לפנינו הדו"ח השנתי של מח' המדינה האמריקאית. דו"ח שנתי, המתאר את מצב זכויות האדם בעולם, במדינות שונות וכדומה (אפשר גם פה ידיעה תמציתית בג'וריסט).

כפי שהסברתי לא פעם, הפיגוע בתאומים שינה הכל. לענייננו, המלחמה בטרור, הפלישה לאפגניסטאן, לעירק, שינו את מצב זכויות האדם בעולם. לרעה כמובן. עד הפיגוע, דיברו על קץ ההיסטוריה, אבל, פיגוע טרור אחד, שינה את כל מצב האנושות במובן הזה. נעלה על זה פוסט נפרד.

המצב לא טוב. התמצית של הידיעה לעיתונות, מתארת מדינות שונות ומצב זכויות האדם בהן. בסין מתחולל ג'נוסייד על האוייגורים. בקובה הרבה מעצרים. סודן ברוטלי ביותר. בורמה בטח ובטח. אוגנדה וזכויות הומוסקסואלים ועוד. גם ישראל ועזה מוזכרים. לפחות הדו"ח, ללא כחל ושרק, מזכיר את הטבח הברוטלי והנוראי של החמאס, לצד ביקורת על ישראל על נזק אגבי גורף, של אזרחים לא מעורבים. גם איראן. רוסיה אוקראינה וכדומה.

לא לחשוב רק שזה קשור לביידן ולמפלגה הדמוקרטית. זה בדם של האמריקאים. רפובליקנים ודמוקרטים כאחד. אפילו תחת טראמפ, הגדילו לעשות, והטילו למשל סנקציות אישיות על שופטי העליון של מדינת ונצואלה. למה זה בדם האמריקאי ? נעלה על זה פוסט נפרד. סבוך.

יש גם נקודות אור:

בירדן מעין רפורמה, דאגה לחינוך של מוגבלים גם. במקסיקו, משתפרים תנאי העבודה של עובדים. בקניה מצב חופש הביטוי של הומוסקסואלים השתפר. יפן גם השתפרה במובן זה, אסטוניה גם.

אבל, כל השיפורים הללו, לא פוליטיים, לא במימד הפוליטי. הנקודה הבעייתית ביותר, זה פוליטיקה ומתנגדים למשטר. במובן הזה. מעט מאוד אם בכלל שיפור. תנאי עבודה, הומוסקסואלים, זה חוצה בעיקרון מפלגות או ימין/ שמאל. חוכמה גדולה גם. אבל, לא כזו גדולה.

כל הכבוד לאמריקנים. כל שנה, ללא ליאות.

לפנינו הדו"ח של ועדת החקירה, לגבי הנייטרליות של עובדי אונר"א (20 באפריל 2024) אחרי האשמות של מדינת ישראל, שעובדים של אונר"א השתתפו או סייעו לטבח של ה- 7 באוקטובר (אפשר כאן לקרוא בויקיפדיה על כך).

נדביק תחילה, את כותרי הייחוס של הדו"ח הרשמי:

אז 16 מדינות משהו, עצרו המימון בעקבות האשמות ישראל. מצב קשה לגבי דידם. מונתה ועדת חקירה המדווחת למזכ"ל האו"ם. חלק מן המדינות שעצרו המימון יש לציין, חזרו לממן (קרוב לסכום של 450 מליון דולר הושעו אגב). זה דבר חמור מאוד. האו"ם על סוכנויותיו, אמון על נייטרליות. הדו"ח עצמו, מכיר בחומרה של העדר נייטרליות, ושיש לתקן מצב כזה. נצטט מן הדו"ח:

אז בעבר אפילו ננקטו צעדים משמעתיים כנגד עובדי אונר"א שלא שמרו על נייטרליות מתבקשת ומתחייבת על פי עקרונות האו"ם. אלא שהדו"ח מודה, שהאשמות כה חמורות, לא היו כה חמורות מעולם למעשה, כפי אלו שצצו בינואר 2024 בעקבות הטבח.

מבחינת ההרכב של הוועדה ועוד:

אז בראשות גב' קטרינה קולונה, ושלש ארגונים השתתפו בתחקיר: מכון ראול וולנברג השבדי ( מוסד הומניטרי או לעניינים הומניטריים) מוסד נורבגי בשם מיכלזן, ועוד אחד דני, מוסד לזכויות אדם. סך הכל, תחקיר וביקורת של 9 שבועות עבודה.

האם כצעקתא לגבי דידם ? כן ולא. יש דברים שצריך לשפר. אין ספק. אבל, לא עד כדי כך, כפי האשמות ישראל ( משרד החוץ זועם, ומגדיר ההמלצות כקוסמטיות לחלוטין).

מה שכן, הם מודים, שלמעשה, צריך שתהא באופן כללי יותר נייטרליות, אבל, בעיקר, בנוגע לספרי הלימוד, שטיפת מוח אנטישמית וכדומה. נצטט:

אז למרות מסגרת די מחמירה של נהלים של נייטרליות, יש בעיות. עובדים של אונר"א שמביעים פומבית דיעות פוליטיות. ספרי לימוד בעייתיים בבתי ספר של אונר"א, ואיגודים של עובדים באונר"א המאיימים על עובדים אחרים באונר"א וגורמים בכך לשיבושים בסדרי העבודה.

והמלצות לשיפור, נצטט:

אז הם מציינים שהשיפורים מאוד תלויים בשיתוף הפעולה של המדינות הנוגעות לענין (פלסטינאים וישראלים). עוד נצטט לגבי המלצות בקשר לחינוך קלוקל ונייטרליות:

אז הם מודים במובן הזה באשמה, לוקחים אחריות. הספרים פלסטינאים. אבל, לא מסיר מהם אחריות. מענין לציין כמודגש, שהם טוענים, שלימוד צריך להיות יותר דיגיטלי. למה ? זה מגביר את השקיפות של החומרים הנלמדים, וחושף חומרים אנטישמיים/ גזעניים בעייתיים כמובן.

בסך הכל, יש לקיחה מסויימת של אחריות. לא כפי שישראל גורסת. אבל, חשוב שאונר"א תמשיך לפעול. הממשלה מכירה בכך. ישראל לא צריכה ויכולה לממן עזתים. אי אפשר להפסיד מימון כזה משמעותי של צרכים הומניטריים בסיסיים. מי יודע כמה זמן נישאר בעזה עכשיו. על מי ייפול כל זה ? אין ממש תוכניות ליום שאחרי כרגע. זה מסובך. לא ממש לדעתי. אבל, הממשלה מסבכת המצב.

פרסומים בתקשורת על ההרשעה של ששונקר, אשר בין היתר, קיים יחסי מין, בלי הגנה, בעודו נושא את נגיף ה- HIV (איידס). נדביק פה את התקציר של הכרעת הדין:

עד כאן התקציר:

בכל זאת, אף אחת לא נדבקה וחלתה.למה הואשם בהפצת מחלה או מעין יתהה התוהה. אם כך, סעיף 218 לחוק העונשין, כך מורה אותנו, נצטט:

מעשה העלול להפיץ מחלה 

העושה בהתרשלות מעשה העלול להפיץ מחלה שיש בה סכנת נפשות, דינו – מאסר שלוש שנים; עשה את המעשה במזיד, דינו – מאסר שבע שנים.

לא בכדי מודגשת באדום, המילה עלול. עסיקנן בעבירת התנהגות. לא עבירת תוצאה. כלומר, לא חשוב אם חלו המתלוננות או נדבקו. אדם מורשע בגין עצם ההתנהגות (של קיום יחסי מין, בלי הגנה, בעודך חולה במחלה מידבקת, ומבלי ליידע הבן / בת הזוג (על מנת שתהא בין היתר, בחירה חופשית כמובן).

לא פעם זה מבלבל אנשים מן היישוב, שרגילים למבחן תוצאה כחזות הכל.

כך למשל גם עם נתניהו, וחוק "ישראל היום" דאז (תיק 2000). החוק לא נתקבל, ואנשים משוכנעים, שקונספירציה על פי האשמה והנטען, קונספירציה עם מוזס, לא רלבנטית. כי החוק לא נתקבל פשוט. אבל, הוא (נתניהו) בגין הענין מואשם בהפרת אמונים. הפרת אמונים, הינה עבירת התנהגות, ולא עבירת תוצאה. עצם המעשה, עצם ההתנהגות, פוגעת באמון הציבור. עסקינן בהתנהגות של יחסים לקראת שוחד, גם אם בסוף, מושא השוחד (כלומר, חוק ישראל היום, שאמור היה להטיל הגבלות על עיתון ישראל היום, ובכך לעזור למוזס כעורך ידיעות אחרונות) לא יצא אל הפועל.

כך גם בלשון הרע אגב. נצטט מחוק איסור לשון הרע (סעיף 1, המגדיר לשון הרע מהי):

1. לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
   (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
   (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
   (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
   (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

עד כאן:

כלומר, הוצאת לשון הרע, לא נבחנת רק על פי תוצאה כמובן (המילה עלול שוב). אלא, עצם הפרסום המבזה, כפי המצוטט. הקרימינליות שבהתנהגות, לא רק תוצאה.

אז לפנינו פסק דין חשוב מאוד. מניח שכולם זוכרים את הסכסוך מקרקעין בשכונת שייך ג'ארח. יהודים תובעים זכות בעלות בנחלת שמעון הצדיק, ורוצים לפנות פלסטינאים בלי זכות בעלות לטענתם. הפרשיות עוררו מהומת אלוהים, בארץ, בעולם, היוו טריגר בין היתר לשומר חומות 1 לכל מי שזוכר. לפנינו פסק דין, המכיר בזכויות הבעלות אכן, של היהודים התובעים פינויים של פלסטינאים המתגוררים בנכס מסויים שם אכן.

ותחילה, כותרי הייחוס של פסק הדין:

עד כאן כותרי ייחוס:

מי שרוצה להיזכר באופן יותר פרטני בגלגולים הסבוכים להפליא של הנכס, יכול כאן בפוסט הראשון שהעלנו על כך (פסק דין בעליון). נצטט את התמצית של השופט במקרה שלפנינו, הנה:

עד כאן:

אז מה לא נבחש כאן: למן האימפריה העותומאנית. עבור לירדנים ולממונה על נכסי האוייב, מלחמת העצמאות, ששת הימים, אונר"א, אינספור גלגולים. השופט העמיק וחקר היטב בדבר והגיע למסקנה חד משמעית:

ליהודים בסיפור, זכות בעלות כדין. על הפלסטינאים לפנות הנכס. נצטט למה בעצם כשלו הנתבעים (הפלסטינאים):

עד כאן:

ומה תכל"ס התוצאה, נצטט:

עד כאן:

הכל מחויר לעומת עזה ותגובה אולי צפויה נגד האיראנים עכשיו. ואולי לא. מי יודע. נקווה שזה לא יוסיף שמנים למדורה הענקית פה.

בל נשכח תחילה: מה שהביא את השביעי באוקטובר, היה כיפת ברזל (בין היתר, כגורם עקיף ומוכמן רק יש לציין). למה יתהה התוהה? אם כך, נסתתמו מוצאותיו של החמאס. כיפת ברזל מיירטת הכל כמעט. ואז ? מתחילים לסער את המוח, מה לעשות. צריך דרכים יותר יצירתיות להכות חזק ואכזרי. 

אז 99 אחוז יירוט פה במתקפה האיראנית. מברוק על ההגנה האוירית הפלאית הזו ממש. אבל, אם זה יימשך, ולאורך זמן לא כל שכן, האיראנים יסערו המוח. ומי יודע עם מה יבואו כמובן. לזכור זאת. לשדד מערכות. מתי הם יעלו על איזה תדר פנוי, ויעוצו הר של עיצות רעות עלינו. 

ואכן, הם (האיראנים) גורסים שאם צה"ל יגיב, תבוא תגובה נרחבת יותר. אבל, איך אם הכל מיורט?הכל כמעט. אז הם יסערו המוח.

ועוד: האמריקנים מימנו את הכיפת ברזל והחץ ובכלל. השתתפו משמעותית במימון. למה ? זה למה! זה מנע קורבנות, בתנע אפסי. אחרת, הפיטבול הישראלי, היה נושך, וחזק מאוד, ועל הקרקע. וההסלמה אדירה. ואכן, צריך היה משהו במימדים אדירים של שביעי באוקטובר, על מנת שסוף סוף ייכנסו לביעור חמץ של ממש, קרקעי ונרחב. ייתכן שנתניהו לא יגיב חזרה כאן. למה? כי המערכת יירוט עבדה. ואם רוצים מימון אמריקני להמשיך עם כך, צריך לרצות אותם, ולשמור על איפוק. וייתכן שכך יקרה אכן. אולי. 

מה עוד ? האיראנים כיוונו לשדות תעופה גם (של חיל האויר). האם הם הבינו מה הם עושים ? ספק. למה ? 99 אחוז יירוטים צפויים. מראש בעצם. אולי רק לספק את דעת הקהל הבוערת והנעלבת אצלם. ספק. קוראים לזה דיסוננס. 

 נספור שכבות: חץ 3. חץ 2. חץ 1. קלע דוד. כיפת ברזל. מן הפריפריה, האמריקנים. הירדנים. וגם הבריטים. 8 שכבות. קולטים ? צריך לדמיין, איזה תיאום מדהים ומורכב. המון תרגילים משותפים היו, להפעלה של הגנה אוירית. נשא פרי אכן. גם הרנטגן האמריקני עשה זאת כמובן (רדאר חייתי, מתקדם ביותר, ניתן על ידי בוש הבן, מוצב אי שם בבקעת הירדן או בנגב). 

נמשיך בהזדמנויות נוספות…… 

אז מה היום ? חוק חדש. נדון בו. חוק חשוב, מענין. עצמאי לגמרי ( כלומר, לא מתקן ולא מוסיף לשום חוק קיים זה מכבר).

תחילה, כותרי הייחוס של החוק שהתפרסם כבר:

עד כאן:

לנפגעי עבירה, עבירה פלילית מן הסתם, יש אגד זכויות. הם יש להם מילה מסויימת בהליך משפטי. יש להם זכויות מסויימות. אפשר פה למשל, חוק זכויות נפגעי עבירה. כך הדבר, צודק, ראוי וטבעי.

בבית הדין הבינלאומי בהאג (הפלילי) נפגעי עבירה הם ממש צד במשפט. צד של ממש. אצלנו, יש להם מילה, זכויות, אבל, הם לא צד של ממש. זה ככה אגב אורחא.

החוק לפנינו, מעניק אגד זכויות, לנפגעי טרור, והכל במובן, של שמירת מרחק, בין העברין הטרוריסט, לבין נפגע העבירה, והרציונל המרכזי, הינו זה, שלא ייגרם נזק נפשי נוסף או מדורדר לנפגע העבירה. נצטט (סעיף 3(ג) לחוק):

עד כאן:

ומה תכל"ס, נצטט (סעיף 3(א) לחוק:

ואגב, במקרים מסויימים, גם קרוב משפחה, יכול להיחשב כקורבן עבירת טרור.

אז לא נכנסנו להכל, אין טעם, זה העיקר. טוב לדעת. וטוב יותר שלא נדע מ…..

רק הוספה מאוחרת חשובה:

החוק חל בתום חודש מיום 4.4.2024 .

לפנינו פסק דין מענין מאוד. חשוב מאוד. אקטואלי מאוד למצבה של מדינת ישראל, לאור המלחמה בעזה. רשות ערעור אזרחי בעליון. המדובר בתרומה של רומן אברמוביץ (האוליגרך הידוע ). תרומה לזק"א בגין המלחמה וכדומה. אלא, שמערכת סנקציות בינלאומית עליו (אוקראינה נ' רוסיה וכדומה) מרתיעה הבנק מלהעביר התרומה. מה עושים בדיוק ? האם זה חוקי ? מחייב ?

ותחילה, כותרי הייחוס של פסק הדין:

עד כאן:

אז נצטט קצת הרקע הכללי של הדברים:

עד כאן:

אז מה קורה כאן ? אם כך, לכאן או לשם, ישנו טיעון, שהואיל ומערכת הסנקציות, לא מחייבת בנקים כאן, אין לעשות כדבר הזה. זוהי הפליה למעשה. זהו סירוב בלתי סביר של הבנק, לבצע פעילות לגמרי שגרתית בחשבונו של אדם.

נצטט החוק ( חוק הבנקאות (שירות ללקוח). חלקים רלבנטיים מסעיף 2) :

עד כאן:

אבל, לא מדובר כרגע בחיתוך הרסמי והסופי של הקייס. מדוע ? בעליון כאן, מדובר רק על נושא של סעד זמני. כלומר: מדובר על בקשת ביניים נקרא לזה, על פיה, בצו בית משפט, יש לחייב הבנק להעביר התרומה (אם לאיו) זאת עד אשר ייחתך הקייס סופית.

מה השיקולים במקרה כזה:

שיקול אחד, מה סיכויי התביעה. שיקול שני, מה שנקרא: מאזן הנוחות. סיכויי התביעה זה ענין די ברור. מאזן הנוחות, כפי שהסברתי כבר בעבר:

יסודו ביצירת והערכת מערכת הסיכונים הבלתי הפיכה או ההפיכה, לשני הצדדים. מי יפגע יותר, ועד כמה בלתי הפיך יהיה הדבר, אם יינתן צו בית המשפט. שהרי הצו, יפר את המאזן הקיים כרגע (כאילו לא נעשה דבר) ויהפוך מצב דברים באופן מסויים. אז זה יכול לגרום לנזק בלתי הפיך אם לאיו ועד כמה. מי שייפגע יותר מן הבלתי הפיך, יש לו יותר סיכוי לזכות בצו הביניים , בשיקלול סיכויי התביעה גם.

אז מה ההכרעה הייתה של בית המשפט, נצטט:

ועוד:

ותכל"ס:

עד כאן:

אז מבחינת העליון, זה סיכון גדול מדי, לבנק ולאינטרס הציבורי. אין להעביר התרומה בשלב זה.

מה נוכל ללמוד מכך:

סנקציות עובדות. סנקציות מרתיעות. יש להן השפעה. אי אפשר להיות מנותקים לגמרי מן המערכת הבינלאומית כמובן. פה מדובר בתרומה. ככלל, צריך לאזן בין חיוניות האינטרס של מדינת ישראל, להשפעות או השלכות צפויות. אלא שהעתיד די קודר עשוי להיות במובן זה. צווי מעצר מהאג הפלילי, יתנו רוח גבית רצינית לסנקציות. צריך לקחת זאת בחשבון. וצווי המעצר, רק ענין של זמן. טראמפ או ביידן, לא ישנה הרבה אולי לוטו במועצת הביטחון. בטווח יותר רחוק. מסוכן בטירוף ממש.

אז בג"צ חשוב לפנינו. אמנם מראש מועד לכישלון אפשר היה להניח. אבל, בכל זאת, סוגיה חשובה מאוד: נבצרות ראש הממשלה. הפעם גם לאור התנהלותו במלחמה הנוכחית וכדומה על פי טענת העותרים. נציין רק, לא עתירה ראשונה בענין זה. כלל וכלל לא.

אז כותרי הייחוס של פסק הדין תחילה:

עד כאן:

אז מה קורה בדיוק כאן. העותרים טוענים, שיש להוציא את ראש הממשלה לנבצרות. בסמכותה של היועמשי"ת כך לעשות. למה ? ניהול המלחמה. המשפט הפלילי נגדו. ניגודי עניינים. הרפורמה המשפטית (שלא פסקה לשיטתם). נזכיר רק:

בחוק יסוד הממשלה, חקוק נושא הנבצרות (סעיף 16). אבל, לא מפורט באיזה קונטקסט או נסיבות, ראש ממשלה ייצא לנבצרות (נניח: רפואי, משפט פלילי וכדומה) וגם לא מפורט מי יכול להחליט על כך. היה תיקון במסגרת הרפורמה המשפטית סו קולד. הוחלט שרק מטעמים רפואיים, ובהחלטת הממשלה, הכנסת וכדומה. אבל, זה בוטל בבג"צ (או נדחתה התחולה למעשה). פרסונלי מדי בעיקרון.

אז חזרנו למצב הרגיל: עילת נבצרות פתוחה נניח. ויועמשי"ת שמחליטה על כך, או ראש הממשלה עצמו (הנושא לא סגור לגמרי בעליון עדיין). יצוין שהעותרים גם עומדים על עדכון הסדר ניגוד העניינים, לאור נסיבות שהשתנו.

אז נצטט מה רוצים העותרים ולמה:

עד כאן:

אבל, העתירה נדחתה פה אחד. חסר לה רקע עובדתי הולם. ראוי. הכל השערות לא מבוססות. מבוססות, אבל, על ידיעות בתקשורת בעיקר. ערטילאי מדי. לא מוציאים ראש ממשלה לנבצרות על כך. ועוד, בשלות העתירה (או העדר מיצוי הליכים כמצוטט להלן). כפי שהסברנו לא אחת: צריך לנהל דיאלוג מעמיק עם רשות ציבורית שנוגעת לענין, לפני שעותרים. זאת לא עשו כמו שצריך העותרים.

נצטט:

ועוד:

עד כאן:

אז נדחה פה אחד. ורגע, שכחנו, פינת הגיחוך:

2 שופטים, אחד ערבי לא עלינו. אחד שמאלני, בטח לא עלינו (לפחות, כפי שנתפס הדבר בציבור). והם שניהם, כמו בבונים ביביסטים, טוענים להד"ם. אין להוציא את ביבי לנבצרות.

נו, מה עוד לוקח לשכנע בן אדם תמהני ? אבל, לפחות אפשר לגחך. גם זה משהו בימים טרופים אלו. אתנחתאות קומיות או מעין, מצרך נדיר בימים אלו.