אז לפנינו פסק דין חשוב ומענין (בייחוד בימים אלו). פסק דין של המחוזי (מינהלי, מרכז-לוד). מינהלי, משמע, משפט ציבורי, לא פרטי ככה בגדול. עסקינן בהתנצחות משפטית בין תושבים דתיים וחילוניים, במושב בית אלעזרי, הכל בקשר לסירוב המועצה והוועד המקומי של המושב, להקמת מיקווה בתחומי המושב.

אבל, לפני כן, כהרגלנו, כותרי הייחוס של פסק הדין:

לא נוכל להיכנס לכל הפרטים כמובן. אבל, למען הנוחות האקונומית והכללית, תמצית חובקת כל איכשהוא. הנה:

עד כאן התמצית:

אז כפי שאתם מבינים מן התמצית, הרי יש לנו ענין פה, עם מושב, שרובו חילוני. לא המועצה האזורית, לא הוועד המקומי של המושב, לא חשקו ואישרו שום מיקווה ביישוב ושום בטיח. 

השופט, וואלק, סתם שופט מצוי. בעיני רבים, הוא בטח ובטח, שייך לאליטה השמאלנית הדיקטטורית שיפוטית במדינת ישראל. למה לא? קורות החיים שלו, ממש מצויים בנוף השופטים ובכלל. הנה: 

והנה, הוא פסל בצורה נחרצת את הגישה המשפטית והכללית של הוועד המקומי של המושב, ושל המועצה המקומית. הוא הורה על תחילת הליכים להקמת המקווה. שימו לב, איך הוא מכנה את הגישה של המועצה מבחינה משפטית, נצטט:

קולטים ? אפרופו עילת הסבירות, שכל כך הרבה שוטים מתפלצפים עליה, בלי לקלוט כלום מה הם מדברים וכותבים. הסברתי כבר, אי סבירות, הינה אי חוקיות. הסבירות הינה הפנים הקונקרטיות של החוקיות. הסבירות הינה היישום החוקי אם לאיו, של החוק המופשט והכללי. מה במקרה הזה בין היתר למשל, נצטט:

קולטים הדבר ? הסמכות לגבי הקמת מיקווה, על פי החוק ממש, הינה זו של המועצה המקומית. לא של וועד היישוב. אבל, וועד היישוב החליט, והמועצה המקומית החרתה אחריו. כל זה בלי בכלל דיון ראוי במליאה של המועצה המקומית. וועד היישוב יש לו סמכות לגבי ניהול שוטף בענייני דת (בין היתר) אבל, לגבי הקמת מיקווה, הסמכות של המועצה, והיא לא האצילה כדין הסמכות, ליישוב בכלל. לא סביר, וגם לא חוקי. לא סביר, זה לא חוקי. האי סבירות יסודה בשיקול דעת קלוקל. בהתנהלות קלוקלת. בתמהיל שיקולים לא הגיוניים. אבל, בסוף, זה מתממשק עם: אי חוקיות, או, סתירה בין ההתנהלות ושיקול הדעת, לבין: עקרונות יסוד משפטיים.

והנה, נראה רצ"ב, שופט חילוני, איך שוקל שיקולים מהותיים יותר בקשר לחופש הדת (קולטים, חופש הדת, על ידי שופט חילוני, שמאלני אליטי עלק). הנה נצטט אותו:

אז זה נשמע לכם, כמו איזה אליטה שמאלנית. עוכרת דת. עוכרת ישראל וכדומה ? הבלות רוח פסיכית שמוחות של אנשים נשטפים בה ללא הרף.

אולי תאמרו, סתם שופט ישר, בבחינת צדיק בסדום. גיחוך ! הוא עצמו, לא הסתמך רק על החוק. אלא על הפסיקה. של מי ? של העליון רחמנא ליצלן. שופטי בג"צ הדיקטטורים. הנה נצטט מפסקי דין שהוא הסתמך עליהם:

קולטים הטוויסט ? לא רק חוק יבש. לא רק זכות על פי הלכה. אלא, אני מורכב. גם מנהגים ללא חובה הלכתית במובן המצומצם. עוד מוסיפים טוויסטים השופטים פה. מנה רגילה, מצויה, לא מספיקה להם.

אז יתהה התוהה:

מי כאן שמאל ? מי כאן ימין ? הרי שמאלני היה צריך לרתוח מפסק דין כזה. מקביעות כאלו.

אז הימין מתחרע על השופטים. השמאל גם. באותם עניינים צולבים. והמשמעות היא אחת ויחידה כפי שמוכח כאן תדיר בבלוג:

הם לא בימין. לא בשמאל (השופטים). הם רק עושים העבודה שלהם. על פי חוק. על פי פסיקה. ביושרה. בשכל. וכאן קוראים זאת בבלוג. לא הפשטות מפגרות בעלמא. טיעונים בעלמא. לא מבוססים על כלום, רק על סברות כרס. אלא: זה מומחש במדוייק. עם סכין כירורגית ממש. מומחש ומוכח.

אז שוב, אתם קוראים אינספור סיפורי בדים. אלף לילה וקהווה. רק מה שנכתב בבלוג הזה. זוהי האמת הפשוטה והיחידה.