התופעה לא ממש נפוצה בארץ כמובן. בארה"ב טירוף. נקראת: Mass shootings . ירי המוני או על המונים במקומות ציבוריים וכדומה (בלי קשר לטרור כמובן).
ה- NIJ ראשי תיבות של: National institue of Justice פרסם נתונים של משהו כמו 50 שנה, על אירועי ירי המוני בארה"ב.
נביא בזריזות כמה נתונים עיקריים, כמה תובנות מעניינות:
תחילה, ההגדרה של מס שוטינג כאמור:
ירי אשר הרג ארבע או יותר אנשים, נחשב כירי המוני כאמור.
מבחינת ההיקף עסקינן בנתונים שבין השנים: 1966 ועד 2019 (172 אירועים).
אז מה מגלים כאשר מפלחים נתונים (בין היתר, לא ניכנס להכל):
תחילה, רוב רובם, במצב נפשי קשה. רקע טראומטי. משבר נפשי. זה מאפיין מאוד חזק. אבל, לא במצב פסיכוטי. במצב מאורגן ושפוי. כלומר, לא חולי נפש של ממש. לא בנתק פסיכוטי מן המציאות. הם מאורגנים. וזה אכן, מבסס את ההשערה או הביקורת בארה"ב, שלא יועיל להתעסק עם חולי נפש, כי אין לזה קשר ממש. זה לא יפתור הבעיה.
הרבה מאוד, מזליגים למעשה, מדליפים או מודיעים על הכוונה שלהם לייצר ירי המוני כזה (48 אחוזים). זה די מדהים. הרעיון שעולה מכך, זה שאולי, מערכת אנונימית יכולה ליצור התרעה על מקרה צפוי של ירי המוני כזה.
מבחינת מניפסט והצהרות וכדומה, 23.4 אחוז, השאירו אחריהם איזה הצהרה או מניפסט.
יותר מ- 80 אחוזים, גנבו הנשק מחברי משפחה.
הכי הרבה אירועים כאלו, במקומות עבודה. פשוט, איפה שהאדם מועסק או היה מועסק.
קצת על גזע או גזעים או רקע אתני:
52.3 אחוז לבנים. 20.9 אחוזים שחורים. 8.1 היספנים. 6.4 אחוז אסיאתים. 4.2 אחוזים מזרח תיכון. 1.8 ילידים אמריקנים.
לרובם היה רקע קרימינלי (64.5 אחוז) ורקע אלים גם. רובם מתו בזירה: 38.4 אחוז התאבדו למעשה, 20.3 אחוז מתו כתוצאה מירי של כוחות הביטחון עליהם.
מה מסתבר ? צפוי בעליל: 97.7 אחוז גברים. נו…. מה חדש במחוזותינו ?
מענין מאוד הטרנדים:
על ציר הזמן, העסק הולך ונעשה גרוע מסתבר. יותר מחצי מן האירועים קרו אחרי שנת 2000. קולטים ? חכו: הכי הרבה הרג היה בעשור האחרון. בשנות ה- 70 אירועי ירי המוני גבו בממוצע 8 הרוגים בשנה. מ- 2010 ועד :2019 הממוצע עלה לא פחות ולא יותר, ל- 51 הרוגים בשנה. תמהני. כלי הנשק ? אולי רמת ההתחרעות ? יש השערות, לא ניכנס לכך כאן (כמובן שהרבה מאוד רדיקליזציה נרכשת ברשתות חברתיות גם על פי הנתונים מסתבר משהו).
המחקר צריך לציין, התבסס בעיקר על מידע גלוי (עיתונות, רשתות חברתיות וכדומה) וגם על ריאיונות עם אסירים.
עפר הארץ 
להשאיר תגובה