אז היום נדון במאמר מענין שעלה ב- EJIL:Talk (ולינק לעי"ל). ותחילה, נעמוד על מושג חשוב במשפט בינלאומי פלילי: 

Jus cogens

המושג הזה מתיחס לחובות או לאיסורים מוחלטים. אין עליהם התנאות. כלומר, האיסור הינו מוחלט, לא כרוך בהיותה של מדינה צד לאמנה, ואין גם סייגים לאיסור. סייגים למשל, של צרכי ביטחון. כהמחשה באמת, נביא את האיסור על עינויים. אין שום סייג שמתיר עינויים. בשום מקרה, בשום מצב. האמנה נגד ביצוע עינויים (סעיף 2) כך מורה אותנו: 

כלומר, אפילו שעת חירום, חירום לאומי, לא יכולה להוות צידוק לביצוע עינויים. שום מצב מלחמה, שום נסיבות חריגות, שום דבר לא יצדיק עינויים . כך בינלאומית נתפס הדבר (ואפשר להרחיב כאן בויקיפדיה). 

אז מה בעצם טוענים כותבי המאמר:

הם דנים באיסור המוחלט או מעין, לספח שטחים. אבל, הם מלינים על כך, שהאיסור הזה, הוא תפל או נלווה לאיסורים אחרים, בעוד שהוא צריך להיות נורמת: Jus cogens עצמאית לגמרי. הם מביאים המחשות ממדינות אחרות (חוות דעת משפטיות). הם מביאים המחשות ממסמך של וועדה בינלאומית של האו"ם להגדרות איסורי Jus cogens, אבל, כל ההמחשות תפלות לאיסור עצמאי. למשל, בית הדין הבינלאומי בהאג (לצדק) גרס שאסור לספח שטחים אכן, אבל, זה נלווה לזכות ההגדרה העצמית. שהרי סיפוח שטח, פוגע בזכות התושבים של השטח הכבוש, להגדרה עצמית (בית הדין בהאג, בפסיקת חומת ההפרדה פה בשטחים).

ולא פלא הם גורסים, רק הרשות הפלסטינאית, גורסת בעליל, שזהו איסור מוחלט ועצמאי, כפי שהם גורסים.

ולמה הם גורסים שזה צריך להיות איסור מוחלט עצמאי לגמרי ? נצטט:

The general tendency to subsume the prohibition of annexations into other norms—whether on self-determination or the use of force—is a mix of misleading, pernicious, and incomplete. Misleading because these other norms do not themselves regulate sovereign title to territory, as the prohibition of annexations does. Pernicious because subsuming it into these other norms leaves open important questions that it resolves, such as whether annexations pursuant to lawful uses of force are also lawful. (The answer, we think, is clearly that they remain unlawful.) And incomplete because the prohibition of annexations derives not just from one or the other normative project but from all three of the above normative projects together. The norm should be characterized as a jus cogens norm in its own right, not treated as a corollary to some other norm with that status

אז הם טוענים, שהעדר איסור עצמאי, או איסור נלווה לאיסורים אחרים (כמו זכות להגדרה עצמית, איסור שימוש בכוח וכדומה) משאיר שאלה פתוחה: האם כיבוש מוצדק של שטח (כפי במקרה של מדינת ישראל נניח ב- 1967) יכול להצדיק סיפוח ? התשובה לגבי דידם הינה שלילית. אז זה מזקיק איסור עצמאי אם כך לשיטתם. מה גם, שסיפוח מתעסק עם סטטוס כותרי פורמלי של שטח או השטח הנדון. אבל, האיסורים האחרים העיקריים, לא מתעסקים עם סטטוס של השטח ( כפי למשל, איסור אגרסיה והפעלת כוח, או זכות להגדרה עצמית).

האם המעין ניואנס הזה, עכשיו יציל האזור פה ? לך תאמין ……